פרחי כהונה קעא

שתבא לידי חימוד. ודומה למי שיש לו פת בסלו. אבל אם נתיאשה ממנו ושוב תבעה לינשא צריכה להמתין ז"נ ע"כ והביאו ג"כ עיקרי הד"ט סי' כ"א אות ל"ז עיי"ש. דנמצאת אתה אומר בגיורת מעוברת זו דעסקינן שנקרא עליה שם נישואין אף קודם שבאה למדה זו. אעפ"י שאינם כדת משה וישראל. מ"מ לפי דעתה הם אצלה נישואין גמורים. וגם באהבתו תשגה תמיד באין מפריד ביניהם בשום זמן. אין אומר ואין דברים שאין כאן אצלה שום חשש חימוד חדש. שניחוש שמא תראה דם מחמתו. ועיין מ"ש מזה בתשו' סי': וראה זה כתב הדגמ"ר ביו"ד סי' רס"ט על מ"ש הש"ע ס"ט בגר שנתגייר ואשתו עמו צריכין לפרוש זה מזה ג"ח וכו' כתב הוא ז"ל ונלע"ד שאחר כלות ג"ח כשמחזירה. א"צ שבעה נקיים אם לא פירסה נדה בינתים. ואף שנתבאר לעיל סי' קצ"ב. מחזיר גרושתו צריכה ז"נ. שאני התם שגירשה לחלוטין ונתיאשה ממנו. לכך איכא חימוד חדש. משא"כ זו שלכתחלה הפרישה על דעת להחזירה, אין כאן חימוד חדש עכ"ל והוא תנא דמסייע לן וצוי"מ וימ"ן ע"ה מסעוד הכהן ס"ט סימן לז שאלה נדרשתי להשיב בענין שנשא נכרית רח"ל וילדה לו בן זכר. אם מלין אותו או לא: תשובה דבר פשוט הוא דמלין אותו, כמ"ש מרן הש"ע ז"ל יו"ד סי' רס"ו סי"ג וז"ל ישראל שנולד בן מעכו"ם. אין מלין אותו בשבת. עכ"ל. דמשמע דדוקא בשבת אסור למולו דבחול מלין אותו. וטעם דבשבת לא. כדאיתא בירו"ש פ"ב דיבמות הלכה ו' יעקב איש כפר נבוריא אזיל לצור. אתון שאילו ליה מהו למיגזר ברה דארמית בשבתא. (פי' אם מותר למול בשבת בן גויה שנולד מישראל) סבר מישר לון. מן הדא ויתלדו על משפחותם לבית אבותם. שמע רבי חגי אמר ייתי אייתיניה דילקי א"ל מהיכן מלקני. א"ל מן הדא דאמר רבי יוחנן בשם רשב"י כתיב לא תתחתן בם. וכתיב כי יסיר את בנך מאחרי. בנך מישראלית קרוי בנך ואין בניך מגויה קרוי בנך אלא בנה. א"ל חבוט חבוטך דהוא טבא בקלטא. (פי' הלקה מלקות שלך דהוא טוב לקלוט שאהיה נזהר פעם אחרת) עכ"ל וכן הוא במדרש רבה פ' ז' עיי"ש. הראת לדעת דבן נכרית הנולד מישראל אינו מתייחס על שם אביו ישראל שיהיה דינו כדין שנימול לשמנה בשבת, אלא דינו להתייחס אחר אמו הנכרית שולדה כמוה. ואינו נימול לשמנה בשבת אלא כדין נכרי שבא להתגייר שאינו נימול אלא בחול. וכמו שמפורש שם בב"ר: ואף אם עדיין לא נתגיירה אמו אינו מעכב. דהכי איתא בכתובות דף י"א א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד משום דזכות היא לו. וזכין לאדם שלא בפניו ע"כ. ופירש"י אם אין לו אב ואמו הביאתו להתגייר מטבילין אותו. דאין לך גר בלא מילה וטבילה ע"ד ב"ד שלשה יהיו בטבילתו, כדין כל טבילת גר שצריכה ג'. והן נעשים לו אב והרי הוא גר על ידיהם ומגעו ביין כשר עכ"ל. וכתב בשיטה מקובצת משם הרשב"א והריטב"א ז"ל דאיירי שהביאוהו אביו ואמו ולא נתגיירו עמו. אפי"ה מלין ומטבילין אותו ע"ד בית דין. ומאי דנקט בגמ' מטבילין ולא נקט מלין כתב הרשב"א משום דטבילה הוא גמר הגירות. וכדקי"ל מל ולא טבל כאלו לא מל. משו"ה נקט מטבילין. וכן משמע מרש"י שכתב מטבילין דאין לך גר בלא מילה וטבילה ודו"ק ע"כ וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מה' מלכים ה"ח לענין יפ"ת נתעברה מביאה ראשונה הרי הולד גר. ואינו בנו לדבר מן הדברים מפני שהוא מן הנכרית אלא ב"ד מטבילין אותו על דעתם ע"כ. וכתב מרן בכ"מ דמ"ש ב"ד מטבילין אותו. כדאיתא בכתובות גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד. ופירש"י אם אין לו אב ואמו מביאתו להתגייר. והא נמי הכא הוא דאין הולד זה בן הישראל כלל. דבנך הבא מן העכו"ם אינו קרוי בנך עכ"ל ומיירי אפילו לא רצתה להתגייר. כמ"ש לעיל מזה לא רצתה להתגייר. ואפי"ה קאמר. ב"ד מטבילין אותו: ואין להקשות כיון דדין גר יש לו. הרי בגר בעלמא בענין שיודיעוהו מקצת קלות וחמורות ויקבל עליו וקטן זה אינו בר הודעה. דאין זה אלא למצוה לכתחלה היכא דאפשר והכא בקטן דלא אפשר דלאו בר הודעה הוא אינו מעכב כ"כ הש"מ משם הריטב"א בשיטה שנייה וכ"פ רביהט"ו סי' רס"ח והש"ע סעיף ז' וז"ל עכו"ם קטן אם יש לו אב יכול לגייר אותו. ואם אין לו אב אמו מביאתו להתגייר. בית דין מגיירין אותו שזכות הוא לו וכו' הרי דפסק סתם שאין דבר מעכב בו: אך בזאת יגרע כח גר קטן משאר גרים דעלמא. שיכול למחות משהגדיל ולומר אי אפשי בגירות זו כדאיתא וא"ר יוסף הגדילו יכולין למחות. ופירש"י הגדילו קטנים שנתגיירו אפילו עם אביהם יכולים למחות ולומר אי אפשנו להיות גרים וחזורין לסורן. ואם קידש אשה משמיחה אינה צריכה גט להיות כישראל מומר ע"כ ופסקה הרמב"ם ב"ה מלכים פרק יו"ד ה"ג וז"ל בן נח שהיה קטן כשהטבילוהו ב"ד יכול למחות בשעה שיגדיל ויהיה גר תושב בלבד. וכיון שלא מיחה בשעתו כשהגדיל שוב אינו מוחה. אלא הרי הוא גר צדק וכו' ע"כ. וכ"פ רביהט"ו והש"ע שם וז"ל בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו ב"ד יכול למחות משהגדיל וכו': ודע דמ"ש רביהט"ו והש"ע ז"ל דאם יש לו אב יכול לגייר אותו בלא דעת ב"ד. לא מיירי בישראל שנולד לו בן מן הנכרית. אלא מיירי בנכרי שנולד לו בן מן הנכרית דבנו מתייחס אחריו. כדאיתא בפי' הבע"י דף ס"ב בנכרי שהיו לו בנים ונתגייר. ר"י אומר קיים פו"ר ור"ל אמר לא קיים פו"ר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ואותביה ר"י לר"ל מקרא דכתיב בעת