פרחי כהונה קנז

מ"ש מרן הש"ע סי' ר"א סעיף ט"ל זה שאמרנו וכו' אבל אם נתנם אדם למקוה. הרי זה פסול. שכל ע"י אדם אפילו זילף בידיו וברגליו וכו' בד"א שנזדלפו ברגליו. אבל אם הוא רוכב ע"ג בהמה ונזדלפו מים ברגלי הבהמה לא פסלוהו. אעפ"י שע"י אדם שהוא רוכב עליה נזדלפו. אין זה כמזלף ברגליו ע"כ. הרי לך דבנזדלפו מתחת רגליו שנגעו בגופו. הוא דפסלי את המקוה. אבל בנזדלפו מתחת רגלי הבהמה שבאו מכחו. לא פסלי. איברא. דאחר העיון לא מצינו למימר הכי. שהרי לגבי טומאת מגע ומשא, אמרינן דכחו כגופו. והיינו לענין טומאת היסט. עיין בפרק רבי עקיבא דף פ"ג. וברמב"ם ז"ל פ"ח ממשכב ומושב והא דחילק הש"ע. בין אם נזדלפו מתחת ידיו ורגליו של אדם. לתחת רגלי בהמה. היינו משום דאדם מקבל טומאה. ובהמה אינה מקבלת טומאה. וכן פירש הרב מעדני יו"ט על ההיא ברייתא דזילף וכו' שכ' הרא"ש ז"ל. ואינו צריך לפנים כי פשוט הוא: ומעתה דיצא לנו דאמרינן כחו כגופו לפסול את המקוה הרי בפשיטות כתב הש"ע שם. זה שאמרנו כל שאינו עשוי לקבל את המים. אינו פוסל את המקוה לא אמרו אלא כשנפלו מתוכו למקוה מעצמן. אבל אם נתנם אדם למקוה. ה"ז פוסל. שכל ע"י אדם וכו'. ובב"י שם הביא דברי הרבא"ד שם שממנו נובע מקור דין זה. ונעתיק לשונו להיותו שייך לענינינו. וז"ל וראיתי להראב"ד ז"ל שכתב שכל מה שבא מיד אדם למקוה שלא בהמשכה. בין בכלי מנוקב. בין אינו מנוקב בין בחופניו בין ברגליו, פוסל המקוה כשאובים, וכדתניא. היו בשערו שלשה לוגים מים. וירד וטבל במקוה שיש בו מ' סאה. כשר. סחטו לתוכו. פסול. ור"ש מכשיר. עד שיתכוין ויתלוש. והא ודאי שערו אינו עושה שאיבה. וכי סחטו לתוכו לאחר שחסרו וטובל פסול. ועוד תניא. רבי יוסי אומר זילף בידיו וברגליו ג' לוגין למקוה. כיון שהמים יורדין למקוה מתוך ידו פוסלים המקוה. וכיון שכן אף הכלי הנקוב כל שנופל מתוך ידו של אדם. הדולה למקוה. פסל את המקוה. ולא אמרו שאינו פוסל. אלא כשנופלים ממילא מכלי נקוב למקוה. דכיון שיצא מנקיבתו מתורת כלי ונופלין ממנו ממילא למקוה. כשר עד כאן לשון הראב"ד ז"ל: וכן איתא בפ' שביעי דמקואות מ"ו הטביל בו את הסגוס והעלהו. ומקצתו נוגע במים טהור. ופי' המפרשים ר"מ ור"ש ז"ל. דהטבילו במקוה שיש בו מ' סאה מצומצמות. וכיון שהוא עב. נתלו בו המים ונחסר המקוה ולהכי אם נשאר קצתו במקוה בתוך המים, נחשבו המים אשר בו. כמחוברות למקוה. והמקוה טהור. אבל אם העלהו כולו. נחשבו המים שבתוכו שאובים. והמקוה נחסר, והמים שמתמצין מתוכו למקוה. פוסלין המקוה וכן פירש הרב"י ז"ל: הראת לדעת מכל האמור. שכל שיבואו המים למקוה מתחת ידי אדם יהיה מה שיהיה. פוסלים את המקוה. והכא נמי בנדו"ד. שיוצאים מתחת ידי אדם מכחו דהוי כגופו. דבר פשוט הוא. דהמקוה הנעשה מזה פסול: אמנם. אחר העיון וחיפוש מחיפוש. נראה לצדודי בכחא דהיתירא. בס"ד. והוא עפ"י מ"ש הש"ע שם סעיף מ' וז"ל כלי שניקב בשוליו אפילו כל שהוא אינו חשוב כלי לפסול המקוה. ומ"מ אין להקל לעשות מקוה לכתחלה ולהביא מים בכלי מנוקב כזה, ואם הנקב בצדדים. אינו בטל מתורת כלי עד שיהיה ברוחב הנקב כשפופרת הנאד. שהוא כשתי אצבעות ראשונים שבפס היד מתהפכות בתוך הנקב בריוח בין שהוא מרובע. בין שהוא עגול וכו' ע"כ. והוא דברי הטור מתשובת הרא"ש ז"ל, וכתב הט"ז בס"ק מ"ז. משמע דאם הנקב בכלי. כל שהוא. בזה אין לעשות מקוה לכתחלה. אבל אם הוא נקוב כשפופרת הנאד עושין מקוה מהן אפילו לכתחלה. והקשה ע"ז דהא אמרינן לעיל בסעיף שקודם זה. דכל שהוא ע"י אדם פוסל, אפילו אינו כלי. ותירץ דע"כ צ"ל דכאן מיירי שלא נשפך מכלי זה ע"י אדם האוחזו, אלא מניחו סמוך למקוה והמים באים מן הכלי למקוה. וממשיך המים דרך עליו למקוה. דמותר מן הדין. אפי' בנקוב כ"ש בשוליו. מ"מ לכתחלה. לא יעשה כן אא"כ ניקב בשוליו כשפ"ה דאז מותר אפילו לכתחלה. והקשה עוד לפי"ז ממ"ש בסוף הסעיף דהרוצה לנקות את המקוה ושואב ממנו מים וירא שמא יחזרו מהכלי שמוציאין בו מים. ג' לוגין למקוה. אחר שחסרו מ' סאה ויפסלוהו יקוב הכלי בשוליו כל שהוא וכו'. ומה מהני הנקב. הא מ"מ בא ע"י אדם למקוה ופסול בזה אפילו בלא כלי וכדלעיל ומכח קושיא זו. רצה לומר. דכל שהכלי נקוב אין חשש מחמת שבא מן ידי אדם. כיון שהמים שבכלי נשפכים תמיד ממנו לתוך הבאר. הוה כאלו לא נפסקו והוה חיבור. והאריך לבאר ענין זה. אי אמרינן גוד אחית וכו' וגם בענין ניצוק חיבור וכו' ועיין מזה בדברינו לקמן בס"ד. וכתב בסוף דבריו. ולפי זה מותר אף אם אדם שואב בכלי מנוקב כנאד ושופך המים למקוה. אלא שנדחק מפני מדרש חכמים מה מעין ביד"ש וכו'. והיאך יעשה כל המקוה לכתחלה על ידי כלי זה. דהא מ"מ לא נעשה ע"י שמים. ואנן בעינן דומיא דמעין. וע"כ צריכין אנו לומר גם כאן שהביאם ע"י המשכה למקוה. ואעג"ב דבהמשכה פוסל ברוב, וכאן עושה כל המקוה כן. התם שאני שממשיך משאוב אבל כאן אין שאיבה, כיון שלא נפסק מן המחובר. אלא שצריך תיקון שלא יהא פוסל כיון שלא נעשה ע"י שמים. ובזה מהני אפילו המשכה כולה בדרך זו. ע"כ השייך לענינינו בקיצור: ולהיות שהרב ט"ז ז"ל עשה סמוכין לדבריו מדברי הראב"ד ז"ל. לכן מצוה עלינו להביא דברי