פרחי כהונה קסו

שהחמירו על כך. בקעה מצאו וגדרו בה גדר. ועל כיוצא בזה שמע בני וכו' ואל תטוש וכו' עכ"ל: והבי"ד רב"י וכתב וז"ל ונראה דהיינו דוקא לאותם שהיו נוהגים בשאר דברים עפ"י אותו פוסק אבל בשאר מקומות. שלא נהגו בשאר דברים עפ"י אותו פוסק, משמע ודאי דמודה מוהריק"ו דמוציאין מלבן כדברי הרמב"ם. ומיהו מ"ש דלהרמב"ם אפילו להרחקה וסייג אין לנהוג מנהג זה. דחומרא דאתי לידי קולא הוא. מאחר שהוא מנהג הצדוקים כמ"ש הוא. אינו נראה בעיני. שאם בני המקום מזלזלין באיסור נדה. ונצטרך לגדור ולאסור להם מ' לזכר ופ' לנקבה. ואינם פרוצים לנהוג כמנהגי הצדוקים. למה לא נגדור להם גדר במה שהם פרוצים בו יותר. אלא טעמו של הרמב"ם. משום דאעפ"י שאפשר לגזור כן. כל שלא נודע לנו שגזרו כן. אנו תולין הדבר בטעות. כיון שהוא דבר רחוק שיהיו כ"כ פרוצות עד שיצטרכו לגזור גזירה רחוקה כ"כ. וז"ל הריב"ש במה שנהגו להחמיר בימי טוהר של יולדת. אף אם אינה רואה בהם בם נהגו זה לגדר ופרישה. אעפ"י שהוא מותר. או מפני נקיות שבאותן הימים דמים מצוים בהם. ראוי להניחם על מנהגם. ואין מתירין אותם בפניהם, אבל אם נהגו כן בטעות מפני שסבורים שאסור מן הדין. ראוי להודיעם שטועים הם. שהוא מנהג שיצא להם מן הצדוקים כדרך שכתב הרמב"ם עכ"ל. ועפ"י דעת הרמב"ם כנז' פסק מרן הש"ע שם ס"א יולדת וכו' כמה ימי טומאתה. עכשיו בזמן הזה כל היולדות חשובות יולדות בזוב. וצריכות לספור ז"נ. נמצאת אומר שיולדת זכר יושבת ז' ללידה וז' לנקיים לזיבה. והיולדת נקבה יושבת שבועיים ללידה וז' נקיים לזיבה וכו' הג"ה ולאחר ז' לזכר וי"ד לנקבה מותרת לבעלה מיד מאחר שספרה ז' נקיים ולא חזרה וראתה. ע"כ: ומעתה נחזי אנן במדינות הללו שאנו מסתופפים בצל קורתם. שלא ראינו מנהג מיוסד עפ"י ותיקין. רק ואך מנהג נשים בעלמא שנהגו שלא לטבול תוך מ' לזכר ופ' לנקבה. אם הוא באמת מיוסד עפ"י רבני המחוז משום גדר וסייג ופרישות. ראוי להניחם על מנהגם ולא להורות להם היתר כמ"ש הריב"ש. וכיון שלא נודע לנו שנתיסד עפי"ז. אלא מפי נשים אחת לחברתה מצוה לעקור יסודתו כמ"ש הרמב"ם ולהעמידו על פסק מרן הש"ע כנז'. אך בזאת יאות לי לתור ולחפש בדעות המחמירים אשר נזכרו בפוסקים מאיזה טעם יצא להם חומרא לאסור איסר בענין זה. שמהראוי גם אנן בדידן נלך בעקבות חומרא זו. אם היא כהלכה ואם היא אינה מוסכמת. אין אנחנו חייבין למשכוני נפשין בתר חומרא זו.: זה יצא ראשונה מה שמצאנו ראינו להרב חדש בסי' קצ"ד שעשה עמוד ויסוד לחזק המנהג והטיל עונש לפורץ גדר. ויסודתו היא על מ"ש רבינו הטור שצריכה לפרוש מבעלה ליל מ"א לזכר ופ"א לנקבה, אפילו אינה רואה בהם. וכתב הב"י הטעם עפ"י מ"ש הרא"ש בסו"פ המפלת דבמקומות שבועלים על דם טוהר צריכים לפרוש ליל מ"א לזכר ופ"א לנקבה. אפילו לא ראתה דמתוך שהורגלה לשמש כל ימי טוהר ואפילו תראה חיישינן שמא גם עתה תראה ולאו אדעתה. לכן יודיענה בעלה שהוא פורש ממנה לילה זו בשביל שכלו ימי טוהר שלה והכי אמרינן בפ' ע"פ דקי"ג היושבת על דם טוהר אסורה לשמש. וכמה אמר רב עונה. ופירש"י לילה אחת וכו' עכ"ל והם דברי הראב"ד בס' בעלי הנפש ודחה דברי בה"ג שפירש שהטעם משום דכיון דנפקא מימי טהרה למי טומאה. הו"ל לשעת וסתה וכ"כ סמ"ג וסה"ת כדברי הרא"ש ממ"ש ע"כ בב"י. ועל זה כתב הב"ח דלפי טעם הראשון שכתב הרא"ש דמתוך שהורגלה וכו'. לדידן דמצריכין ז"נ אפילו לדם טוהר. אם האשה טבלה לאחר ז"נ א"צ לפרוש מבעלה ליל מ"א ופ"א וכו' ורבינו הטור שכתב שצריכה לפרוש וכו' הוא לפי מנהג אשכנז וצרפת הנוהגים היתר לבעול על דם טוהר וכו': אבל למ"ש הראב"ד ע"ש בה"ג שהטעם הוא כיון דנפקא וכו' הו"ל כשעת וסתה. לפי"ז אין חילוק דאף לדידן צריכה לפרוש מבעלה ליל מ"א וליל פ"א. שאעפ"י דטבלה וטהורה היא. מ"מ לילה זו הו"ל שעת וסתה ואסורה לשמש. ולפי"ז נתיישב המנהג של רוב ישראל שאין הנשים טובלות עד לאחר מ"א לזכר ופ"א לנקבה דבאין ספק מנהג וותיקין הוא ונתקן עפ"י דעת בה"ג כי יריאים פן ישכחו העונה דליל מ"א לזכר ופ"א לנקבה דאסורה לבעלה כנדה מדינא דתלמודא. כשעת וסתה ולכך תקנו שלא תטבול עד עבור מ"א לזכר ופ"א לנקבה כדי שלא יכשל בלילות אלו. וכ"כ משם האגודה בפ' ע"פ וכו'. ובדרשות מהרי"ף. והאחרונים כתבו שכן פסק בא"ז. ועיי"ש בב"ח שהאריך בענין זה: והנה מבואר בב"י שם ששאר פוסקים לא ס"ל כדעת בה"ג אלא כדעת הרא"ש. וכ"כ הט"ז דמשו"ה לא הביאו בש"ע. ולית מאן, דחש ליה. ובסק"ג כתב עוד ומי שאומר שצריך עונה ההיא לדידן. הוא דעת יחיד ולא קיימא לן כוותיה כלל. ע"כ וכ"כ הרב מחצית השקל משם תשובות הרמ"א סי'צ"ד שכתב שכל הפוסקים דחו לפירוש בה"ג. ולכן בזה"ז שאין בועלין על דם טוהר ליכא למיחש לזה כלל. ע"כ: ונמצאת אומר מעתה דלא קייל"ן כדעת בה"ג ואפילו אם לא פירש ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה אין כאן איסור. א"כ אין ראוי להחמיר שלא תטבול עד עבור מ"א ופ"א לנקבה. שמא יכשל בלילות אלו. דאין כאן איסור. ועיקר האיסור הוא דבעינן פרישה בלילות אלו. הוא מטעם שכתב הרא"ש דמתוך שהורגלה וכו' ולדידן דמצריכין ז"נ אפילו על דם טוהר אין נפקותא מזה. וכמ"ש הב"ח עצמו ז"ל. עוד כתב הב"ח שם דנראה לו עיקר טעם מנהג זה. עפ"י דברי ר"ת שפסק כאביי. דימי לידה אינם