פרחי כהונה קסח

פריצות והרהור עבירה וקשוי לדעת או קרי ר"ל בעוה"ר דאדרבה הכי עדיף להיות טובלת אחר שבועה לזכר וי"ד לנקבה כשספרה ז"נ. כי כעת לרוב חולשת הלידה רוב נשים אחר הטבילה הראשונה שאחר לידה מוצאים דם. ומה לו אז לבעל להכניס עצמו בספק איסור אם הוא דם הצדדין או מן המקור. הלא יותר טוב לבעול עתה בימי טוהר שאז אפילו הוא מן המקור. טהורה מדאורייתא. ויוצא מידי ספק. וסיים ולכן עמד בפרץ הח"צ בהמבורג ואחריו בפראג. ואני פה בק"ק מיין. ובטלנו את המנהג שאין לו עיקר ושורש. והתרנו לנשים לטבול תכף בעומדן בהליכתן לביהכ"נ שהוא ד' שבועות אחד הלידה ע"כ: והרב תפארת שמואל בהגהותיו על הרא"ש בסו"פ המפלת כתב דהאידנא דנשים שלנו נוהגים בלי טעם וריח. וממתינים לזכר ששה או שבעה שבתות ולנקבה ט' שבתות: והעובר על המנהג חשבו אותן ללעג וקלס אבל מצוה הוא לבטלן עכ"ל. והבי"ד הרב סדרי טהרה וכתב עליודי"ל ששיעור עפ"י אומד דעת שעד ט' שבועות הדמים מצוים בהם ולא יותר. וכהאי גוונא בזכר חמשה או ששה שבועות. מ"מ מאחר שהמנהג הזה אינו כתוב בשום ספר מספרי הפו"ס והרמ"א ז"ל לא הביאו אין לחוש לו ע"כ: הראת לדעת דגם טעם זה האחרון דמשום שדמים מצוים וכו'. לית דחש ליה ואדרבה כתבו עליו דמצוה לבטלו. ולדעת הרב הפלתי אדרבה ראוי לבעול אז בימי טוהר כדי לצאת מידי ספק מלבעול אח"כ ויבוא לידי ספק: ומעתה שזכינו לעמוד על דעת מקיימי המנהג ובררנו שאין החוב מוטל עלינו לקיים מנהג זה בפרט במקומות שלא היה לעולמים מנהג מיוסד עפ"י וותיקין אלא מעתה בואו ונסמוך על דעת הרמב"ם ועל פסק מרן הש"ע ז"ל. שהוא שריר ובריר וקיים. וגם אין נראה לאשר ולקיים המנהג משום גדר ופרישות. באשר לא נגלה לנו מנהג קדום שנתייסד עפ"י זה. שאז חובתנו הוא לקיים מנהג אשר גבלו ראשונים. אמנם לחדש מעתה אדרבה חוששנו מחטאות המסתעפים מזה. הרהורי עבירה וטומאת קרי רח"ל. ועוד מה עניין שייכות גדר ופרישות בזה. שאם היא רואה אפילו טיפת דם כחרדל'. הרי מפרשת עצמה כדין נדה גמורה ואם משום שדמים מצוים בה תראה ולא תרגיש מה בכך, הרי אין בו לא איסור תורה. ולא איסור דרבנן שהרי בימי חכמי הגמרא היו בועלים על דם טוהר. וכן כתב רבינו הטור שזה מנהג אשכנז וצרפת. וכמ"ש הש"ך וכו': האמנם ראיתי אחרי רואי להרב בית יהודה במנהגים בדיני יולדת ס"א וז"ל שמעתי מפי הורי הרב ז"ל דהיולדת כפי המנהג צריכה לישב מ' לזכר ופ' לנקבה לא פחות. ואפילו כבר טבלה בדיעבד מפרישין אותה. והרבה החמיר כפי המנהג. אמנם המפלת בין תוך מ' בין לאחר ארבעים. נוהגין שאינה מונה אלא כשאר ראיות דעלמא אם לא נודע שהפילה נקבה ודאית דאז מונה י"ד נקיים כמו שה"ה ביולדת דעלמא ואפילו הפילה בת ח' חדשים. דלא נהגו חומרא דמ' ופ' הנז' אלא דוקא ביולדת ולד של קיימא חי. ואפילו באו לשאול את פי המורה יורה להם להקל. כפי מנהגם ומה שהיו נוהגין ס"ו יום אינו עיקר. דהא הטעם שמוסיפין על שיעור הקצוב לפי הדין. הוא משום שהוחזקה להיות רואה באותן הימים. וא"כ צריך שמונים עכ"ל: ועיין בשו"ת ליצחק ריח להרב כמוהרי"ץ דאנאן ז"ל שכתב בליקו"ד ליו"ד אות נ' ס"ד וז"ל אמר המעתיק מכ' בכת"י הרב כמוהר"ר יעב"ץ ז"ל, וז"ל המנהג בפאס יע"א כך הוא שאין הנשים טובלות תוך מ' לזכר ופ' לנקבה וכן מ"כ בכת"י של ה' כמוהר"ר מנחם סירירו ז"ל והרב כמוהר"ר וידאל הצרפתי ז"ל שכך היו נוהגים בימיהם. וכן היו נוהגים בימי מו"ר הרבכמוהריב"ע ז"ל. ואעפ"י שכתב הרמ"א ז"ל והביאו רבק"ש בבאה"ג סי' קצ"ד וז"ל נהגו להקל וכו' ובפרט שכתבו כמה גדולים ע"ז שקרוב הדבר דמנהג זה מנהג צדוקים וכו' מ"מ זהו דוקא במי שנוהג כך משום טעות שטעה שהדין הוא כך. אמנם אם נוהגים כך משום פרישות, שפיר דמי. עיין בב"י בסי' הנז' וכאן בפאס נהגו כן משום פרישות ולכן אין להקל עכ"ל ז"ל מספר מלאכת הקודש פר' תזריע דקכ"ז ע"ג: והנה בעתה בא לידי ספר השמים החדשים חדושי דינים להרב כמוהר"מ טולודאנו ז"ל המחבר ספר מלה"ק הנז'. והעתיק שם ביו"ד סי' ל' כנז' והוסיף עליהם מ"ש הרב פרי האדמה בהלכות איסורי ביאה דק"ו ע"א וז"ל הנה פה עיה"ק ירושת"ו נהגו להחמיר שאין טובלין תוך מ' לזכר ופ' לנקבה ואין להקל בזה ח"ו עכ"ל. וכ"כ עוד משם ס' יעקב לחק להרב יעקב שמשון ז"ל בענין הנשים היולדות שקבעו עצמם להתרחק מבעליהם מ' לזכר ופ' לנקבה. וסופרים עוד ז' נקיים שהם שבעה שבועות לזכר ואז טובלות. אעפ"י שדם טוהר הוא. מ"מ החמירו ע"ע כדי שלא לפגוע באיסור דאורייתא. כדי שלא לבעול ליל פ"א כשיולדת נקבה. או ליל מ"א לזכר כ"א היו רואות אז לא הוי דם טוהר אלא דם נדות, ולכך כיון שהם נוהגות כך כדי לעשות משמרת למשמרתם אין לנו למחות בידם ולפרוץ את גדרם וכו'. ואין מי יאמר להם מה אתם עושים ויפה שתיקה ע"כ עיי"ש: ולכאורה כאשר עיני ראו אור בספרן של צדיקים מ"ש הרבנים הנז' ז"ל. אשר כל בית ישראל נשענים על תורתם בערי המערב ובערי המזרח. חשבתי למשפט. שהמנהג הזה יסודתו בהדר"י קודש ואין מקום להקל בו אפילו זי"ז כל שהוא. אך אמנם אוסיף להביט מ"ש הרב המלאך רפאל ברדוגו ז"ל בסב"ב תורות אמת חיו"ד דף כ"ו סי' קצ"ד. דמחא ליה להאי מנהגא