פרחי כהונה קעט

דין גוי מסל"ת לסמוך עליו. מ"מ לענין דם שבשלו דהוי דרבנן וספיקו להקל מפשט פשיטא ליה ועל משמרתו עומד. וכן משמע נמי מדברי הש"ך עיי"ש. וכן משמע מדברי הרב כרתי ס"ק כ"ט וז"ל והחמבר השמיט דין גוי מסל"ת הואיל דס"ל אף באיסור דרבנן לא מהני ע"כ. דר"ל דאף דס"ל שדם שמלחו או בשלו דרבנן וספיקו להקל כמ"ש בב"י. מ"מ השמיטו לדין גוי מסל"ת הואיל דס"ל אף באיסור דרבנן לא מהני גמסל"ת אלא בעדות אשה. וכמו שהקשה מעיקרא בב"י על דברי הסמ"ק. ועיין בב"ח שם: ומעתה הרי איתבריר לן בס"ד דדם שבשלו דרבנן וספיקו להקל. וא"כ לגבי בשר ששהה ג"י בלא מליחה דאסרינן משום חומרת הגאונים. ואם נמלח כדינו שיש לתלות שמא פלט כל דמו ואפי"ה אסרינן שמא לא יצא ע"י מליחה ויצא ע"י בישול. מ"מ הוי ספיקא דרבנן דשמא לא פלט דמו עד שנתבשל ואותה שעה הוי דרבנן וספיקו להקל. ואין להקשות שהרי כתב מרן הש"ע בלשונו הטהור בשר שנשתהה וכו'. ולא יצא עוד ע"י מליחה וכו' דמשמע דבודאי לא יצא עוד ע"י מליחה ולא בספק. די"ל דאין הכי נמי דהכי קבלנו עלינו חומרת הגאונים דלכתחלה אין לו תקנה עוד ע"י מליחה להכשירו בפשיטות. אמנם אם אירע שנמלח כדינו נוכל לעשותו סניף עם ספיקות אחריני ופשוט: והשתא הכא דהוי ספיקא בדרבנן ולקולא, דגם דיש לנו לחוש לסברת רש"י והרמב"ם ודעמייהו דסבירא להו דהוי דאורייתא די לנו בחששא זו לאסור התבשיל. אבל לאסור הכלים בספק זה ובפרט בהפ"מ שנתערבו בכלים אחרים ראוי לנו לסמוך על רוב הפוס' דסברי לה דהוי דרבנן וספיקו להקל: ומצינו לכמה פוסקים דעלו בהסכמה דבספק איסור דרבנן הכלים מותרים. עיין בסי' ק"ז ס"א בהגה בענין ביצים הרבה שנתבשלו בקליפתן ונמצאת אחת מהם טריפה יש אוסרין שמא כשעירו מהם לקערה אחרת לא נשאר ס' במחבת לבטל הטריפה ויש מתירין וכו' ואפילו לדעת האוסרי' אין לאסור הכלים שנתבשלו בו דהעמד כלי על חזקתו ע"כ. עיין בט"ז סי' ס"ו סק"א ובש"ך ובסי' פ"ו ס"ח לענין ביצה שיש בה אפרוח אי הוי איסור דאורייתא או דרבנן. ואפילו את"ל דהוי דאורייתא מ"מ הוי ספק איסור בדרבנן. דשמא היו שם ששים לאחר שעירו מהם. ואפילו תמצא לומר דלא היו ששים. מ"מ חד בתרי בטל מדאורייתא, והוי ספיקא בדרבנן והכלים מותרים, וכן מצאתי כתוב למהר"ש אבן צור נדפסה בכרם חמר ח"ב סי' כ"א: ועיין להפר"ח ס' מ"א ס"ק י"א במעשה בליל שבת מצאו בחתיכת כבד לאחר שצלאוהו מחט תחובה והמחט היא מאותן מחטין שהנשים משתמשין בהם. והצ"צ הורה להתיר מכח ס"ס ספק קודם שחיטה או לאחר שחיטה. ואת"ל קודם שחיטה שמא דרך קנה נכנסה ולא ניקבה שום אבר שנקיבתו במשהו. והפר"ח פקפק על זה והורה להחמיר בנדון זה. וסיים והכלים שנתבשל בהם הכבד יש לסמוך בזה להקל להשתמש בהם כשאינן בני יומן דהוי נטל"פ ע"כ. וכתב על זה הרב מהר"ש אבן צור הנ"ל דלכאורה נראה דאיסור זה הוא ספק דאורייתא. ואיך התיר את הכלים אחר מעל"ע היפך ממ"ש בכללי ס"ס. אלא ודאי נראה דטעמו ז"ל דמאחר דאיסור זה הוא שנוי במחלוקת ויש מי שמתיר לגמרי אלא שהוא ז"ל לא סבירא ליה הוי כמו איסור של דבריהם להתיר את הכלים. ודיינו להחמיר ולאסור את הבשר ע"כ: הרי ברור לנו דבאיסור שעיקרו מדבריהם כגון ההיא דנמצאת ביצה טריפה דצריכה ששים מדרבנן. וכגון ההיא דהפר"ח דלדידיה עכ"פ היו מדבריהם. אזלינן בספיקא דילהון לקולא להתיר הכלים מיהת. ודון מינה ואוקי באתרין בנדון שלפנינו בבשר ששהה ג"י בל"מ ונתבשל. דעיקר איסורו הוי דרבנן וכמש"ל. והשתא שיש בידינו במה לתלות ולומר שפלט דמו ע"י מליחה שנמלח כדינו והוי ספק במידי דרבנן ואזלינן לקולא להתיר הכלים מיהת אחר ששהו מעל"ע: אלא שראיתי להרב מהר"ש אבן צור הנ"ל שם שהוכיח מכמה ראיות שאין להתיר הכלים שנתבשל בהם ספק טריפה אלא אם נודע האיסור אחר שעבר עליהם מעל"ע אבל אם נודע האיסור קודם מעל"ע לא סגי להשרותן מעל"ע וחיליה ממ"ש הרב"י בסי' נ"ז משם הסמ"ג דאם נשא הזאב שה מן העדר בפיו והצילו הרועה וכבר ביארנו שאין דרוסה בשן ומותר ואם ספק לו אם דרסה ביד אם לאו ואח"כ נתערבה עם הרבה בהמות שמא יש להתיר כל א' מטעם ס"ס וכו' אפס ר"י פי' דבריה או דבר שבמנין שיש בו ספיקא דאורייתא אין להתיר בתערובות ע"י ס"ס ע"כ. והקשה בב"י משם מצאתי כתוב וכי פליג ר"י על התלמוד בכל מקום דאמר ס"ס בדאורייתא וכו' ותירץ הנ"ל דלא איירי ר"י אלא דווקא היכא שנודע שדרס הזאב קודם שנתערב באחרים וא"כ כיון שנודע מיד שהוא ספק דרוסה והוא ספק דאורייתא ובאותו פעם לא היה עדיין רק ספק אחד שהרי לא נתערב עדיין ונעשה הספק כוודאי וכשנתערב בעדר הוי כמוודאי דאוריתא שנתערב בעדר. אבל אם לא נודע לנו שדרס הזאב עד אחר שנתערב בעדר מודה שמותר מטעם ס"ס הואיל ושתי הספיקות באים ביחד מיד כשנולד הספק וכן בכל התלמוד ע"כ ומזה למד מהר"ש אבן צור הנ"ל דהכא נמי ב"ס טריפה כשנודע האיסור חוץ מעל"ע נעשה כודאי איסור דאין כאן כי אם ספק א' וכשנשהה הכלים עד שיעבור עליהם מעל"ע שהוא הס' השני כבר נודע האיסור ונעשה כודאי וחזר הס' הב' כאלו הוא ס' אחד ואסור. ולכן נראה דאין להתיר הכלים אלא א"כ נודע הספק אחר שעבר על הכלים מעל"ע דאז הוי ס' טריפה ספק אינה טריפה ואת"ל טריפה כל שדינו ב"י אינו אלא מדרבנן וספק דרבנן לקולא ע"כ ועיין ג"כ בערך השלחן סי' מ"א אות