פרחי כהונה קסז

עולין לספירת ז"נ כמו שיתבאר בסמוך ולפי דברי ר"ת היה נראה להצריך לכל יולדת שתי טבילות, ואח"כ תהיה מותרת לבעלה, אחת אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה ואח"כ תספור ז"נ ותטבול טבילה שנייה. ולפי"ז ניחא דקשה להו לטבול ב' טבילות לכך מניחים מלטבול עד עבור מ' לזכר ופ' לנקבה. אלא דלפי"ז ראוי לנהוג שלא תתחיל לספור ז"נ אלא אחר מ' לזכר ופ' לנקבה לצאת ידי חובתה לכולהו רבוואתא ע"כ: וביאור דבריו הוא עפ"י מאי דאיתא בפ' בנות כותים דף ל"ז תני רבי מרינוס אומר. אין לידה סותרת בזיבה. איבעיא להו. מהו שתעלה. פירוש אם ילדה בזוב דבימי לידתה לא ראתה מהו שיעלו לה לנקיים ולא תצטרך לספור אחרים. אביי. אמר אינה סותרת ואינה עולה. פי' אם היתה זבה ופסקה. והתחילה לספור וילדה. אינה סותרת. וימי לידתה אפילו אינה רואה בהם. אין משלימין לספירתה. אלא משלמת אחריהם. ורבא אמר אינה סותרת ועולה. וכתב הרא"ש ז"ל פסק בעל הלכות כרבא. דקיי"ל בכ"מ הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם. וכ"כ רב סעדייא וכן בשאילתות דרב אחאי. וכ"פ ר"ח ורב אלפס ז"ל ורש"י כתב בתשובה דאביי ורבא אליבא דרבי מרינוס פליגי דבריו אינהו מצו סברו כמסקנא בסו"פ בא סימן דעולין. וכן פירש"י בכ"מ דלמ"ד דיע"ל קג"ם הוא לחי העומד מאיליו דבעירובין. אבל ר"ת פי' דהלכה כאביי וימי לידה היינו למ"ד דיע"ל קג"ם. והתו"ס דחו כל ראיותיו. ודברי הגאונים עיקר. הילך נשי דידן שהחמירו לישב ז"נ על כל ראיותיהם כולן יולדות בזוב הן וצריכים ז"נ. וימי לידה אם לא ראתה בהן עולין לה לז"נ ע"כ דברי הרא"ש והביאו רב"י שם: ועל זה קאמר הרב"ח. דמנהג זה נתיסד עפ"י דברי ר"ת דפסק כאביי וכו'. האמנם הרי מפורש דכל הגאונים פסקו כרבא דימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת ז"נ. ופסק הרא"ש דדברי הגאונים עיקר כ"פ רבינו הטור דאם אינה רואה בתוך ימי. הלידה עולין לספירת ז"נ. וכתב רב"י שהרשב"א בת"ה הסכים ג"ך לפסוק כרבא. וכדברי הגאונים ז"ל וכן דעת הר"ן בפרק שני דשבועות. וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהא"ב, וכ"פ בש"ע: ומעתה דלא קיי"ל כדעת ר"ת. למה לן למשכוני נפשין לאסור מלטבול עד אחר מ' לזכר ופ' לנקבה. הרי יכולה לספור שבעה נקיים תוך ימי לידה כשלא תראה בהן ותטבול. דלית מאן דחש לדברי ר"ת זולת מ"ש הגמי"י בשם הסמ"ג שנהגו בצרפת להחמיר הואיל ונפיק מפומיה דר"ת. והביאו רב"י גם הד"מ וכתב דלכן אין למחות כלל ביד הנוהגים להחמיר כדעת ר"ת, וסיים. ומ"מ פשוט הוא דאין להחמיר במקום שמקילין. הואיל וכל הפוסקים חולקים על ר"ת ע"כ והט"ז שם כתב על דברי הד"מ והב"ח אלו. וז"ל והנך רואה שאין טעם זה לשבח כל עיקר, חדא דלא קייל"ן כר"ת שפסק כאביי. כמו שהביא המרדכי שכל הגאונים בכו"פ פסקו כרבא. דס"ל דימי לידה עולין למספר ז"נ, וכמ"ש הטור והש"ע סעיף זה. וא"כ לית דמשגח בר"ת בדבר זה. ותו דא"כ לא מיתקנה כלום. דכיון דלאביי דר"ת פוסק כוותיה דבטבילה תלייא מילתא א"כ אעפ"י שכלו מ' לזכר ופ' לנקבה. אכתי ימי לידה קרינן, כמבואר במרדכי דכתב כל זמן שלא טבלה. ומה לי תוך שמונים. או אחר שמונים ע"כ כונתו היא משום דאביי סבר ביומי וטבילה תלה רחמנא עיין בש"ס: אמנם יש לתמוה קצת במ"ש הט"ז בסו"ד דלאביי בטבילה תלייא מילתא וכו' דגם הד"מ נרגש בזה וכתב דמ"מ אפשר דאותן שנהגו מנהג זה. ס"ל דאין להחמיר כדעת ר"ת רק תוך עיקר ימי לידה. דהיינו תוך מ' לזכר ופ' לנקבה. אבל לא אח"כ ע"כ וא"כ כיון שהביא קצת ממ"ש הד"מ הרי מוכח דעיני קודשו שלטו בכל דבריו. ואי לא סבר לה כתי' זה שתי' הד"מ הי"ל לפחות להזכירו ולהשיב על דבריו. ואפשר דלא חש לה דממילא מיתותב מדברי המדרכי כמ"ש ולהיות שאין נפקותא מינה לדינא לא חש להאריך. ועיין בסדרי טהרה שם אות ה' שכתב משם התפל"מ יישוב על זה: עוד מצינו חומרא אחרת שעליה קיימו ויסדו המנהג הזה לאסור מלטבול עד אחר מ' לזכר ופ' לנקבה והוא מה שכ' הריב"ש ז"ל שהעתקנו דבריו לעיל. שהוא מעני שבאותן הימים דמים מצוים בהם ואינם נקיים ולהכי ממתינים עד עבור זמן זה שאין חשש עוד. וכן הביאו הט"ז טעם למקיימי המנהג. גם הש"ך סק"א כתב טעם זה. וז"ל יש מקומות שממתינין וכו' מפני שהוא קרוב ללידה הדמים מצוים בהם. וחוששים שמא יראו ולא ירגישו. וחששא רחוקה היא. דאפילו יראו ולא ירגישו מה בכך דם טהור הוא מן התורה עכ"ל גם הט"ז שהביא טעם זה כנ"ל. מוכח מסוף דבריו דלא חש להשיב עליו. ואדרבה כתב שראה בקהלות קדושות מעשים בכל יום, בנשים הרבה כמעט רובן שמקילין בדבר ואינם ממתינין עד שמונים וכן העיד בגודלו שראה לגדול אחד שצוה לאשתו שתטבול תוך שמונים לנקבה. ואמר לו הטעם. כיון שהחומרא הוא בשביל פרישות ליל מ"א וכו' והוא יודע בעצמו שיוכל להזהר לפרוש אותה עונה. וכבר נתבאר שאין אנו צריכין להזהר כלל בעונות אלו. וסיים דהמקיל בדבר חלילה לתת עליו שום עונש דלא כדברי הב"ח ואין בזה בדורותינו משום פורץ גדר. דאנו רואין שאין מנהג זה קבוע לגמרי ומוסכם בין הכל במקומותינו ובודאי רמ"א שכתב בהג"ה שאין להתיר במקום שנהגו להחמיר לא נתכוון אלא במקום שהוא מוסכם בין כולם להחמיר בדבר כ"כ. הרי שאעפ"י שהשיב על הטעמים אחרים שכתבו הד"מ והב"ח. מ"מ על האי טעמא לא חש להשיב עליו. משום דסבירא ליה דחששא רחוקה היא: וכ"כ הרב הפלתי הביאו הרב מחצית השקל שם וז"ל ובפרט בדורות הללו שיש לחוש לכמה עבירות