פרחי כהונה קעו

מיד שתצא הטריפה מתח"י. אפילו בפעם הא' משמתין ומעבירין אותם וכו'. וכן דקדק הב"ח בח"מ סי' ל"ה מלישנא דש"ס פ' ז"ב דקאמר ההוא טבחא דאשתכח דנפקא טריפתא מתחות ידיה. דאפילו בפ"א משמע מדלא קאמר בלשון רבים דנפקי טריפותא וכו' עיי"ש. כ"כ הש"ך ס"ק ל' שכן משמע מדברי מרן סי"ז טבח שיצאתה וכו': ומעתה אתה תחזה. בהאיש הלזה. חדל אישים ונבזה. עכברא דשכיב אזוזי. דכולהו איתנהו ביה לגריעותא. שמפני חמדת ממון נוחר בהמות ומוכרן בחזקת כשרות. והוא עושה כן במזיד גמור. פשוט הוא שדינו שוה לההוא טבחא דשמתיה רב נחמן וכו' ואדרבה גרע מניה טובא. דסתם טבח דאיירי ביה ש"ס ופוס' דנפקא טריפותא מתחות ידיה לאו דידעינן ביה בבירור שעשה כן במרד ובמעל. אלא דמסתמא דיינין ליה כמו שעשה כן במזיד. וכמו שכתב הרב יכין ובועז כנז'. משא"כ בזה המתועב שהוא עושה כן במרד ובמעל. והוא גרע טפי וזהו דנקט מרן ז"ל בש"ע המוכר דברים האסורים מעבירים אותו וכו' שמשפטו חרוץ להעבירו מאומנותו שלא לשחוט לו עוד בהמות בכשרות. וליקח ממנו בשר. דאיתרע חזקת נאמנותו על בשר כשר. ואין לו תקנה עד שילבש שחורים ויתעטף שחורים במקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב. שוודאי עשה תשובה בלא הערמה. כיון שלא חס על ממונו. כמ"ש בש"ע שם: ועיין להט"ז ס"ק ט"ז שכתב בשם מהרש"ל בפ' ג"ה סי' ט"ז בסופו שעכשיו שהדור פרוץ. אין נכון להעמיד על דין התלמוד. אם יראה לחכמים שא"א לו לנוד ממקומו דטפלי תלו ביה. וצרת הבית עליו או כדומה לזה נותנין לו תשובה במקומו. כדי שיהיה עומד במשקל זה עכ"ל. וכתב עליו הרב עיקרי הד"ט משם רב פוסק ז"ל שלא ראה מי שמיקל בזה רק רש"ל כנז' והיא סברה יחידית עיי"ש. אשע"כ לגבי נדון דידן אם. יכולת בי"ד הקק"י להעבירו מאומנותו. שלא ליקח ממנו שוב בשר כשר. כך היא חובתינו וכך יפה לנו. ואין מרחמן בדין. אלא שאם אין סיפק בידם לזה מ"מ זאת עשו וחיו. יקראו לו עיני העדה ועד הקונסי־ סטואר העי"א. ויעשו בו התראה מכאן ולהבא. שאם ישוב עוד לכסלה כדבר הרע הזה. תהיה ידם תקיפה עליו לעשות בו משפט כתוב בש"ע כנז'. ודבר זה יכתב ויחתם בפנקס הקהלה. ועל ידם יחתום הוא בעצמו. להיות לו לעד ולאות. ומ"מ חובתו היא לעונשו ממון כפי ראות עיני העדה לפי עושרו והשגת ידו. ועוד זאת לו להחמיר עליו שלא לנתח בשר לנתחים קטנים אלא כל אבר יהיה נקרא עליו חותם כשר. כדי שלא יחרוך רמיה צידו לערב דבר האסור בכשר. וכולי האי ואולי לצאת ידי חובתו. עד ישקיף ה' וירא להסיר לב האבן מבשר בני עמנו. והרב יכבסנו מעוננו. ויטהר מחטאתינו. ויאיר עינינו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו. לעובדו בלבב שלם אכי"ר החותם הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן מא נשאלתי מאת אחיטו"ב כה"ר שלום הכהן ישצ"ו בענין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ובשגגה מלחוהו והדיחוהו ובשלוהו והרגישו בו בשעת אכילה ואסר התבשיל ועלה ונסתפק בכלים מה דינם ומה גם שנתערבו עם כלים אחרים. תשובה בס"ד הנה ממה שאסרת התבשיל מסתמא שלא היה בו ס' כנגד הבשר ששהה ג"י בל"מ ולכאורה גם הכלים הבלועים מתבשיל בשר זה אסורים כמבואר ביו"ד סי' ס"ט סי"א בשר שנתבשל בל"מ צריך שיהיה ס' בתבשיל כנגד אותו בשר וכו' ואם אין בו ששים פשוט דהכל אסור אפילו בקדירה כן הוא בכנה"ג וכתב רבינו ב"י שם בשם האגור שכתב משם אבי דבשר ששהה ג"י בל"מ אם מלחו ובשלו כיון דמליחה לא מיהנייא ביה הוי דינו כדין בשר שנתבשל בלא מליחה וכ"כ רמ"א בהגה שם: אלא שיצאתי לתור ולחפש אחר צדדי ההיתר של הכלים כי הפס"מ קא חזינן הכא ובפרט למאי דקאמר שנתערבו באחרים. וראה זה מצאתי להרב מהר"ש עמאר ז"ל הבי"ד הרב ויאמר יצחק בליקו"ד יו"ד בשם כת"י מוהריב"ם ז"ל שכתב דהא דכתב מרן הש"ע בסי"א דבשר שנתבשל בל"מ דצריך ס' היינו שנתנוהו במים צוננים. אבל אם נתנוהו במים רותחין הוי חליטה ושוב אינו פולט דם בתבשיל. ואין צריך ששים כמ"ש גבי כבד בסי' שנ"ג ס"ב אם החליטו ברותחין מותר לבשלו אלא שהגאונים אסרו לעשות כן ובדיעבד מותר. ומקור דין זה נובע ממ"ש רבינ"ו ב"י שם משם הא"ח על בשר שנתנוהו בקדירה בלא מליחה וע"ש היה והתירוה מתרי טעמי. חדא שהיו המים רותחים והו"ל כחליטה. ועוד שכתב הראב"ד דבשר שלא נמלח במאי דנפיק מניה משערינן אפילו אין המים רותחים דדבר מועט הוא ובטל ב"ס עכ"ל. ואעפ"י שלא התירו אלא משום דוחק דע"ש היה, ועוד דגזרו הגאונים על החליטה כמ"ש גבי כבד מ"מ כיון דמדינא שרי לכתחלה כשגזרו בו הגאונים לא גזרו בו אלא לכתחלה ולא בדיעבד דבדיעבד מותר אפילו בלא דוחק ע"כ: והרב מחזיק ברכה בי"ד סי' ע"ג הביא מ"ש הרב"ד וזוגא דרבנן הוב"ד ב"ס אורח לצדיק דחליטת בשר ברותחין אסורה אפילו בדיעבד ועיקר סמיכתו של הא"ח הוא על טעמא דדעת הראב"ד וכו' אמנם המחב"ר עמד לנגדם והוכיח דעיקר סמוכות של הא"ח הוא על טעם החליטה ברותחין והביא מ"ש הרב תורת חסד דסבר לה כן דגם בבשר איכא חליטה ברותחין אלא דגמרו הגאונים ובדיעבד מותר. וכתב עוד שכן מצא להריטב"א בחידושיו לחולין וכו' יעו"ש: