פרחי כהונה קנה

עוף זה הוי מחמת חסרון קבלה. או מנהג מחמת סייג דבזה פליגי. דלהרא"ש יכולים לסמוך על אחרים להתיר. דשמא מה שאין אוכלין הוא מחמת חסרון קבלה. ולהרשב"א יש לאסור. דשמא הוא מחמת סייג וראוי לחוש לדבריו: ומעתה נסביר פנים לדאתאן עלה. דעוף זה הנקרא פינטא"ד הבא לפנינו הוא בסוג חילוק הראשון שאין לנו עליו קבלת מסורת לא לאיסור ולא להיתר כאשר בא בשאלה משם הרב כמוהר"ר יעקב צ'רמון ז"ל שלא היו מכירין אותו לשעבר. ובכגון דא לית דינא ולית דיינא. דאליבא דכ"ע אם יש מקום שי"ל מסורת עליו מאבותיהם שאוכלין אותו. פשוט הוא שיכולים לסמוך על קבלתם. ולהתירו בפומבי באין פקפוק עיין בלחם חמודות שם: וראה זה מצאתי את שאהבה נפשי לרווחא דמילתא מ"ש ה' פלתי שם סוף הסימן וז"ל ונראה בשיש לעוף ג' סימנים ואין צריך למסורת רק דילמא דריס. בהא סמכינן אמסורת דדוכתא אחריתי. דלרוב פוסקים בלא"ה כשר בג' סימנים ואין צריך מסורת כלל, ובזה ודאי סמכינן להקל, ופשוט עכ"ל. והשתא שכבר כתבנו שעוף זה הנק' פינטא"ד. יש בו ג' סימני טהרה בגופו אצבע יתירה אליבא דכל הפירושים וזפק וקורקבן נקלף ביד. בהא סמכינן אמסורת דדוכתא אחריתי. אפילו אליבא דפשט דברי מרן הש"ע ז"ל: והנה אינה ה' לידי ספר חדש שו"ת ישיב משה ח"ב להרב כמוהר"ר משה שתרוג ז"ל ושם בסי' י"ב כתב שנשאל ע"ע תרנגולים הנק' באלערבי דג'אג' ברר אלעביד אם מותרים, והשיב שהעידו לפניו שוחטים זקנים שראו השוחטים הקדמונים והם ר' אליהו טרטור ז"ל ורבי נסים נטף ור' שלמה בנו ז"ל ששחטו אותם שהם מקובלים שהן כשרים. וקבלנו עדותם והכשרנו אותם. עכ"ל. ובכן אנן בדידן שאלנו את פי המכירין בטיב עופות הללו בהן ובשמותיהן. ואמרו שעוף זה הנק' פינטא"ד כך נקרא באלערבי דג'אג' ברר אלעביד דלפי זה היה נראה לנו לסמוך על תשובת ה' כמוהר"ר משה שתרוג ז"ל הנז' ולהכשירו. אך מ"מ כל היכא שאפשר לנו לברר הלכה זו. כך חובתנו וכך יפה לנו וכך היא דרכה של תורה, ובכן כתבתי לרבני תוניס העי"א על פתגמא דנא ולהודיענו קשט אמרי אמת: סימן לב זאת היתה תשובה על ענין הנזכר למעלת ותהלת הרב המובהק. ואח לברק. כקש"ת כמוהר"ר מסעוד הכהן הי"ו ונר"ו יאיר ויזהיר ויפרח. כצאת השמש ממזרח, אכי"ר: רב מאד נכבד. בשובי ממעון קיץ. מצאתי את שני מכתביו היקרים זמנם ח"י סיון וח"י אלול התרח"ץ ובהתבונני בהם ראיתי שרו"מ נושא ונותן בענין עוף הנקרא פינטא"ד. בלשון צרפת. שהוא בעצמו נקרא דג'אג' ברר לעביד. אבל שוחטי הזמן נהגו בה היתר. ורו"מ נר"ו נסתפק בדבר. והביא דברי הרה"ג ישיב משה ח"ב סי' י"ב שנשאל על עוף זה והתיר על פי עדות שוחטים זקנים ורו"מ נר"ו מבקש לעמוד על אמיתות ההלכה הנה בא לידי הכתב יד בעצמו של מהר"מ שתרוג זצ"ל אשר כתוב בה שעמדו לפניו ר' צמח הכהן ושלום בסיס. והעידו עדות גמורה. כי קבלה אצלם מפי החה"ש כמוהר"ר יצחק צרפתי ז"ל והחה"ש ר' אברהם צרפתי בנו. וגם מפי ר' אליהו אטויל דידיע טרטור. שקבלו מהם שהעוף הנק' בערבי דג'אג' ברר אלעביד הוא מין טהור. וחתימי עליה ר' צמח הכהן ושלום בסיס הנ"ל. ואח"כ מהר"מ שתרוג זצ"ל שרטט וכתב גם אנכי מסכים עמהם ומותר לשוחטו. וחתם על זה: וכשדרשתי וחקרתי ושאלתי את פי החה"ש הזקן ספרא רבה ויקירא כמוהר"ר יעקב אבוקארא הי"ו. העיד שהוא מכיר היטיב דג'אג' ברר אלעביד מהיותו בן נ' שנים ויודע שאין בו קבלה שהוא כשר וזוכר שבימי כמוהר"ר ישראל זיתון ז"צל. היתה אסיפת על שאלת העוף הזה במשרד ועד בית דין. והיו נוכחים ר' ישראל זיתון, ר' דוד בג'אוי. ר' אברהם בלעיש. והוא עמהם. ונסתפקו על עוף זה אם יש בו מסורת והסכימו למנוע השוחטים מלשוחטו עד שימצאו מקום שיש להם בו קבלה שיוכלו לסמוך עליו: ושוב ראיתי בספר אהב משפט להרב החה"ש הדו"מ ר' פרג'י עללוש ז"ל. בסי' נ"ד וימצא כתוב תשובה מאת כמוהר"ר ישראל זיתון זצ"ל להחכם הנז' וז"ל אשר שאל רו"מ נ"י במכתבו האחרון על אשר ראה במכתבי העתים אודות העופות של ארץ כוש (הם בעצמם דג'אג' ברר לעביד) להודיעו טעם האיסור. ידידי זה מין חדש ושאלנו את פי השוחטים הזקנים. האם יש להם מסורת בו ומהם אמרו שמעולם לא ידעו אותו העוף, ומהם שהעידו כי השוחטים הזקנים הר"א צרפתי ואחיו ז"ל לא רצו לשוחטו ואמרו שהוא טמא ולכן החלטנו למנוע מלאכלו ע"כ: אם כן בהיות שהעדות מהר"מ שתרונ זצ"ל נמצאת רעועה. א' יען שלפניו העידו משם מהר"א צרפתי והר"י צרפתי שהיו שוחטים אותו. ולפני מהרר"י זיתון העידו בשם הר"א צרפתי ואחיו שלא רצו לשוחטו א"כ לא יש קבלה ומסורת ברורה לסמוך עליה. ב'. שהעדות אשר קבלתי מפי הח' הש' הישיש כמוהרר"י אבוקארא הי"ו שהוא כעת בן צ"ח שנים. השי"ת יאריך ימיו בטוב אמן. שהעיד שהוא מכיר בטוב טעם ודעת את העוף הזה שבתוניס אין לנו בו שום קבלה: ועוד ראיתי בעיקר הדין דהפר"ח מקיל. יש מי שמחמירים. והוא המחב"ר בדין ד' אות ט' על מ"ש מרן מי וכו' וסיים דמקומות גופייהו הגם דלא נהגו לא איסור ולא היתר. אסור לאכול על פי קבלת עיי"ש בשם האחרונים: