פרחי כהונה קפב

מדאורייתא. וסיים מיהו אם אין דרכם למלאת בכתף ולעשות ביברין אלא במקבץ שם מי גשמים. או מי אגמים, ועוד שהנכרי מסל"ת. אפשר לומר שסומכים עליו ע"כ תוד"ק. ובתשובה אחרת כתבתי בעניותי שתקפה עלי משנתו ז"ל במאי דקאמר מר שסומכין על עכו"ם מסל"ת וכו' והרי כתב הפר"ח ז"ל שם וז"ל ודע שדעת הרשב"א בתשובה סי' ק"ה וקצ"ה דגמל"ת אינו נאמן בכל התורה כולה בין לאסור בין להתיר אף בדלא איתחזק איסורא. ומפשט דבריו משמע, דלא שאני לן בין איסורין דאורייתא לאיסורין דרבנן עיי"ש הרי אפילו תימא דשאובה כולה מדרבנן. אינו נאמן במסל"ת וכ"כ מוהריק"ו בשורש קט"ו דעכו"ם מסל"ת אינו נאמן בהכשר מקוה. וישבתי שם דעת הרשב"א ז"ל דלאו אנכרי קא סמיך. אלא אהא דאין דרכם למלאת בכתף וכו'. דכיון שידענו בבירור כן, הרי הוברר לנו שנתמלאו הביברין בכשרות. ותו לא צריכנא לעדות נכרי והכא נמי דכוותה כיון שידענו בבירור שזה דרכם להדיח החביות. הרי הוברר לנו שהודחו כראוי כדין הגעלה ואין לנו עסק בעדות גמל"ת. ועוד שבכל דיני איסור והיתר סמכינן בכל מידי דאורחייהו בהכי. בין לאיסור בין להיתר. כדאיתא בפ' א"מ דף ל"ד ע"ב בענין מוריס אומן מותר. עיין פירש"י. וכמ"ש מרן בש"ע סי' קי"ד סי"א המורייס במקום שדרכן לתת לתוכו יין אסור ובמקום שאין דרכם לתת לתוכו יין מותר לקנותו מהם וכן להפקידו אצלם. ולשלחו על ידם ע"כ. ועיי"ש עוד דברים כיוצא בזה: עוד זאת לו שאל בענין הטירטא"ר שנותנין ביין כשר והוא נעשה משמרי יי"נ שנדבק בדופני הכוב"א. והשבתי לו כי רבים מגדולי הפוס' התירוהו. וכמ"ש רבינו הטור ז"ל סי' קכ"ב בשם הרשב"א תמצית היין הנקרש על דופני החבית והקנקנים. נהגו בהן היתר שכיון שנתיבש כ"כ כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא הוא. ופסקו מרן בש"ע שם סעיף ט"ז. וכ"כ התשב"ץ ח"ג סי' רצ"א שלמד מדין חרצנים וזגים כשהם יבישים כלה לחלוחית יין שבהם לא נשאר בהם איסור: יצא לנו היתר הגרתקו"ן הנק' אל טרט"ר, שהוא שמרי יין נסך להדייא. כמו שפשט המנהג. ולולא שפשט היה ראוי לפקפק בהיתרו. שכיון שהיה תחילתו יין ונתעבה ונעשה שמרים. לא פקע איסוריה מניה. אבל אין כח בידינו לאסור מה שפשט המנהג בזה להתירו. וכ"כ הרשב"א ז"ל עיי"ש. וכ"כ הזל"א יו"ד שם על מ"ש הש"ע יין הנקרש וכו' מזה נתפשט היתר הסם קרימ'ו דיטארטאר'ו דב"ש סי' ס"א. וכ"כ עיקרי הד"ט, והגיליון מהרש"א בשמו. זה מה שנלע"ד לכתוב לפני כת"ר בענינים אלו ועליה דמר מצוה רמייא להשיביני דבר. ואם שגיתי אתי תלין משוגתי וכת"ר וכסאו נקי נאם החותם ברגשי הכבוד בעתרת החיים והשלום הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן מ ראיתי ונתון אל לבי את כל הנעשה בענין דריכת הגיתות של יין כשר אצל בני עמנו ישצ"ו. ואנכי הרואה דרך הכבושה לרבים בכחא דהתירא. אחת שהיא שתים. מה שמביאים ענבים בעת הבציר בקרון ומכובד המשא נדחקים ונכבשים הענבים זה עם זה והיין זב מהם בקרקעות הקרון כנוס שם ואינו יוצא לחוץ לפי שמציעים לע הקרון בקרקעיתו גם דפנותיו יריעה קשה המעכב על יד המשקה לבלתי היות זב. וכשמריקים הענבים מן הקרון אל הבור שלפני הגת הם מריקים ע"י נכרים. והיין המזלף מן הענבים נשפך בשופע אל אל הבור שלפני הגת מכחם. עוד בה שנית כשמריקים הענבים מן הקרון עומד הנכרי בתוך הקרון לדחוף הענבים במזלג אשר בידו. והוא עומד על רגליו על הענבים ממש והיין זב מבין רגליו וכן נמי כשמריקים הענבים אל הבור שלפני הגת. עומדים נכרים וישראלים בתוך הבור הנז' לעשות מלאכתם וזה מעשה המלאכה דהיינו שהבור הזה אין דורכין בו הענבים. רק בו מריקים הענבים הבאים בקרון והוא עשוי מדרון ובצדו התחתון יש בו פתח קטן מכוון לשפוך הענבים אל פי המכונה שבה נדרכין הענבים, ומשם דוחפין הענבים אל המכונה וישראל עומד בצד הפתח קטן המכוון אל המכונה ודוחף הענבים אל המכונה. והנכרי עומד רחוק ממנו לקרב הענבים במזלג אשר בידו לפני הישראל והישראל דוחפם אל המכונה. והנה כשהנכרי עומד בתוך הבור תמיד יוצא מבין רגליו יין שזב מהענבים מה שנשפך מתוך הקרון בשופע ומה שיוצא עוד ע"י דחיפת הענבים. ועפ"י זה עמדתי משתומם על המראה ויצאתי לתור ולחפש אחר מקור דין זה בדברי רבותינו ז"ל. אם אין בו חשש איסור מגע נכרי בענין זה. הנח להם לישראל עפ"י מנהגם. ואם יש בו חשש איסור חובה רמייא עלי להרים מכשול מתוך בני עמנו. ואל שדי' יהיה בעזרתנו ובתורתו יאיר עינינו. אכי"ר: תשובה. בס"ד איתא בפ' רבי ישמעאל דף נ"ט ע"א בעו מניה מרב הונא עכו"ם מהו שיוליך ענבים לגת א"ל אסור. משום לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. איתיביה רב יימר לרב כהנא עכו"ם שהביא ענבים לגת בסלים ובדרדורין. אעפ"י שהיין מזלף עליהן מותר. א"ל הביא קאמרת. אנא לכתחלה קאמינא עכ"ל. וכתבו התוס' ד"ה מהו שיוליך ענבים לגת, פי' רשב"ם וז"ל כשבוצרים הענבים ונותנים אותם בסלים להוליכן לגת, מתמעכין ונכבשים הענבים זע"ז והיין מזלף ומטילין אותו לגת מהו שיוליכם גוי לגת. מי חשוב ההוא שמזלף לעשות יי"נ במגעו או לא וכו'. והקשו עפי' רשב"ם זה. חדא דלא הי"ל לשאול בהולכה. אלא מהו שיאסר עכו"ם יין הזולף במגע. ועוד דפשיטא דיין המזלף מן הענבים אינו נחשב להיות ווי"נ אלא כמים בעלמא הוא. ואף לפי משנה אחרונה