פרחי כהונה קסג

בה שאובין. ותו לא מיטהרי אפילו בהשקה ולפי"ז ה"ה בנדון דידיה אם המים עוברים דרך כלי נפסלו וצידד להתיר מטעם זה אם המים שבכלי הם מחוברים ע"י ניצוק וכיוצא להבאר בעת עלייתן למעלה. ויצאו מפי הצינור לתוך הסילון שלפניו. שמתוכו ימשכו לבור מקוה מים. ויהיה הכל חיבור אחד. דאז מתכשר בהשקה. עוד שנית. רצה לאסור מטעם דהוייתו ע"י אדם דמקבל טומאה וכו'. והעלה להתיר ממאי דכתב הש"ע. דדוקא אם נפלו המים מידי אדם למקוה פסול משא"כ כשנפלו חוצה לו. ונמשכים לתוכו. וא"כ בנדון דידיה דכ"ש הוא דנשפכין בריחוק מקום ונמשכין דלא מיקרי הווייתן ע"י טומאה. ומן השלישי הכי סבר לאסור. מהא דתנן פ"ב המעלה קנקנים לגג לנגבן ונתמלאו מים וכו'. הרי דלא מכשרינן אלא במעלן לנגבן. משום דלא הוי תפיסת יד"א. הא אם נתכוון שיתמלאו מים. ודאי מיקרי תפיסת יד"א. ומה"ט איכא למפסל מקוה דנדון דידיה וגם על זה צידד להקל מהא דכתב הש"ע כלי שניקב בשוליו וכו': דמשמע שאם נקוב כשפופרת הנאד מביאין מים מתוכו לכתחלה ושמעינן מינה דלא מיקרי תי"א. ולא דמי למעלה קנקנים. דשאני התם דנעשו שאובין בכלי ע"י אדם משא"כ הכא דבאין למקוה ע"י המשכה בעודם מחוברין ע"י ניצוק למי מעין. דלא מיקרי תפיסת ידי אדם. ודמיא לעושה חריץ שימשכו בו מים למקוה. דלכו"ע כשירה ולא מיקרי תי"א. והכא נמי בנדו"ד דכוותה. ועוד הוכיח דלא דמי למקוה שהמשיכו לה מים בסילונות ששפכום מן המעין בכלי מנוקב בשוליו כשפ"ה ושפכום ואסרו מקצת הגאונים כמובא בספר פלגי מים. די"ל דהתם היינו טעמא משום דמילאו בידיהם ממש המים מן המעין בכלי מנוקב. משא"כ הכא בנדו"ד דלא הוי אלא גרמא בעלמא. וכח כחו דאדם דלאו ככחו דמי. ועוד דגם הגאונים הנ"ל מודו דבשעת הדחק כשרה מקוה דהתם בכהאי גוונא עכ"ל: הבט ימין וראה בראיות הרב הנ"ל שהם מתאימות למה שכתבנו בעניותין. וחדאי נפשאי שנתכוונתי לדעת קדושים ז"ל: אלא מעתה יקשה עלינו מההוא עובדא שהביאו הפוסקים ז"ל. שנעשה בעיר רווייג"ו. במקוה שהמשיכו לו מים מן המעין. ע"י אדם השואב בכלי מנוקב בשוליו. ושופך אל הצינור שעפ"י הבאר ונמשכין המים עד שנופלין למקוה. שעמדו עליו בפני איטאלי"א מערכה מול מערכה. הללו אוסרין. והללו מתירין. דהשתא לפי מה שכתבנו אין טעם לפסול בכהאי גוונא שהרי המשכה זו מן המעין היתה. והכלי הוא נקוב באופן שהמים העולים בידי אדם הם תמיד מחוברים עם מקורן. שאין תפיסת יד"א פוסלת בזה וגם לדעת הרשב"א שאינו מחלק בין מי מעין למי גשמים, דבכולהו אוסר להמשיך בדבר המק"ט הרי עשו המשכה בצנור וגם בזה יצאו דעת הרשב"א כמ"ש לעיל. וא"כ מאי טעמיה דמאן דאסר. ואף שהרב זכרון יוסף ז"ל כתבנו משמו לעיל בסמוך דטעם מקצת הגאונים שאסרו בההוא עובדא. משום דמילאו בידיהם ממש המים מן המעין עכ"ז לא הורע כחו בזה וכמש"ל: והנה הספרים שכתבו הגאונים שעמדו על מבוכ"ה זו שהם מקוה ישראל, משבית מלחמות. פלגי מים. שלשה המה נפלאו ממני. אין גם אחד מהם מצוי אצלי. לעמוד על דעת מהפקפק במקוה הלז. ועל כן זחלתי ואירא שמא יהיה איזה דבר המנגד לדברינו: אכן האיר ה' את עיני במ"ש הרב פחד יצחק אות מ' שהביא תמצית ההוא עובדא וממנו נקח לעמוד על דעת האוסרים ומה טעמם בדבר, וז"ל בענין מקוה (של רווייג"ו) שהמים היו נמשכים לתוכו ע"י צינור של עץ מנוקב. וסמוך לאותו מקוה. באר מים נובעים אשר משם שואבים מים בכלי מנוקב בשוליו. בכמה וכמה נקבים. ובצד הכלי נקב ג"כ כשפ"ה. ומהכלי נשפכים לצנור הנזכר. ובדרך שיפוע יורדים המים מן הצנור לעוקה אחת תחת הרצפה. ונמשכים תחתיה כמו אמה ויותר ויורדין לתוך המקוה. זהו תמצית ועיקר המעשה בשאלה. עכ"ל: ומעתה עפי"ז דעת לנבון נקל לעמוד על דעת האוסרים בזה. והוא מתרי טעמי. אחד. מה שלא היה הכלי מנוקב בשוליו במקום אחד כשפ"ה. טעם שני מה שהמשיכו המים בצנור של עץ שאין המים נבלעים בו. ובס"ד נבאר טעמם בזה לאסור: והוא דלטעם ה"א מה שלא היה הכלי נקוב כשפ"ה. הנה כתב רבינו הטור כלי שניקב בשוליו אפילו כ"ש אינו חשוב עוד כלי לפסול את המקוה. וכתב משם הרא"ש בתשובה מ"מ אין להקל לעשות מקוה לכתחלה ולהביא מים בכלי מנוקב כזה ע"כ. ופסקה הש"ע בסעיף מ' וכתב הט"ז משמע אבל מים הוא כשפ"ה מביא אפילו לכתחלה ע"כ ועל ענין זה כתב שם בב"י יש הרבה נקבים דקין אם הם מצטרפין לכשפ"ה. יתבאר ממה שאכתוב לקמן בשם המרדכי ע"כ. ולקמן כתב משם המרדכי בשבועות שכתב משם ראבי"ה. דנראה לו. שאם יש נקבים רבים דקים מצטרפים לכשפ"ה וכו' עיי"ש ראייתו, וכ"פ בש"ע. אמנם הרב שו"ת חכם צבי סי' מ' הביא דברי הרב"י משם המרדכי אלו. ונחלק עליהם. והוכיח דבעינן שיהיה כשפ"ה במקום אחד. ואעג"ב שיש נקבים הרבה אין מספר לא מיצטרפי עיי"ש ועיין בפ"ת ס"ק ל"ח שכ"כ משם לבושי שרד עיי"ש. והשתא הכא בעובדא דמקוה הלז שהיו שואבים בכלי מנוקב בשוליו בכמה נקבים רק הלא בהם נקב כשפ"ה במקום אחד. נוכל לומר דבזה הוו פליגי. דדעת האוסרים הוא כדעת הח"צ ז"ל דלא מיצטרפי הרבה נקבים לכשפ"ה. ואנן בעינן שיהיה הכלי שמביאין בו מים למקוה שיהיה נקוב בשוליו במקום אחד כשפ"ה ואין כאן. ומה שהיה נקוב בצדו כשפ"ה לא מיהני לענין זה. דנקב בצדו כשפ"ה חשוב כנקב כל שהוא בשוליו, כמ"ש שם בש"ע: