פרחי כהונה קע

שיטול מה שחידש. וכ"כ בשמו הרב עיקרי הד"ט סי' כ"א אות י"ד שכתב שלא ראה שום מחבר שהחמיר במפלת זולת הרב בה"י. ורמז לעיין בתשובת רמ"א סי' צ"ד ועיי"ש. וכ"כ הרב ט"ז שם דאף במקומות שנהגו להחמיר ביולדת. מ"מ במפלת אין שום מנהג בשום מקום להחמיר. וכ"כ הש"ך בסק"ד דבמפלת ליכא מאן דמחמיר וסגיא לה ז' נקיים אחר י"ד יום. וכן נראה מדברי האחרונים עכ"ל. וכן כתבנו לעיל משם הרב בית יהודה. וזה ברור הוא: ומעתה אנכי הרועה מבין ריסי קן קולמוסך אתה ידידי השואל. שאין ברור ומוסכם מנהג זה במקומכם. רק לפי מה שראית מ"ש הש"ע בהג"ה וכו' ומתנהג בחומרא זו. ועלי"ת ונסתפקת"ה אם תוכל מנהג חומרא זו מפני כמה מכשולות וכו' ובאמת שאין חובתך היא לחדש הלכה זו ולקבוע מנהג זה מפי הש"ע כי הנך רואה בעיניך כל הכתוב לפניך דכמה וכמה צוחו על המנהג הזה לבטלו. וכ"ש שלא לחדשו. ולכן עליך מצוה רמיא להשיב לכל שואל את פיך בענין זה. להקל ולא להחמיר. כאשר עיניך תחזינה מישרים בד"ה קנצי למלין וכו'. ועיני לשמייא נטלית להאיר עינינו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו. וינחנו במעגלי צדק להוציא הדין לאמיתו אכי"ר. החו"פ בעי"ת "תמושנת" יע"א באדר ה' שנת ה'ת'ר'צ'ה' הצב"י ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לו שאלה. גיורת שנתגיירה כשהיא מעוברת מבר ישראל שהיתה אדוקה בו בגיותה. והנה בעת"ה שנתגיירה רוצה להכניסה לחופה כדת מוי"ש בכתובה וקידושין. וכבר הוכחנו בעניותין בס"ד שא"צ להמתין ג"ח ימי הבחנה. אלא דאכתי פש גבן לברר אם צריכה לישב שבעה נקיים קודם שתכנס לחופה. או אינה צריכה תשובה. קודם שנבוא להתיר ספק זה צריך אני למודע"י. אם גזירה זו שהצריכו רז"ל לישב ז"נ לכלה שתבעוה להנשא ונתפייסה. שמא ראתה דם מחמת חימוד. וכתב מרן הש"ע ביו"ד סי' קצ"ב ס"א שאין חילוק בין גדולה לקטנה. מי אמרינן דקטנה לאו בת חימוד היא אלא דגזרינן בה אטו גדולה או דילמא קטנה נמי בת חימוד היא. ויש נפקותא מינה לדינא כאשר אפרש לקמן בס"ד: והנה בפ' תינוקת דף ס"ו ע"א איתא אמר רבא תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב ז"נ, רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חנינא וכו' איעכב שבעה יומי בתר ההוא יומא. א"ל מאי האי. א"ל לא ס"ל מר להא דרבא דאמר רבא תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב ז"נ א"ל אימור דאמר רבא בגדולה דקחזינא דמא, אבל בקטנה דלא חזיא דמא. מי אמר מר. א"ל בפירוש אמר רבא ל"ש גדולה ול"ש קטנה. גדולה טעמא מאי משום דמחמדא קטנה נמי מחמדא. ופירש"י צריכה לישב ז"נ. שמא מחמת חימוד ראתה דם. איעכב ז' יומי בתר יומא שנתפייסה להנשא. ע"כ דשמעינן שפיר מהכא דקאמר ל"ש גדולה ול"ש קטנה דקטנה נמי מחמדא, דקטנה עצמה גזרו בה שמא ראתה מחמת חימוד, ולאו משום אטו גדולה ועיין בפ"ת שם סק"ב שכתב משם גבעת שאול סי' ס"ה דאף אם היא זקנה ומסולקת דמים צריכה לישב ז"נ. וכתב עוד משם מקום שמואל סי' ל"ג שנשאל באשה אחת שנתעברה מנואף זה שבעה חדשים, ורוצה לקחתה לו לאשה אם צריכה לישב ז"נ או דילמא כיון דמעוברת היא ומסולקת דמים. לא חיישינן שמא מחמת חימוד ראתה והשיב דזה פשוט דצריכה ז"נ. וק"ו הוא מקטנה, וכ"כ להדיא בס' מנחת יעקב סוס"י זה עכ"ל וכ"כ הרב תורת השלמים סוס"י זה. וז"ל ונראה דה"ה אם גירש אשתו כשהיא מעוברת והחזירה ג"כ צריכה לישב ז"נ. דאף דמעוברת מסולקת דמים. מ"מ חיישינן שמא מחמת חימוד ראתה כמו בקטנה וכו' ע"כ: הרי על פי האמור ידענו ידיעה נאמנה. דקטנה וכל הנך דמסולקי דמים מעוברת וזקנה. לאו אטו גדולה גזרו בהו אלא מדינא דבכלהו שייך למימר שמא מחמת חימוד ראו דם: והשתא עפ"י זה יצאנו לדון בדין הגיורת המעוברת דשאילנא עלה. דאפשר לומר שאינה צריכה לספור ז"נ בכניסתה לחופה דהניחא אי הוה אמרינן דגזרו הא אטו הא. הכא נמי לא שנא. אבל השתא דלא גזרו אלא מדינא דבכל גווני שייך בהו חימוד. מעתה במעוברת זו שהיא נשואה עם הבעל הזה בהאלמיר"י ובחיקו תשכב זה כמה ימים ושנים, מסתברא שאין לה בו שום חידוש בכניסתה לחופה עמו דניחוש שמא תראה טיפת דם מחמת חימוד דידיה. ושאני משאר מעוברות דעלמא, שנתעברה מנואף. ומעוברת שנתגרשה ורוצה לחזור לבעלה. שצריכות לישב ז"נ כנז'. דבנתעברה מנואף ורוצה לכונסה. שייך אצלה חימוד מחדש. וכמ"ש הרב חוות דעת בביאורים סי' קצ"ב סק"א במה שתירץ מה שהקשה הט"ז. מתמר ורות שלא ספרו ז"נ וכו' משום שלא חשו חז"ל רק בחימוד של נישואין. שחימוד גדול יש במה שיקרא לה שם נשואה. שיותר ממה שהאיש רוצה לישא. אשה רוצה להינשא. דטב למיטב טן דו. אבל לביאה של זנות אין לה חימוד וכו' עיי"ש. דממוצא דבר אתה למד. שאף על גב שהיתה רגילה אצלו קודם לכן בזנות מ"מ השתא שיקרא לה שם נשואה יש לה חימוד מחדש ובגרושה מעוברת נמי שחוזרת לבעלה כיון שנתגרשה מבעלה נתיאשה ממנו והשתא שחוזרת לו יש לה חימוד וכמ"ש מהריק"ש ז"ל בשו"ת אהלי יעקב סי' קכ"ה משם הרדב"ז סי' שכ"ד וז"ל ומסתברא לי שאם האשה יודעת וממתנת שיחזירנה תבועה ועומדת היא, ודעתה עילויה ואין כאן תביעה חדשה. ואינה מהרהרת בו.