פרחי כהונה קס

דהא כתב לעיל בסעיף ז' דבעינן נקב כשפ"ה לטהר הכלי. א"כ כיון דנקובים כאן בדרך דלא מיקרי כלי שהוא כשפ"ה הוי חיבור. וצ"ע עכ"ל הש"ך. נקטינן מהכא לדברי הכל אם הדלי נקוב כשפ"ה באריתא דדלאי מהני אף לטבילת הגוף והגם שהוא בא מתחת ידי אדם. כיון שמחובר תמיד אל הנהר ע"י ניצוק לא פסיל ועתה אורו עינינו בדעת התו"ס לחד טעמא דאמרי דניצוק אינו חיבור. היינו דוקא אם היה נקוב בכונ"מ אבל אם הוא נקוב כשפ"ה בהא וודאי אמרינן ניצוק חיבור אפילו אין במקוה מ' סאה. דחשבינן ליה כאלו מחובר אל הנהר ע"י הניצוק כמ"ש הש"ך. ומכל שכן אם יש במקוה מ' סאה. אלא שבא ע"י אדם כהא דאריתא דדלאי וכו' אין בו חשש. כיון שבשעה שהוא דולה היה מחובר אל הנהר ע"י ניצוק היוצא מנקב הדלי. והו"ל דין השקה: אמנם עומד לנגדנו דברי הנוב"י תנינא ז"ל ביו"ד סי' קל"ו שהשיב ע"ד מקוה העשוי ע"י צינורו' הנמשכי' מן המעין ואין במקוה מ' סאה. והשיב אמנם אם יוכל למלא מקוה זה מים שאובין עד שיהיו מ' סאה. ואז יש חילוק אם הקנים המושכין מים מהמעין. באים למי המקוה תוך המים. ודאי שמחברין אותם למעיין ונטהרו השאובין אבל אם הקנים גבוהין מהמים. ושופכים מלמעלה למטה. המקוה פסולה. ואין זה חיבור שאין הזוחלין מערבין. כמבואר בסעיף ס'. ותמה על הש"ך שכתב בס"ק פ' וכו' שכתב הנוב"י לדעתי אחר מחילת כבודו שגה בזה. שהחליט שכיון שנקובים כשפ"ה הוי חיבור וכתבתי עליו בגיליון הש"ך שלו (הוא דגול מרבבה) דלא קשה מידי דלקמן סעיף ס' מבואר שאין הנזחלין מערבין וק"ו בזה עכד"ק הרי לדעת הנוב"י אם המים נשפכין למעלה למטה הוו זוחלין ואין להם דין השקה. ולפי"ז נפל פיתא בבירא. דנדון שלפנינו אין המים באים בתווך אלא מלמטה למעלה. או להיפך בענין אחר. אכן ראיתי להפ"ת ס"ק כ"ה שהביא דברי החת"ס בסי' ר"ח שהשיג על הנוב"י בזה שהרי הש"ך שם ס"ק קכ"ט כתב דהא דאין הנזחלין מערבין היינו מי גשמים. וכו'. ובסי' ר"ט שם כתב שגם הגאון מוהר"ר זלמן מרגליות ז"ל השיג על הדגמ"ר בזה עיי"ש. וכעת אין בידי ספר חת"ס לעיין בדב"ק, איך שיהיה. מן המובן. מדברי החת"ס נחה דעתי דבמי מעיין מערבין בזוחלין, ומעתה אזדא ליה חילוק הנוב"י ז"ל, אלא שאף אם המים נשפכים שלא בהשקט ונחת מערבין, ויש להם דין השקה: והשתא דאתית להכי לחלק בזוחלין המערבין. בין מי מעין. למי גשמים. לפי קט שכלי. נוכל לעמוד על דעת קדוש הריב"ש ז"ל בתשובה סי' רצ"ב וז"ל ומעולם לא שמענו מי שיאמר שהניצוק יהיה חיבור על המקוה, ותמה על עצמך בשני מקואות זה בצד זה. בעינן כשפ"ה ולמעלה כקליפת השום וכו'. וברחוקים זה מזה ובדרך קילוח יהיה ניצוק חיבור. אפי' מצרצור קטן. דהא בניצוק לא מפליגינן בין קילוח קטן לגדול ע"כ ודברי קודשו שגבו מני דקאמר מר דלא מפליגינן בין קילוח קטן לגדול דמשמע אפילו שיהיה הקילוח גדול כשפ"ה אינו מחבר המקוה. וזה אלא כדעת הש"ך שכתבנו לעיל. דאם יש נקב כשפ"ה אמרינן ניצוק חיבור אפילו להשלים מקוה חסר. ודוחק לומר דהאי קילוח גדול היינו שאין בו כשפ"ה. דהא גדול סתם קאמר אמנם לפי מ"ש החת"ס ז"ל אתי שפיר. דהריב"ש ז"ל מיירי במי גשמים דאין מערבין בזוחלין. ולהכי לא מפליג בין קילוח קטן לגדול ותדע לך שהוא כן. שהרי כתב לעיל מזה בראש התשובה. וז"ל וגם בעירוב מקואות. צריך שהמים המערבים שני המקואות. הם מערבין אותם בהשקט בעומדם במקומם הטבעי. שזהו אשבורן. ולא בהיותם זוחלין. שזהו נקרא קטפרס. דהכי תנן בפ"ח דטהרות. הניצוק והקטפרס ומשקה טופח. אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. והאשבורן חיבור לטומאה ולטהרה. וזהו מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות מקואות. שלש גומות שבנחל (פי' בקעה) העליונה והתחתונה של עשרים סאה. והאמצעית של ארבעים סאה. ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל. אעפ"י שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה מהני. ואין מטבילין אלא באמצעית. ואין המים הזוחלין מתערבין אא"כ עמדו ע"כ עכ"ל הריב"ש ז"ל. הא קמן דמיירי במי גשמים. מדמייתי ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל. דמיירי בשטף של גשמים ולהכי קאמר הריב"ש שאין מערבין שני המקואות בהיותן זוחלין. ואין סברא לומר דלא מפליג בזוחלין בין מי מעין למי גשמים. דא"כ תיקשי ליה הא דתנן בפ"ה דמקואות מ"א. מעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקה. הרי הוא כמקוה. חזר והמשיכו פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת. עד שידע שיצאו הראשונים ע"כ והביאה רבינו ב"י שם והביא מה שפירשו עליה הר"ש והרא"ש ז"ל וכתב ומשמע לי עפ"י דבריהם. דבריכה זו מליאה גשמים שאין מטהרין אלא באשבורן ובארבעים סאה, וכשהעבירו עליה מי מעין חזרו מי הבריכה כאלו הם מי מעין. לטהר אף בזוחלין ובכל שהוא. דע"י חיבורן למעין הו"ל כמעין. וכשהפסיק מי המעין. מלקלח בבריכה, כיון שאינה מחוברת עכשו למעין. חזרה למשפטה הראשון. שאינה כמקוה שאינה מטהר אלא באשבורן ובמ"ס. ואם חזר והמשיך מי המעין לתוכה אעפ"י שיש לה דין מעין לטהר אף בזוחלין ובכ"ש. מ"מ עדיין הם פסולים לזבים וכו'. דבעו מים חיים. עד שידע שיצאו המים הראשונים שאינם מים חיים. וכך הם דברי רבינו הטור. וכן דעת הרמב"ם שדינו כמעיין לעניין טבילה. דכיון שמי המעיין נכנסים לה ויוצאים ממנה. מעלים הם את המים שבבריכה להיות כמעיין ע"כ מהרב"י, הרי מפורש בהדייא עפ"י המשנה זו. דמעיין מערב בזוחלין לטהר אף אם המקוה חסר. ושכן דעת הרמב"ם שהביא הריב"ש ראייה ממנו. ואיך יחלוק על משנה זו. אלא וודאי דלא מיירי אלא במי גשמים