פרחי כהונה קנח

הראב"ד ז"ל השייך לענינינו להיות לעינים והובא דבריו בב"י שם לענין שנפלו ג' לוגין למקוה וכו'. וז"ל כל אותם הכלים שאינם פוסלים את המקוה אעפ"י שאינם כלים לפסול את המקוה. אינם מכשירים את השאובים לחשוב אותם נמשכים למקוה ואין השאובה מטהרת בהמשכה. אלא או דרך הקרקע. או דרך צינור שקבעו ולבסוף חקקו. הואיל ולא היה עליו שם כלי בתלוש. וכך נ"ל. אלא דקשה לי. דהא בטיל ליה מדרש חכמים. מה מעין בידי שמים. דהא כלי לא כתיב באוריתא. ומשו"ה מסתברא. דהך מתניתא דלגיון העובר דקתני ולא עוד. אלא אפילו מקוה בתחלה כשר. ארישא קאי. דקתני הולכים עם הקרקע כשר והא אתא לאשמועינן. דאעג"ב דשאובה שהמשיכוה כולה אין טובלין בה. הכא כיון שלא היו שאובין מעיקרא שהרי בידיהם וברגליהם הביאום מן הנהר דרך עברתן עושין מהן מקוה לכתחלה. פסקו של דבר. כל שלא נתקבל בכלי. אעפ"י שבאו מתוך ידו למקוה. מטבילין בו עד מחצה. ממתניתין דסילון (ר"ל ממאי דתנן פרק ו' דמקואות. מטהרין מקואות התחתון מן העליון. ע"י סילון שמניח ידו תחתיו ומושכו ומשיקו וכו' ומפני שאין הסילון הזה כלי לפסול את המקוה. אין חוששין לירידת המים למקוה הבאים מסילון שעל גבי ידיו) וממחצה ואילך אין מטבילין בו. אלא א"כ הולכים עם הקרקע. דאהניא בהו אפילו רובא, כדאמרן ממתניתין דלגיון. עכ"ל ומעתה מאחר שעיקר יסוד ראייתינו בנויה עפ"י אדני הט"ז הנזכרים. חל עלי חובה לדקדק בדברי קודשו אליבא דהילכתא בס"ד ותחילה נשית לב במ"ש הנקודות הכסף ז"ל על דברי הט"ז בס"ק מ' וז"ל האריך לתרץ אמאי לא נפסל כיון שבא ע"י אדם. ועיין בש"ך ס"ק מ"ו ע"כ. ובש"ך כתב שהוקשה לו ג"כ האי קושיא שהקשה הט"ז דהשואב מים מן המקוה לנקותו וירא וכו' יקוב הכלי בשוליו כ"ש וכו' ומה בכך סוף סוף ע"י אדם אפילו ממילא פסול. ותירץ די"ל דשאני התם כיון דשואב המים משם. א"כ ודאי לא ניחא ליה שיפלו המים לשם. דהא אדרבה שואב אותם משם. והוי ממילא. ודו"ק עכ"ל הש"ך ועמו הסליחה רבה. דבחנם טרח להגיה על הט"ז בזה. דהרי הט"ז עצמו ס"ק כ"ז כתב. דלמד מדברי הראב"ד שאין מחלק אלא בין נופל ממילא. לנופל ע"י אדם. אבל בנופל ע"י אדם גופיה. לא מחלק בין נפל במתכוין לאין מתכוין. וכתב עוד דההיא תשובה להרמב"ן קאי שם אמ"ש לעיל מזה. שמי שרוצה לנקות המקוה וכו' יקוב וכו'. ועל זה דחי לה התם בההיא תשובה ואמר דלא נקב כיון שבא ע"י אדם הדולהו. ר"ל מי שדולה ומנקה המקוה. לא הרויח כלום במה שמנקב הדלי. וא"כ הרי לפנינו דאעפ"י שהמים היוצאין מדלי בשעה שדולה לנקותו, לא ניחא ליה להדולה בכך שיחזרו המים שמה. אפי"ה פסיל ליה כיון שע"י אדם נעשה. א"כ מוכח להדיא דלאו ברצון האדם תליא מילתא. עכ"ל הט"ז הא קמן דהט"ז לא ניחא ליה במה שתירץ הש"ך והדרא קושיא לדוכתה. ועל זה האריך הרחיב בדברי ק"ו לומר דכיון שהמים מחוברים תמיד לתוך הבאר דרך הנקב. אין חשש מחמת שבא על ידי אדם: אלא דלכאורה נראין דברי הט"ז דסתראי נינהו. דבס"ק כ"ח כתב דלהרא"ש והטור דסבירא להו דכל שמתחת יד"א. יש פיסול אפילו בלא שאיבה בכלי א"כ אף אם הוליכם בקרקע לא מהני. אלא אם רוב המקוה בהכשר בלאו הכי. דזה הוי כמו שאר שאובים שנמשכו. שדין שלהם דלא מהני המשכה. אא"כ יש שם רוב המקור בהכשר. וזה היפך ממ"ש כאן, וז"ל דלפי"ז אם הנקב בכלי כשפופרת הנאד מותר. אף אם אדם שואב בכלי ההוא ושופך למקוה. ושפיר כתב הטור דאין להביא מים בכלי כזה. דמשמע אבל נקב כנאד מותר. אף אם אדם עושה כן ע"י שאיבה ע"כ: והיה נראה לכאורה לומר. שחזר בו הט"ז עצמו בסוף הס"ק כ"ח הנז'. לפי מה שנדחק בדברי הרב מור"ם ז"ל. שכתב בסעיף ל"ו בהג"ה. דדין רגל בהמה כרגלי אדם. ובשניהם אינו כשר. אלא בהעביר ע"ג קרקע דהוי כהמשכה. וזה דעת הרא"ש. וכתב הט"ז דאין זה שום דיעה שיצריך המשכה מה שזילפה הבהמה ופי' הוא דמ"ש ובשניהם וכו' מיירי אם כל המקוה נעשה כך ע"כ. הרי לפי"ז גם דעת הרא"ש שהוא היש אומרים שכתב בהג"ה. סב"ל דגם בזילף רגל אדם. אם נעשה כל המקוה כן. כשר ע"י המשכה. וליכא למימר דאעג"ב שכתב מור"ם ז"ל ובשניהם וכו'. לאו למימרא דדינם שוה אם כל המקוה נעשה כך. אלא האי כדאיתא והאי כדאיתא לגבי מה שזילפה הבהמה מכשיר אפילו עושה כל המקוה ע"י המשכה. ולגבי אדם לא מכשרינן אא"כ רוב המקוה בהכשר בלאו הכי. וכמ"ש לדעת הרא"ש וכו' דלא היא דמנקטינהו בבת אחת. משמע בחדא מחתא מחתינהו. ודין שניהם שוה איברא דאין האמת כן. אלא לעולם להרא"ש ודעמיה סברי מרנן כמ"ש הט"ז. דבזילף ע"י אדם לא מהני אלא אם רוב המקוה בהכשר בלא"ה. שכן כתב גם הב"ח בענין העביר ג' לוגין וכו' בד"ה וכתב עוד או שניתזו וכו' שם בא"ד כתב דלהרא"ש והטור ס"ל כן ולחומרא נקטינן כוותייהו להלכה עיי"ש: אלא דעכ"פ הדרא קושיא לדוכתה דדברי הט"ז סתראי נינהו. וכמש"ל. ונראה לתרץ עפ"י מ"ש הש"ע שם סעיף מ"ח הבא להמשיך מים למקוה. צריך שלא יהיה בדבר המקבל טומאה וכו' ובסעיף מ"ט כתב בד"א בממשיך מי גשמים בעלמא. אבל אם ממשיך ממעין או ממקוה. אפילו ע"י דבר המקבל טומאה. כשר. דחשבינן לזה המקום שממשיך המים לתוכו. כאלו הוא מחובר למעין וכו'. ומעתה לפי"ז מתורצים דברי הט"ז דהכא בס"ק מ"ז מיירי בשואב ממעין או