פרחי כהונה קמז

לפדות את עצמו ע"כ. ומרן בש"ע לא חש לכפול דין זה. כיון דשמעינן ליה מדין כהנת שנתעברה מנכרי וכו' ופשוט הוא. אך באמת מה שיש להסתפק בזה הוא מ"ש רבינו הטור חייב הבן לפדות את עצמו. אם הכוונה דוקא עד שיגדל ויפדה את עצמו אבל בקטנותו אינו כלל כלל לא. או דילמא דאין החיוב מוטל על שום אחד ולא על ב"ד לפדותו כמו גבי מילה. אך אם נתטפלו בו ופדאוהו שפיר דמי והנה מור"ם ז"ל בהגה סוס"י כתב משם תשובת הריב"ש ז"ל דאין האב יכול לפדות ע"י שליח. וגם אין ב"ד פודין אותו בלא האב ע"כ, דנראה מדברי מור"ם ז"ל דבן זה שאינו מתייחס אחר אביו. אין ב"ד ולא שום אדם יכול לפדותו. עד שיגדיל ויפדה את עצמו. האמנם העומד על תשובת הריב"ש ז"ל בספרו. יראה שלא פסק כן הריב"ש אלא השואל הוא שנסתפק למה מברכין בנוסח זה על פדיון הבן דעל ידי שליח וע"י ב"ד לית לן. וכל האחרונים תפסו על מור"ם בזה. דהא מצינו בכל התורת כולה שלוחו של אדם כמותו. חוץ לדבר עבירה. ובריש פ' מצות חליצה כתבו התו"ס המקומות דאימעוט השליחות מקרא בהדייא. ולא זכרו ולא פקדו שום מיעוט גבי פדיון הבן. והר"ן שהוא רבו של הריב"ש כתב בהדייא בפ"ק דפסחים בסוגייא דברכות בעל או בלמ"ד וז"ל ויש מצוה אחרת שאעפ"י שמוטלת עליו. אפשר להיפטר ממנה ע"י אחר כביעור חמץ ומילה ופדיון הבן ודומיהן ומצות הללו כשהן נעשות ע"י אחר. הכל מודים שאותו אחר מברך עליהם בעל וכו' ע"כ. עיין להמע"מ בדברי חמודות פ"ח דבכורות סעיף י"ז. ובט"ז ובש"ך שעפי"ז פסקו כולם כאחד ז"ל דיכול לפדות את בנו ע"י שליח עיין בדב"ק איש על מקומו: אך בזאת יצאו לחלק המע"מ והט"ז במקום שאין לו אב כגון אם מת קודם שפדאו שאין רשות לב"ד ולא לשום אדם לפדותו בקטנותו עד שיגדיל ויפדה את עצמו והרב צדה לדרך על רש"י פ' בא אל פרעה הובאו דבריו בספרי האחרונים ז"ל פסק הלכה למעשה בבכור שמת אביו קודם ל' יום. דיש כח ביד אבי אביו או ביד ב"ד לעדותו. וכן פסק מהר"ל מפראג ז"ל. וכן הש"ך בנה"כ הרבה להשיב על הט"ז. ופסק בש"ך דטוב יותר לפדותו כשהוא קטן ע"י הב"ד וא"כ לטס של כסף שכתב מור"ם בסט"ו עיי"ש: ועם היות כי מך ערכי עלי ואין ידיעתי מכרעת לצד אחד על כן אמרתי בדרך זו אלך. אעמוד על דברי קודשם ואחקור בהם לפי קט שכלי על איזה יסוד ירו אבן פנתם. ולצד עילאה המוסכם אליבה דהילכתא כפי דעת פסק מרן הקדוש אחריו יאיר נתיב ושליחותיה עבדינן והנה המע"מ ז"ל שם כתב דבבן שמת אביו תוך ל'. נ"ל לחלק דהכא בפדיון הבן מצינו דלא נפדה עד ל' יום. ואם פדאו תוך ל' יום אינו פדוי א"כ יש לדמות באין לו אב. דכל תוך השנים עד שיגדל. דהוי דינו כתוך ל' לאב. דהא לאו טעמא דאינו פדוי תוך ל' משום שהוא עדיין אינו ודאי בן קיימא. אלא גזירת הכתוב הוא מבן חדש. וא"כ כל עוד שהוא קטן, אינו בר חיובא דליהוי כתוך ל' ואינו פדוי. וכן לפי"ז גם כן אם נפדה בקטנותו ע"י אחר או ע"י ב"ד. ונתאכלו המעות קודם שיגדיל. באנו למחלוקת רב ושמואל כדאיתא שם דף רע"ט דרב אמר בנו פדוי. ושמואל אמר אין בנו פדוי. וכבר כתבתי שיש להחמיר וצריך פדיון אחר. לכן אין לשום ב"ד וכ"ש גבר בעלמא שיפדה קטן שאין לו אב, ומהרי"ל ה' פדיון כתב מעשה שנהרג האב קודם שיפדה את בנו. וצוה מוהר"ר נתן ע"ה לתלות עליו טס של כסף. ולכתוב עליו בן כהן. לכשיתגדל ידע שיפדה את עצמו. ומהאי עובדא מוכח שאין לפדות ע"י ב"ד. מדלא נזקק החכם להטפל בזה עיי"ש ע"כ: ובהורמנותיה דמר לא אחשוך פי. כי באמת תקפה עלי משנתו ז"ל. דמה דמות יערוך לקטן שלא פדאו אביו, עם פחות מבן ל'. דאפי' תימא שהוא גזה"כ כמ"ש הרב עצמו ז"ל אין לך בו אלא חידושו. והבו דלא להוסיף עליו. וראיתי להגאון חת"ס ז"ל בי"וד סי' רצ"ה טען בעד המע"מ דטעמו דתרי מצות עשה נינהו כדאמרינן בפ"ק דקידושין דף כ"ט תפדה קאי אאב. וזמנו מיום ל' ואילך. ותיפדה קאי אהבן וזמנו לכשיגדיל, ואין זה בא להשלים את חסרונו של פדיון האב. אלא מ"ע באפי נפשיה הוא. וכשם שאם פדאו האב קודם זמנו אינו פדוי. הכא נמי אם נפדה הבן קודם זמן גדלותו. אינו פדוי ע"כ. האמנם דבק"ו ז"ל אינם מוכרחים ממ"ש הר"ן ז"ל שם אהאי סוגייא דתפדה תפדה וז"ל תפדה תפדה. לאו מקרא ומסורת דריש, דהא אמרינן בסנהדרין דף ד' דכל היכי דכי הדדי נינהו מימרא עיקר. דמקרא גופיה מסורת הוא. אלא ה"ק דלשון תפדה משמע תפדה את עצמך או תפדה אחרים עכ"ל דמזה נראה דלאו תרי מצות עשה הם. אלא חדא מ"ע נינהו, וכאשר כתב הגאון בעצמו ז"ל שם. ואף דלמסקנא בסנהדרין שם נסתר ראיית הר"ן ז"ל כבר יישב הברכ"י ז"ל ביו"ד שם אות כ"ד. דדעת הר"ן כרבנן דפליגי אר"י בן תימא בריש חגיגה עיי"ש באופן דדברי הר"ן חזקים כראי מוצק. דחדא מ"ע נינהו ולא שתים. ומעתה אזדא לה דימוי המע"מ הנז' ואפשר דלזה כתב עליו הש"ך ז"ל שאין דבריו מוכרחים עיין שם: ועוד מ"ש המע"מ לחזק דמיונו כאריה. דלאו טעמא דאינו פדוי תוך ל'. משום שהוא עדיין אינו ודאי בן קיימא וכו'. בזה באנו למחלוקת רש"י והתוספות בפרק יש בכור דף מ"ט במשנת מת הבן בתוך ל'. אף עפ"י שנתן לכהן יחזיר וכו' פירש"י יחזיר. דנפל הוא וכן פירש לעיל גבי משנת שתי נשים שלא בכרו וכו' הואיל ומת בתוך ל'. איגלאי מילתא דנפל הוא ושלא כדין שקל ע"כ, והתוס' כתבו על פירש"י וז"ל ובחנם פירש כן. דאפילו קיי"ל ביה שכלו לו חדשיו בבן חדש