פרחי כהונה קעז

ועיין להרב עה"ש שם אות כ"א שרצה לומר שמדברי מרן בב"י סי' ע"ג נראה דלא מהני חליטת רותחין לבשר אלא לכבד וכו'. וכ"נ קצת ממה שהק' התוס' דף צ"ו בד"ה אבל וכו' עיי"ש, אבל חזר בו ממה שראה להריטב"א שם שדחה לקושייתו וכו'. וז"ל מהריק"ש בסי' ס"ז והאידנא לא בקיאין בחליטה אפי' בבשר וכ"ש בכבד. ובדיעבד מותר. וכ"כ הרשב"א בחידושיו דף צ"ג ובת"ה דף מ' דשייך בבשר חליטת רותחין וכו' וא"כ בדיעבד מותר כדין כבד: וכן כתב במנהגי המערב כת"י דבשר ששהה ג"י ב"מ דיש לו תקנה שישפשפוהו היטב וימלחהו וידיחוהו ושוב יחלטוהו ברותחין אם הוא ע"ש או בשר שאין ראוי לצלותו ופסק כן להלכה ולמעשה. ושכן כתב הרדב"ז סי' קל"ח ואף שהרדב"ז ז"ל מיירי בנצלה שע"כ נשאל מ"מ למד מדבריו להקל אף באם שפשפוהו וכו' וחתום עלה ריב"ץ ז"ל: אמנם הרואה שם בספר ויאמר יצחק יראה שכתב המהריב"ם על דברי מהר"ש עמאר ז"ל דודאי מרן הש"ע לא כן יסבור כדעת זה מדסתם לה סתומי בסי' י"א ולא חילק בין אם נתנם בצוננים לאם נתנם ברותחין. ולומר דדוקא בצוננים הוא דצריך ס' אבל ברותחים לא צריך ס'. והאריך בסתירת דברים אלו וסיים דלא סמכינן על סברת הא"ח שהתיר משום חליטה וכו', רק לגבי הכלים לבד כיון שיש מתירין גם בתבשיל ועיין שם: ואפשר דזה דעת מוהריב"ע ז"ל בס' מוצב"י ח"א סי' קנ"ו שנשאל על זה שנתנו בשגגה הבשר ששהה ג"י בל"מ במים רותחין בקדירה. והשיב שהכלים מותרים בדיעבד ע"כ. והיינו משום דסבר לה דלא סמכינן על דעת הא"ח להתיר בחליטה רק דוקא הכלים אבל לא התבשיל וה"ט משום דסתם לה מרן ולא יצא לחלק וכו'. וכנז' משם מוהריב"ם ז"ל. וכן הורה הרב ויאסוף שלמה נר"ו הנד"מ ביו"ד סי' ה' לאסור התבשיל ולהתיר הכלים: והשתא הכא אנן בדידן דקיימינן בפרק השואל על הכלים אין לנו עסק בענין התבשיל להתיר או לאסור במידי דאית ביה פלוגתא דרבוואתא. מ"מ לענין הכלים נקטינן מינה להתיר אליבא דכולהו אם נתנו הבשר בקדירה כשהיא רותחת ופשוט: איברא להיות שאין השואל עומד לפני לחקור בענין הקדירה אם היתה רותחת או לא דשמא היתה צוננת בשעה שנתנו לתוכה הבשר. וא"כ אין בזה להעלות ארוכה להתיר הכלים. לכן יצאתי לחפש אחר צדדי ההיתר ממקום אחר בס"ד: והיה נראה לומר לפי מאי דקייל"ן דדם שמלחו או שבשלו מדרבנן. כדאיתא בפרק הקומץ רבה. וכ"פ התוס' בפרק כל הבשר דף ק"ט במתניתין הלב קורעו ומוציא את דמו וכו'. וכ"כ רבינו הטור משם הרשב"א בסוס"י ע"ז. וכ"כ הש"ך בסי' ע' סק"ד וכ"כ הפר"ח בריש סי' ס"ט שכתב וכן עיקר. ועיין בערך השלחן ריש סי' ס"ט שהביא להקת הפוסקים ראשונים ואחרונים דסברי לה דהוי מדרבנן. ועיין מ"ש שם. ובסי' א' אות ו' ובסי' ס"ו אות ד'. ומעתה בנדון זה שלפנינו דאמרינן שמא פלט דמו ע"י בישול והוי מדרבנן וגם נטל"פ לא הוי אלא מדרבנן דגזרו קדירה שאב"י אטו בת יומא כדכתב הש"ע בסי' קכ"ב ס"ב לפי"ז יש לומר דהכלים מותרים אחר שנשתהו מעל"ע דנותנים טעם לפגם. דאי אמרינן דאסורים הו"ל גזירה לגזירה דאפילו אי אתי לבשולי בבת יומא אינו אלא מדרבנן אמנם ראיתי אחרי רואי דסברא זו במחלוקת שנויה יש מתירין ויש אוסרין. וזה יצא ראשונה. הרב מהרלב"ח בסי' קכ"א כתב דממאי דאיתא בפרק כ"ה דף קי"א דההיא פינכא דהוה בי רב אמי דמלח בה בשרא ותברה ע"כ. נלמוד ממנה דאפילו בכלי הבלוע מאיסורא דרבנן אית לן למימר דנותן טעם לפגם מותר דוקא בדיעבד ולא לכתחלה. דההיא פינכא לא בלעה איסור תורה דדם שמלחו או בשלו אינו עובר עליו. כדאיתא במנחות פרק הקומ"ר ואפי"ה תברה, ולקמן כתב דדין זה אמיתי ומוכרח עיי"ע: והנוב"י ביו"ד סי' נ"א מה"ת מעיקרא כתב דהא דפסק הש"ע בקדירה שאב"י אסרו חכמים אטו בת יומא וכו': כל זה בנתבשל בו איסור תורה וכו'. אבל אם בתחלה לא נבלע בקדירה רק איסור דרבנן. יהיה מותר להשתמש בה אחר מעל"ע אפילו לכתחלה בלא הגעלה. דהא ציין לגזור אטו ב"י וכו' והדבר מסתבר מצד הסברא וכו'. אמנם כתב להיות שלא מצא בדברי הפוסקים שום חילוק בזה וכן עמא דבר כשנאסר איזה כלי יהיה באיזה איסור שיהיה. הן של תורה הן של דבריהם לאסור הכלי בלי הגעלה לעולם והנח לישראל אם אין נביאים וכו'. ואולי כל זה חדא גזירה היא שגזרו שיהיו כל הכלים כאלו הן בני יומן לענין לכתחלה ולא רצו לחלק בין כלי לכלי ע"כ: ועיין בפרי מגדים יו"ד סי' ק"ג בשפתי דעת שכתב שקדירה שאב"י אסור ואין חילוק בין מתכות לכלי חרס ועיי"ש שהביא ס' מי שמתיר בכ"ח וכו' ומסיק דנראה דאף בהפ"מ לאסור דהוא מצוי וקרוב לטעות והילכך אף באיסור דרבנן או ספק איסור תורה. לא אמרינן לאחר מעל"ע ספק להקל. כיון דע"י גילגול בא שהוא דרבנן ע"כ. וכ"כ באו"ח בסדר הנהגת איסור והיתר סדר ג' אות כ"ה עיי"ש: הראת לדעת דסברי מרנן ורבנן אלין דאף באיסורא דרבנן גזרינן קדירה שאב"י אטו בת יומא או משום דחדא גזירה היא כמ"ש הנוב"י ז"ל. או משום דמצוי וקרוב לטעות כמ"ש הפמ"ג ז"ל: אמנם מצינו ראינו לכמה רבאוותא דסברי לה היפך מזה דבאיסורא דרבנן שרו קדירה שאב"י. וז"ל הט"ז ביו"ד סי' קל"ז סק"ז על מ"ש הש"ע דכלים האסורי' מחמת יין של עכו"ם מותר ליתן לתוכם בין מים בין שכר