פרחי כהונה קסא

ובהכי קאמר דאין ניצוק חיבור. משום שאין מי גשמים מטהרין בזוחלין. אבל במי מעיין שמערבין בזוחלין. יש לומר דסבירא ליה דאם הנקב כשפ"ה אמרינן ניצוק חיבור דדין ניצוק כדין זוחלין. והיכא דאמרינן דזוחלין מערבין הוא הדין ניצוק כשפ"ה מערב. שהרי הרב נוב"י דס"ל דזוחלין אין מערבין. להכי קאמר שאם הקנים שופכים המים מלמעלה למטה. אין זה חיבור. א"כ שמעינן מהא. דהשתא דאיתותב הנוב"י כמ"ש החת"ס כנ"ל, דיש לחלק בין מי מעיין למי גשמים ובמי מעיין אמרינן דמערבין בזוחלין. ה"ה בניצוק כשפ"ה דמערב. ופשוט הוא: אכן יש להקשות עוד על זה. דהא רבינו ב"י. בעניין גלגל המגלגל במי נהר. דסתם מי נהר דעלמא הם מי מעיין כסתם נהר דעלמא, הביא ראיה ע"ז מהריב"ש כנ"ל שניצוק אינו חיבור למקוה. משמע דאף במי מעיין לא אמרינן ניצוק חיבור. וי"ל דרבינו ב"י לא הביא ראיה מהריב"ש דניצוק אינו חיבור. אלא דווקא אם הוא בעניין שאינו נקוב כ"א בכונס משקה כדמיירי התם דבזה אין חילוק בין מי גשמים למי מעין. דנקב בכונ"מ אין מערב שני מקואות. אמנם אם הוא נקוב כשפ"ה הא אמרינן דס"ל לרבינו ב"י דניצוק הוי חיבור וכמ"ש הש"ך. וכן כתב מהרימ"ט בשו"ת חב' סי' י"ז: והשתא הדרן לדאתן עלה בנדון שלפנינו. שהמים הנשפכים אל המקוה מחוברים בשעת עלייתן עם הבאר. והם ממש גוף אחד. שעולים בתוך העמוד מן הבאר עד שנשפכים לתוך המקוה. והעמוד חלול ברוחב יותר יותר משפופרת הנאד. שהרי יש ברוחבו ארבעים סאנטי"ם, באופן שהוא ממש עירוב מקואות הגם שהם עולין מן הבאר ע"י כ"ח תנועת אדם. אפי"ה לא מיפסלי בהכי. דומייא דאריתא דדלאי דאמרן לעיל דאם הוא נקוב כשפ"ה מהני אף לטבילת הגוף ודו"ק: ויש עוד אתי ראייה על עניין זה בס"ד. והוא ממ"ש רבינו הטור שם ופסקו הש"ע סעיף מ"ח וז"ל הש"ע הבא להמשיך מים למקוה צריך שלא יהיה בדבר המקבל טומאה, כגון מי גשמים שרוצה להמשיכם למקום אחר לעשות מקוה לא יאחז בידו דף ויעבירם עליו. אלא יניח הדף בקרקע ויסיר ידו משם בטרם יעברו המים עליו וכו' והוא שיהיו המים נופלין להדייא מדבר המקבל טומאה לתוך המקוה. אבל אם נופלין על שפתו בחוץ ונמשכין לתוכו וכו' כשר. וכתב עוד בסעיף מ"ט וז"ל בד"א בממשיך מי גשמים בעלמא. אבל אם ממשיך ממעיין או ממקוה. אפילו ע"י דבר המקבל טומאה כשר דחשבינן ליה המקום שממשיך המים לתוכו כאילו הוא מחובר למעיין או למקוה שממשיך המים משם. ויש מי שאינו מחלק בזה. ע"כ: וכתב בבית יוסף דפסק זה עפ"י משפ"י הרא"ש בפ"ה דמקואות משנה ה' נוטפין שעשאן זוחלין וכו' רבי יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו. ופ"י הרא"ש ז"ל שרוצה לעשות מקוה ממי גשמים שנקוו במקום אחד ומזחילין למקוה. וקאמר רבי יוסי שאין מזחילין בדבר המקבל טומאה. והלכה כר"י עיין בב"י באורך ע"ז. והא דמחלק בין מי גשמים בעלמא למי מעיין. גם זה דברי הרא"ש והוא מדין השקה דתנן בפ"ו דמקואות מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק וכו' כיצד מביא סילון של אבר וכו' ומניח ידו תחתיו. עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפילו כשערה דיו עכ"ל. והא דכתב הש"ע ויש מי שאינו מחלק בכך. הוא דעת הרשב"א ז"ל. והביא דבריו בב"י ומ"מ גם לדעת הרשב"א. אי עביד להו המשכה כמו שכתב הש"ע כאן בסעיף מ"ח כשנופלין על שפתו ונמשכין לתוכו כשר. ומה שהוצרכתי לתרץ כן לדעת הרשב"א. הגם דקי"ל דבשכותב הש"ע סברא אחת בסתם והסברא האחרת בלשון י"א דעתו לפסוק כסתם. כ"כ שכנה"ג בא"ח סי' שי"ח בהגהת הטור. ועיין יד מלאכי כללי הש"ע סי' יז' שהביא להקת כל גדולי הפוסקים דסבירא להו כן. ולפי"ז גם כאן דעת הש"ע כסתם שהוא דעת הטור והרא"ש ודלא כהרשב"א. מכל מקום להיות שראיתי להב"ח שכתב וז"ל ובש"ע כתב תחילה כדברי רבינו. ואח"כ כתב ויש מי שאינו מחלק בכך עכ"ל נראה שדעתו ג"כ דיש להחמיר עכ"ל הרב"ח לכך הוצרכתי לתרץ כן לדעת הרשב"א ז"ל אמנם יש לדקדק במ"ש הרב י"מ שם דהוכיח דגם הב"ח ס"ל כדעת הכנה"ג דסתם ואח"כ י"א דעתו כסתם. ולא מצא סתירה לזה בדברי הב"ח ז"ל אלא ממ"ש בא"ח סי' רס"ח סעיף ג' שכתב ובש"ע כתב תחי' כלשון רבינו ואח"כ וי"א דבמוסף פוסק אפילו באמצע ברכה ונראה דדעתו דנקטינן כדעת י"א שכתב לבסוף וכו' ותי' ע"ז עיי"ש ביד מלאכי ז"ל ואשתימטתיה הא דקמן דגם בזה כתב דדעתו כדעת יש מי שאינו מחלק ונראה דזה סותר כלל זה. ואפשר דלא תברא היא דבאמת לענין דינא דעתו כדעת הראשונה שכתב בסתם אלא דלענין מקוה שצריכין לצאת ידי כל הדעות דעתו להחמיר ג"ך כסברת הרשב"א, והכי משמע מלשונו שכתב ונראה שדעתו ג"ך מיש להחמיר. ולא כתב שדעתו כיש מי וכו' אכן עכ"ז לא משמע כן מתחילת דבריו דנחית לדייק דברי מי בראש וכו' ומצוה ליישב בסייעתא דשמייא: הדרן לדאתן עלה דמבואר יוצא מדברי הטור והש"ע. דתפיסת ידי אדם ודבר המקבל טומאה דין אחד להם. כמו שכתבו הט"ז והש"ך שם דאדם הוי דבר המקבל טומאה. ועכ"ז הרי מבואר דאם ממשיך מים מן המעיין וכו' אפילו ע"י אדם כשר. ומינה נלמוד לנדון שלפנינו שהמים עולין מן הבאר ונמשכין עד שנופלין למקוה והם מחוברין עם הבאר הגם שעל ידי אדם המנענע בגלגל הם נמשכין אינו פוסל. ואפילו לדעת הרשב"א שאינו מחלק בין מי גשמים בעלמא למי מעיין הכא כיון שאינם נופלין להדייא לתוך המקוה אלא נופלין לתוך הצינור. ומשם נמשכין למקוה כשר וכנז"ל: