פרחי כהונה קפא

בינונית דעלמא ולכל הפחות יהיה הבשר שנתבשל שיעור שלשים מהדם והירקות והמים רבו למעלה משני פעמים מהבשר ובוודאי נתבטל הדם בס' ואין כאן איסור עוד בקדירה עכ"פ: ומעתה לפי דברי העה"ש ודעמיה נחה דעתי שקטה ממה שהיה עומד לנגדי דברי הנוב"י מ"ק סי' כ"ד שכתב ע"ד האווזות פטומות ששהו יותר מג"י בלא הדחה וכתב שאם נתבשלו הכלים אסורים וכל התערובות עי"ע דיכולני לומר דהוא אזיל לשיטת רמ"א דס"ל דאף בבשר ששהה ג"י וכו' בכוליה משערינן. ואם כן בוודאי שאין כאן ששים ונאסרו הכלים וכל התערובות וכו' אבל אנן בדידן נוכל לסמוך על רבני ספרד ז"ל העה"ש ודעמיה דקיי"ל דלא פסיקא ליה למרן הכי ונוכל לסמוך על סברתם להתיר הכלים מיהת ועיין בפ"ת שם בסוף ס"ק כ"ה מ"ש בשם הרב תפארת צבי ז"ל בבשר ששהה ג"י ונמלח ונתבשל וכו' שכתב דהמורה להתיר בכלי חרס שאין תקנה בהגעלה אין מזניחים אותו וכו' ועיין ביד אפרים שם משם שו"ת אור נעלם בשומן ששהה ופי' שכתב שהמקיל להתיר הכלים אחר מעל"ע לא הפסיד עיי"ש. ועפ"י מ"ש דרבני אשכנז אזלי לשיטת רמ"א שכתב דבכוליה משערינן להכי לא כתבו להתיר בפשיטות: זהו מה שהעליתי במצודתי בס"ד בהתיר הכלים הנ"ל אמנם עכ"ז להיות שאיני כדאי לסמוך על דעתי הקלושה עלי להציע הדברים לפני רבני הדור ישצ"ו אם יסכימו על זה ומני ומנהון יתקלס עילאה. ואני תפלה ינחני במעגלי צדק לכוין לאמיתה של תורה. אליבא דהלכתא כשמלה מחוורא. אכי"ר החותם פה בעי"ת תמושנת יע"א ביו"א לח"ו שב"ט התרצ"ה ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן טל המאור הגדול לממשלת. תל שהכל פונים אליו לעזר ולתועלת. ראש על ארץ רבה עוב"י קזבלנקה עיר המהוללת. דורש טוב לעמו. בשמו ובמעשיו ובמקומו ינון שמו. ראב"ד מקודש כמוהר"ר המשמ"ח אליקים וחש"ל: רב נאור. הן היום האיר אל עבר פני ש'ר וחשוב סי' יצחק סיקסו הי"ו וכו'. ומדי דברי בו על עסק היין כשר הנשלח מהכא עי"ת תמושנת לערי המערב העי"א. עמד ושאל שאלה כענין על ענין הכשר החביות הנשלח בהם היין. והיתה תשובתי אליו כהלכה כי כאשר ביקרתי את מכונת לשכת המדיחי"ן אשר שם מדיחין בעלי מסחר היין את החביות של יין. הן שהם ב"ב הן שאב"ב. מצאתי ראיתי שאותה ההדחה עולה להם במקום הגעלה ממש כדינה. להיות שהם מדיחין אותם ברותחין ובכלי ראשון אשר על האש. הדחה בחמין ושטיפה בצונן. מה שאין יד האדם יכולה לשלוט בהם באשר הם כלים גדולים הבאים במדה. ודרשתי וחקרתי מפי בני עמנו בקיאים בטיב מסחר היין. שאי אפשר לומר ונקה בהעלמת עין מהדחה זו, שא"כ יגיע להם פסידא שיחמיץ היין. ובפרט בכגון זה ששוכרים החביות מהזולת לשלוח בהם יין למקו"א. ורובם ככולם הם כלים ריקים עומדים זמן מה בלא תשמיש שבודאי צריכים הדחה במידי דמנקי עפרורית ולכלוכית היין וכיוצא ובכן עפ"י זה לא הוצרכתי להעמיד עליהם שומר ישראל שם על המכונה שאצל הנכרים להשגיח על הגעלת החביות שנשתמשו בהם בסתם יינם: וכמ"ש הש"ך יו"ד סי' קל"ז ס"ק י"ט על מ"ש מרן הש"ע סעיף ו' אין עכו"ם מסל"ת נאמן בהכשר כלים. האסורים. דקשה דבפרק הגוזל בתרא דף קי"ד איתא דעכו"ם מסל"ת נאמן באיסור דרבנן. ותי' דהתם מיירי בדבר דלא איתחזק איסורא. משא"כ הכא דודאי נשתמש בכלים אלו של יין של איסור. והקשה עוד דלעיל סי' מ"ט סעיף י' כתב דאם נתן עכו"ם בשר בקדירה ואין ידוע אם הדיחו נאמן במסל"ת אעג"ב דאיתחזק איסורא. ותי' דהתם כיון דאיכא נמי טעמא דעכו"ם קפדי אנקיותא להדיח הבשר, וכמ"ש הפוסקים שם סמכינן עליה ע"כ. וכ"כ לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"ב עיי"ש: דהשתא נמי כיון דגם עכו"ם קפדי אנקיותא להדיח החביות שלא יפסיד היין. סומכין עליהם שהדיחום כדרכן ברותחין שבכלי ראשון כאורחא דמילתא בפעולת המכונה ההיא: אך אוסיף להביט לפי מ"ש הש"ך בסי' ס"ט ס"ק מ"ב דהרב בהג"ה שכתב ובחד מנייהו סגי וכו'. משמע ליה דגם מרן המחבר ס"ל דסומכין על דבריו של עכו"ם נמי במסל"ת. מטעמא דעכו"ם אנקיותא קפדי, אך סיים הש"ך שם ומ"מ ממה שפסק בסי' קל"ז דאינו נאמן במסל"ת. והכא בדין ההדחה השמיטו לדין מסל"ת נראה דס"ל דגם בטעמא דעכו"ם אנקיותא קפדי. לא סמכינן עליה. וכ"כ הפר"ח סי' ס"ט ס"ק מ'. דמעתה נפל פיתא בבירא. שאין לנו לסמוך על הגוי בהכשר החביות. ונראה דלאו תברא היא. דהא אנן לאו אעדותן של עכו"ם קא סמכינן. דהא לא קמסהדי ולא כלום. אלא כיון דידעינן בבירור כי זה דרכם להדיח החביות וכל אדם חזו בו בבית חרושת המכונה ההיא שנעשית לשם כך. והפועלים אשר עומדים שם על מנת כן נשכרים. ובעלי החביות דוחקים מחשש פן יגיע להם נזק שיפסיד יינם ויחמיץ אם נעשה בהם בלא הדחה כתקנה ברותחין בכלי ראשון. על דא ודאי קא סמכינן שהודחו כראוי ועלתה להם במקום הגעלה: וכיוצא בזה כתב מרן ב"י בסי' ר"א משם תשובת הרשב"א ז"ל שנשאל על ביברין שבבית שיש בהם מ' סאה. אם יש לחוש שמא קודם שנתמלאו היה בהם מים שאובין שאין טובלין בהם. או חזקתם שהם כשרים והשיב שרבים מגדולי המפרשים כולם מסכימים דכולה שאובה מדרבנן אלא שראה לרבינו שמשון שכתב שהיא