פרחי כהונה קנו

וגם אנחנו פה מנענו השוחטים. ומאחר שכן ודאי שמעכ"ת אין לסמוך עלינו ואין להאריך כ"א בדשו"ט וכו' ממלא מקום הרב הראשי בתוניסי"א ע"ה דוד כאטורזה ס"ט: מקום החותם אשר מעתה עפ"י דברי הרב הנ"ל העוף הזה מעולם לא היה לו חזקת כשרות. שהרי לא נמצא עליו מסורת כלל. דהשתא אנן נמי בדידן נמנענו ומנענו את אחרים מלשוחטו. עד אשר יתברר לנו עליו מסורת מפי רב דהוא בר סמכא דמומחה ופקיע שמיה בהלכה: אך מ"ש הרב משם המחב"ר ז"ל דהמקומות גופייהו וכו' אסור לאכול עפ"י קבלת אחרים. נראה דזה היפך ממ"ש הרא"ש והטור דבמקומות שלא נהגו בו לא איסור ולא היתר. אלא שנסתפקו בו מבלי מסורת יכולין לסמוך על המסורת של מקום אחר שקבלו שהוא מותר. וזה נמי דעת הרשב"א כמ"ש בעניותין לעיל בחילוק א' עיי"ש. וספר בית לחם יהודה שכתב משמו המחב"ר ז"ל אינו מצוי אצלי לעמוד על דברי ק"ו. ומ"מ הרי כתבנו לעיל משם ה' פלתי דביש לעוף ג' סימנים ואין צריך למסורת רק דילמא דריס. בהא סמכינן אמסירת דדוכתא אחריתי וכו' עיי"ש ובכגון דא דנמצאו בו ג' סימני טהרה. נראה שפיר דסמכינן אמסורת דדוכתא אחריתי אליבא דכו"ע. ואל ה' ויאר לנו. ינהלנו וינחנו במעגלי צדק לכוין לאמיתה של תורה אכי"ר הצב'י ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לג נשאלתי מאת רב רחומאי רבי מימון בן סעדון נר"ו: בענין מקוה טהרה שרפו לעשות בעי"ת "מישור" יע"א. ולמשוך לו מיום מן הבאר ע"י פומפ"א שיש לה בית יד, והאדם מגלגל או מנענע והמים עולים מאליהם ושופכים לחוץ לתוך צינור הבנוי בקרקע בסיד ובאבנים. ונמשכים עד המקוה. ומעשה אופן הפומפ"א כך הוא. שיש בה עמוד של ברזל חלול בתוכו נעוץ בתוך הבאר בקרקעיתו. והמים עולין בו מאליהן עד חציו באורך. הן חסר הן יתר. לפי גובה המים שיש בבאר. וראשו של עמוד יוצא לחוץ על פני הקרקע ומכוסה בבנין באדמה עד פי השופך לחוץ. ובתוך העמוד לצד ראשו. יש בו כמו כסוי נכנס בו כזכרות בנקבות, וסותם הפה בצמצום. שלא יכנס בו הרוח. וכשרוצים להוציא המים מגלגל בו האדם. וע"י כן הכסוי עולה למעלה. והוא ברוחו שואף המים ועולים עד כנגד הפה ויוצאים לחוץ. וכן בכל פעם. וזה נעשה מהר, באופן שבשעה שהמים יוצאים לחוץ הם מחוברים גוף אחד ממש. מן המקור אשר ממנו יוצאים. עד שנשפכים למקוה. ורוחב חלל העמוד הוא קרוב לארבעים סאנטימי"ם. ועפ"י זה נטפלתי לדעת. אם יד אדם פוסלת בזה או לא. והגם שיש להם מקוה טבילה כשר כדינו במקום אחר. מ"מ להיות שהוא מחוץ לעיר ובלילה אינם יכולות הנשים לטבול בו ומוכרחים לטבול דוקא ביום. ולכן רצו לעשות מקוה זה לקיים טבילה בלילה כדינה: תשובה הנה ענין זה צריך תלמוד גדול. ובפרט להיות בקי בטיב מקואות מפי סופרים ומפי ספרים ומה גם נדון שלפנינו אית ביה ספיקי טובא, כידוע ליוצא ונכנס בדינים אלו. ואמרתי אל לבי למשוך את ידי שלא אכנס במקום דחוק כזה. אכן סעיפי ישיבוני כי לא זו הדרך ישכון אור. כי אדם לעמלה של תורה יולד. ויגעת ומצאת האמן. ועל כן ערבתי אל לבי לתור ולדרוש כאשר תשיג ידי יד כהה. ולהעמיד ולחזק דעתי החלושה בסמוכי"ן דרבנן. כאשר תחזינה עיני הקורא מישרים ואחר סמוך יוצ"ע לרבים רבני הדור היושבים ראשונה על כסא ההוראה, והם יעמידוני על האמת להלכה ולמעשה בס"ד ואני תפלה לפני"ת. החונן לאדם דעת ינחני במעגלי צדק למען שמו ולמען תורתו להוציא הדין לאמיתו אכי"ר: ותחלת כל חובה רמיא עלי לדעת איך וכיצד. יש בענין זה תפיסת יד אדם. באשר שהמים אינם יוצאים מתחת יד אדם ממש. רק מכח. ואם אמרינן בזה דכוחו כגופו. ונראה להוכיח זה. ממאי דאיתא בחולין דף ט"ז. אמר מר השוחט במוכני שחי' כשירה, והא תניא שחיטתו פסולה. הא בסרנא דפחרא הא בסרנא דמייא. ואי בעית אימא הא והא בסרנא דמייא. ולא קשיא הא בכח ראשון. והא בכח שני. כהא דאמר ר"פ האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה ברקא דמייא ומית חייב. מ"ט גירי דידיה הוא דאהני ביה וה"מ בכח ראשון. אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא ע"כ, ופירש"י, סרנא דפחרא. שחיטתו כשירה שאדם מגלגלו. דמייא שחיטתו פסולה. שהמים מגלגלין אותו וכו' בכח ראשון מיד כשנטל הדף המעביר את המים והתחיל לגלגל. ובתחלת גלגולו שהיה מכח אדם שנטל את הדף עכ"ל. הא קמן דלענין שחיטה דבעינן כח גברא. אם שחט במוכני דפחרא שמגלגל בידו. ומכחו שוחט שחיטתו כשירה כאלו שחט בידו ממש. וגם ללישנא בתרא בסרנא דמייא. אם שחט בכח ראשון. שבא מכח אדם. שחיטתו כשירה דהוי כגופו. ולענין קטלא. חשבינן כח ראשון דמים שבאו. מכח אדם כגופו וחייב. ומעתה בנדון דידן שמגלגל האדם בפומפ"א ועולין המים מכחו חשבינן להו כגופו ממש. והרי באו המים למקוה על ידי אדם ופסלי ליה: ולכאורה נראה לחלק ולומר. דעד כאן לא אמרינן דכחו כגופו. אלא לגבי שחיטה דבעינן כח גברא והא איכא. אבל לגבי מקוה דפסלינן ע"י אדם והיינו משום דבעינן הוייתו ע"י טהרה. לפי"ז איכא למימר דדוקא אם בא מיד אדם ממש, דהיינו מגופו דמקבל טומאה. אבל אם בא מכחו. ולא נגע בגופו ממש. אפשר דלא פסיל. ולפי חילוק זה אתי שפיר