פרחי כהונה קעח

בין שאר משקים וכו' וכן מותר למלוח בהם. וכתב הט"ז בא"ד וגם אין אנו צריכים לומר דביי"נ הקילו אלא כיון דהטעם לפגם. ומדרבנן אסור לכתחלה בשאר איסורים משום גזירה כדאיתא סוף עבודה זרה וסתם יינם אין אסור אלא מדרבנן הוה גזירה לגזירה טעם לפגם משום שבחו ושבח גופיה הוא מדרבנן ע"כ. וכתב העה"ש שם אות ז' דמדברי רבינו הרא"ש ז"ל בפרק כל שעה משמע כדברי הט"ז: והרב כרתי ופלתי בסי' א' כתב על מ"ש רמ"א בי"ד סי' א' ס"א דמי שלא נטל קבלה מעולם וכו' גם כל הכלים צריכין הכשר. ותמה עליו הרי נותנין טל"פ והוא רק חומרא דרבנן ומהיכי תיתי לאסור וכו' וסיים אף כי רבים אוסרים להקל שומעין באיסור דרבנן ע"כ ועיין להרב שמלה חדשה סי' אות ח"י דנראה דהכי סבירא ליה: ומעתה שמצאנו ראינו דסברא זו דכלים שאב"י הבלועים מאיסורא דרבנן במחלוקת שנויה אין בי כח להכניס ראשי במחלוקת זו להכריע בין שני צדדין ומה גם למ"ש העה"ש בסי' א' אות ו' עמ"ש הרב כנה"ג דאף למ"ד דם שמלחו אינו עובר עליו איסור דאורייתא איכא וכתב עליו דליתא. דרוב הפוסקים ס"ל דדם שמלחו דרבנן וכו'. מיהו יש לדחות דדם שאני כיון שמתחלה היה אסור מדאורייתא. וכ"כ הרשב"א במש"ה דף ע"ה דהחמירו בספיקו כשל תורה ע"כ. א"כ אין מקום להתיר הכלים הבלועים מאיסור דם שנתבשל אליבא דכ"ע דאפילו למ"ד דבאיסור דרבנן לא גזרינן שאב"י אטו ב"י מ"מ לא אמרינן הכי גבי דם שבשלו כיון דהיה אסור מעיקרא מדאורייתא. אלא דמ"מ יש לנו פתח אחר למצוא צד היתר לכלים בנדו"ז שלפנינו והוא לפי מ"ש רבינו ב"י משם הריב"ש על בשר ששהה ג"י בל"מ דאף לקדירה יש להתיר ע"י מליחה דלא גרע מאומצא דאסמיק וכן בשובר מפרקתה של בהמה. אלא שראוי לחוש לדברי הגאונים במקום שנהגו עכ"ל, מכאן אתה למד דלא קיי"לן בודאי שאינו יוצא הדם ע"י מליחה דא"כ איך קאמר מר הריב"ש ז"ל דאף לקדירה יש להתיר ע"י מליחה הרי אינו פולט דם כלל ע"י מליחה אלא ודאי יש לומר דיפלוט ע"י מליחה אלא דיש לחוש לחומרת הגאונים. והשתא הגם דקייל"ן כחומרת הגאונים מ"מ אין איסורו אלא משום ספק דשמא לא יצא דמו ע"י מליחה ויצא ע"י בישול. ועיין בט"ז ס"ק ל"ב בביאור דברי מהרש"ל ובנקה"כ שם דכולהו סברי דחומרת הגאונים הוא משום ספק יעו"ש. ומעתה שזכינו בדין זה לומר דאיסורו הוא משום ספק ורוב הפוס' סבירא להו דדם שבשלו מדרבנן. הו"ל ספיקא באיסור דרבנן ולקולא ואף שכתבנו משם העה"ש דדם שאני כיון שמתחלה היה אסור מדאורייתא והחמירו בספיקו כשל תורה כמ"ש הרשב"א היינו היכא דאיתחזק איסור דם לפנינו כגון שנתבשל בלא מליחה כלל דהרי יש דם בודאי אלא שהוא מבושל יש לומר דהחמירו בו כשל תורה. אשר לא כן בבשר ששהה ג"י ונמלח כדינו דשמא פלט כל דמו במליחה ואין כאן איסור כלל. בזה אין להחמיר שוב ראיתי מ"ש הרב הנז' בסי' ס"ט אות י"ז שהביא מ"ש הרשב"א במש"ה דף ע"ה דעליו סמך הרב הנז' לומר דהחמירו בדם וכו' והרי הוא מפורש יוצא וכו' חוששין לספיקו כשל תורה לפי וכו' ועוד דשמא הדם חם וכו' לא הגיע לבישול ונבלע במוח קודם שנתבשל שהוא אסור ד"ת וכו' עיי"ש, הרי לך דלאו לכל מילי קאמר הרשב"א דדם שבשלו וכו' חוששין לספיקו כשל תורה, אלא בכגון הא דחיישינן דשמא נבלע במוח קודם שנתבשל כו' אבל אם אירע בו ספק אחר לא מחמירינן בו כשל תורה, והכא בנדון שלפנינו דלא אתחזק איסורא אין מקום לדברי הרשב"א ז"ל דהוא מיירי בענין דאתחזק איסורא אבל הכא הוי ס"ס שמא יצא דמו ע"י מליחה ואת"ל לא יצא שמא לא נבלע בתבשיל עד שנתבשל ואין כאן איסור דאורייתא כלל והוי ס"ס המתהפך: איברא דאין אנחנו צריכין לכל זה דהא כתב רב"י שם דברי הסמ"ק דקאמר מר דנכרי משמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדירה ולא ידעינן אם הדיחה א"ל דנאמן במסל"ת והקשה הב"י דהא אמרינן בפרק הגוזל דאין נכרי נאמן במסל"ת אלא בעדות אשה בלבד וכו', ותירץ דהיינו דוקא באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן נאמן במסל"ת. וכמ"ש בעל תה"ד בסי' ע"ט והכי נמי איסורא דרבנן דכיון דמליח כרותח הוי דם שבשלו ואינו עובר עליו. וכתב עליו רמ"א בד"מ דלא צריכין לטעמא דמליח הרי ה"כ ואינו אסור אלא מדרבנן והרי הוא מבושל לפנינו וכו' ע"כ הרי דפשיטא ליה למרן הב"י דאתכא דידיה סמכינן דדם שמלחו או בשלו ספיקו לקולא ונאמן גוי מסל"ת. (ועיין בפר"ח שם מה שתמה על הרב"י ואינו ענין לנדו"ד) והט"ז ג"כ בס"ק כ"ד נמשך אחר דעת הרב"י והתיר במעשה באשה שבשלה בשר ושכחה אם מלחה אותו תחילה אם לאו והתיר מכח זה דלא הוי אלא ספיקא דרבנן ולקולא וכו'. וכתב דאעג"ב שכתב רב"י בסי' פ"ו דכתבו רש"י והרמב"ם דס"ל אפילו בבישול יש איסור מן התורה מ"מ הא קמן דכל האחרונים לא חשו לזה כיון שהוא תלמוד ערוך ע"כ, ומה שהשיגו הנקה"כ דלא אמרינן בכהאי גוונא ספק דרבנן לקולא. היינו כדמפרש דשאני הכא כיון דאיתחזק איסור דם. א"כ בנדו"ד דלא אתחזק איסור דם כדאמרינן דיש במה לתלות דיצא דם ע"י מליחה. בודאי כו"ע מודו דאמרי' ספק דרבנן להקל: אלא דקשה לי דלמה השמיט מרן הש"ע דין דמסיח לפ"ת כיון דהכי ס"ל בבית יוסף ומדברי רמ"א מהא דקאמר ובחד מינייהו סגי או במסל"ת וכו' נראה דקאי אדברי המחב"ר ושטחיות דברי קודשו אין נראה מזה ועיין בהש"ך ס"ק מ"ב מה שיישב בזה: איך שיהיה אף לפי מה שכתב הש"ך בתירוץ ב' בדעת מרן דמשום דבסי' קל"ז הביא מחלוקת הפוסקים אי מהני מסל"ת גבי הכשר כלים, לכך לא הביא כאן