פרחי כהונה קעב

ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן ופירש"י אלמא בניו מיקרו ומשני א"ל בהיותן עובדי כוכבים אית להו חייס נתגיירו לית להו חייס ע"כ. הרי בנכרי מתייחסים בניו אחריו בהיותו נכרי, אליבא דכ"ע. וא"כ יכול לגייר בנו. דניחא ליה במאי דעביד ליה אבוהי. אבל בישראל שנולד לו בן מן הנכרית וולדה כמוה. ואין לו התייחסות עם אביו ישראל מעולם. והו"ל האב לגבי הבן כאיש זר ומשו"ה כתב הרמב"ם בבן יפ"ת שנתעברה מביאה ראשונה הרי הולד גר ואינו בנו לדבר מן הדברים וכו' אלא ב"ד מטבילין אותו על דעתם. וכמ"ש מרן בכ"מ דהכא נמי הכי הוא כמו שאין לו אב וכו', וכיון דדין גר יש לו צריך לברך על מילתו כדין ברכת גר. כמבואר בסי' רס"ח סעיף ה' עיי"ש ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לח נשאלתי מאת הגביר הנכבד ה"ר שלום בן סוסאן הי"ו. על מה שמרכיבין עובדי אדמתו יחור גפן באילן גפן מינו אם חייב בערלה או לא: תשובה בס"ד מראשית כל צריך אני לעמוד על בוריין של דברים מש"ס ופוסקים ואח"כ נברר ההלכה עפ"י מרן הש"ע שלפי קוצ"ד שגבו ממני דברי הש"ע בסי' רצ"ד סעיף ט"ז שפסק שהמרכיב חייב בערלה. ואחר סמוך בסעיף י"ז כתב. שאין מרכיב ומבריך חייב בערלה אלא בארץ ולא בחו"ל וכו' והוא דאיתא בפ"ק דר"ה דף ט' ע"ב ת"ר אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה וכו' ופירש"י מבריך כופף את הזמורות בארץ מרכיב. אילן בחבירו. עלתה לו שנה. כיון שהגיע יום א' בתשרי עלתה לו שנה למנין שני ערלה ע"כ. והקשו התוספות דמשמע דמבריך ומרכיב חייב בערלה וקשייא דבפ"ק דערלה משנה ה' משמע דהרכבה פטור מן הערלה. ותנ"ה בת"כ ונטעתם פרט למבריך ומרכיב וכו' ותירצו דהתם כשלא נפסקה מאביה ובאילן זקן והכא כשנפסקה מאביה כדמוכח בפ"ק דערלה ע"כ וכן הקשו כל הפוסקים הרמב"ם והר"ש והר"ן והרא"ש ז"ל ותי' לענין מבריך שיש חילוק בין אם נפסקה מאביה ללא נפסקה כתי' התו"ס. אמנם לענין מרכיב אין דעת כולם שוה דלהרמב"ם והרא"ש דינה נמי כדין מבריך שיש לחלק בין נפסקה ללא נפסקה. אבל הר"ש כתב דלא משכחת ערלה בהרכבה אלא ילדה בילדה. כאשר מפורש בפ' משוח מלחמה דף מ"ג. וכן הר"ן ז"ל כתב בפ"ק דר"ה לענין מרכיב נמי לא קשייא, דההיא במרכיב באילן הנטוע, למאכל. ומשו"ה לא נהגא ערלה בהרכבה דקי"ל ילדה שסיבכה בזקינה בטלה כדאיתא בפ' משוח מלחמה. ואפילו ילדה בילדה נמי לכי מטו שלש לילדה ראשונה שניה נמי שרייא והכי מוכח התם. והא דהכא בשנטעה לראשונה לסייג. ולקורות לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל ומשו"ה אין זו בטלה לגבה. ומשכחת לה נמי בשהרכיב בתוך אילן סרק ואעפ"י שאינו רשאי משום כלאים והכי איתא בירושלמ"י וכו' ע"כ: ומצינו למידין דלדברי הרמב"ם אם נפסקה ההרכבה מאביה שהיא חייבת בערלה, ולכאורה נראה דעפ"י שיטת הרמב"ם כתב רבינו הטור אחד הנוטע גרעין וכו' ואחד המרכיב יחור באילן ואחד המבריך וכו' ודוקא שחתכו מצד זה מעיקר האילן וכו' דקאי אכולהו אמרכיב ואמבריך. וכן נראה דעת ב"י שכתב עמ"ש הטור ודוקא שחתכו וכו' ב"ה וכתב הרמב"ם שם ובחיבורו דה"ה למרכיב דמפליג ביה בין נפסקה ללא נפסקה ע"כ וכן בש"ע כתב כלשון הטור וכו'. אלא דבביאור הגר"א ז"ל כתב עמ"ש ודוקא שחתכו וכו' דזה במבריך אבל במרכיב כתב הר"ן שהוא במרכיב באילן סרק וכו' עיי"ש. וגם תמה מאוד על דברי הרמב"ם שכ' שה"ה למרכיב. דאם הרכיב ילדה בזקינה בטלה ואפילו נקצץ ואם זקינה בילדה כ"ש שבטלה הזקינה אפילו לא נקצץ. ואפילו ילדה בילדה לכי מטי שלש לילדה ראשונה שניה נמי שרייא. אלא ההיא דת"כ במרכיב ילדה בזקינה. וההיא דר"ה בילדה בילדה עיי"ש. וכ"כ הט"ז דדברי הטור והש"ע מתפרשים עפ"י דברי רש"י בסוטה והר"ן וכו' איך שיהיה מצינו חייב בהרכבה למר כדא"ל וצמר כדא"ל ליה ועפי"ז פסקו הטור והש"ע דהמרכיב חייב. אמנם. כתב הר"ן שם בר"ה ואנן לא נהגינן השתא ערלה בהברכה ובהרכבה. וכתב הרמב"ן ז"ל דטעמא דמילתא מדאמרינן בפ' משוח מלחמה גבי הא דאמרינן התם ולא חללו פרט למבריך ומרכיב. ואמרינן התם לאו מי אמר ראב"י. כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נטע אין מבריך ומרכיב לא הילכך נמי ונטעתם כמשמעו. אבל לא מבריך ומרכיב והכי ודאי מסתברא דאי הוה ס"ל לראב"י ונטעתם לאו דוקא דאפילו מבריך ומרכיב נמי. אמאי לימא גבי עורכי מלחמה נטע דוקא. א"ו כדפרישנא וכיון דקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל. לא נהגא ערלה בחו"ל בהברכה ובהרכבה כלל זהו דעת הרמב"ן ז"ל עכ"ל הר"ן ז"ל וכ"כ המרדכי בר"ה שם בתירוץ קושית הבריתות דר"ה אההיא דת"כ וכתב דההיא דת"כ מיירי כראב"י וכו' וסיים וקי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי ע"כ: וכ"כ הרא"ש בהלכות ערלה משם רבי יצחק הזקן שהתיר לשתות יין מגפני העכו"ם משום דחמר דקידושין דספק ערלה מותר בחו"ל. אבל בכרמים של ישראל בזו הארץ שישראל עובדין אותן ומבריכין בכל שלה והוא ידוע בכל שנה לא מצאתי היתר וכתב עליו הרא"ש ואני רואה שפשט הסותר בכל אלו הארצות ואין משגיח בדבר. ותרתי אני בלבי אם אוכל למצוא שום היתר להציל רבים ממכשול. ומצאתי און לי בג"מ דסוטה פ' משוח מלחמה וכו' כאשר העתקתי דברי הרמב"ן ז"ל וכו' וכתב ב"י ז"ל שאין ספק שאילו ראה