פרחי כהונה קנב
Pirchei Kehunah 152 · פרחי כהונה · free full Hebrew text
Open in the reader →קרוי בנך וכו' אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך ע"כ: ואחרי כותבי שוב ראיתי להרה"ג מופה"ד המלאך רפאל אנקאווא ז"ל בשו"ת תועפ"ר סי' ל"ח שנשאל בענין זה והשיב כיון דמור"ם ז"ל דקיי"ל כוותיה פסיק ותני שאין הב"ד יכולים לפדותו. ונוסף ע"ז אוריין תליתאי מהרי"ל ומע"מ והט"ז דעתם דעת עליון מסכמת. דבמת האב אין יכולים הב"ד לפדותו. הגם שהצד"ל פסיקא ליה דיכולין הב"ד לפדותו אפילו אחר מיתת האב והש"ך מסכים לדבריו: בכ"ז פשוט הוא דאין מניחין דברי מור"ם דקיי"ל כוותיה ותלת סבי הנ'ז וניקום אנן ולפדותו כדעת הצד"ל והש"ך. ולא יהיה אלא שהדבר במחלוקת שנוי. ודאי טוב הדבר להורות עד שיגדיל ויפדה א"ע דדילמא הלכה כדעת האומרים שאין הב"ד יכולין לפדותו. והיאך יניח עצמו בספק פדוי. מכ"ש עתה שמור"ם דקיי"ל כוותיה פסיק ותני שאין ב"ד פודין אותו בלא האב. ודאי אליו תשמעון ע"כ תוד"ק. ועם היות מי יבא אחרי המלך. מ"מ אחוי קידה לפני הדר"ג תורתו. ולא אחשוך פי. באשר דברי קודשו מורים באצבע. שלא עמד הרב ז"ל בעיקר הדין על דעת המע"מ והט"ז על איזו סברא בנו יסוד פינתם. באשר להיות שדין זה תלוי בדין אחר. כמ"ש המע"מ שדין פדיון בכור שאין לו אב. דמי לדין מי שפדה בנו בתוך ל' יום ונתאכלו המעות. שהוא ז"ל פסק כשמואל. אנן קיי"ל כרב דבנו פדוי. וכן הט"ז כתב דהא דאמרינן התורם משלו על של חבירו דתרומתו תרומה היינו דוקא בגדול. אבל בשל קטן לא דהוי חוב קצת אצלו דניחא ליה למיעבד מצוה בעצמו. וכן הדין בפדיון ואנן קיי"ל כפסק הרמב"ם והש"ע בה' תרומה דאין חילוק בין קטן לגדול. ופשוט הוא שאילו עמד הרב על דעתם ז"ל עינא דשפיר חזי. דלא קיימי אליבא דהילכתא. וכענין זה כתבו הפו"ס ז"ל לגבי פסק מרן ז"ל וכמ"ש ה' שמחת יו"ט סי' ג' דהגם דאנן בני ירושת"ו נוהגים לפסוק כהוראת מרן ז"ל. היינו בדבר שנודע לנו בבירור שעמד בעיקר הדין. ודעתו הכריע לפסק כן. אבל בדבר שלא הוברר לנו אם עמד בעיקר הדין כגון שהכריע בדין אחד כדעת פוסק אחד. ודין זה תלוי בעיקר דין אחר שפסק אותו פוסק ז"ל. ולשיטתיה אזיל. והתם לא קיים לן כאותו פוסק. כל כהאי גוונא. אין מן הראוי לפסוק בפשיטות כהכרעת מרן ז"ל. מאחר שלא נודע לנו שעמד בעיקר סברא זאת ע"כ הביא דבריו ה' ארה"ח כלל ד' ועיי"ש. ומזה אתה דן ק"ו בעצמך ואי משום דקיי"ל כמור"ם ז"ל וכו' פוק חזי מאן גברא רבה קמסהיד הגאון רבינו חיד"א בשיו"ב שם שכ' על פסק מור"ם בזה דכמה חולקים יש על זה רבו כמו וכו'. דשמעינן שפיר דפסק מור"ם ז"ל בזה אינו מוסכם בדברי האחרונים ז"ל לבתר בתראי אזלינן כידוע ועיני לשמייא נטלית ינחני במעגלי צדק לאמיתה של תורה בהלכה ברורה. אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לא על דבר עוף הנק' פינטא"ד (Pentad) בלשון צרפת. שמענו ונדע מפי השוחטים אשר היו לפנינו בערי דיפארטאמן והראן ואלגיר יע"א שהוא עוף טהור. ואין פוצה פה ומפקפק בו. וגם בו היו ונמצאו ג' סימני טהרה. אצבע יתירה כפי פירש"י וכפי פירוש אחרים אומרים שכתב הר"ן עיין בב"י וזפק וקורקבן נקלף ביד גם אינו חולק את רגליו כשמעמידין אותו על החוט ואינו קולט מן האויר. שזה סימן שאינו דורס, כמ"ש מרן הש"ע ביו"ד סי' פ"ב אך מקרוב בא לידינו כתב יד שוחט אחד זה שמו ה"ר אברהם חזן ז"ל. שהעיד בגודלו ששאל את פי הרב כמהרי"ע צ'רמון ז"ל שהיה דומ"ץ בעוב"י והראן יע"א במאה השביעית בתחלתה על ענין עוף הנז'. והשיב לו באזהרה שמכאן ולהבא לא תוסיף עוד לשחוט עוף זה. שאין לנו בו מסורת מאבותינו שהוא טהור. לפי שפנים חדשות באו לכאן וכמ"ש ביו"ד שם ואשתומם כשעה על המראה והלא בדור שהיה לפנינו שחי בו כמוהרי"ע הנז' לא היה בידם מסורת. והנה בעת"ה יש בידם מסורת. אכשור דרי בתמיהא ואף גם זאת חקרתי ודרשתי ושאלתי את פי השוחטים הזקנים שבדור. ואין דובר אלי דבר שקבלו מסורת על זה. רק ואך כך עמא דבר אשע"כ יצאתי לשחר את פני הלכה זו לעמוד על אמיתתה, ומה יעשה בה ואל ה' ויאר לנו במאור התורה בס"ד ואחזה אנכי בזה שיאתה לנו לחקור ולדרוש בדברי רש"י ז"ל שממנו שאב רבינו הטור סי' פ"ב וכתב שאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת שמסרו לנו אבותינו שהוא טהור שיש לחוש שמא ידרוס עכ"ל. וכתב מרן ב"י שנראה מדברי הרא"ש שכך יש להורות. וכ"כ בתשובה כלל כ' סי' לב'. וגם רבינו ירוחם כתב שכן עיקר ע"כ וכ"פ בש"ע וז"ל ואעפ"י שיש לו ג' סימנים אלו אין לאכלו וכו' אא"כ יש להם מסורת וכו' שהוא טהור עכ"ל. ולכאורה איכא למידק בדברי מרן הש"ע שכ' אעפ"י שיש לו ג' סימנים וכו' מאין יצא לו לומר כן דילמא לא קפיד רש"י על המסורת דחיישינן שמא ידרוס. אלא בשאין לו רק סי' אחד או אפילו שנים. אבל בשלשה תו ליכא למיחש שמא ידרוס. וכמ"ש בב"י שם סמוך ונראה משם הרשב"א בת"ה כל עוף שיש לו אצבע יתירה. וזפק וקרקבנו נקלף ביד בידוע שאינו דורס. שאר עופות הבאים במקצת סימנים אלו. יש מהם מותרים. ויש מהן אסורים ולפיכך אין נאכלין אלא במסורת. הרי דלא קפיד אמסורת אלא בבאים במקצת סימנים, אבל בשיש לו כל הג' סימנים. בידוע שאינו דורס ותו לא צריך למסורת: ונראה דמרן ז"ל כתב כן לפי שיטת רש"י המפרש שבעשרים עופות מהכ"ד טמאים אית בהו ג'