פרחי כהונה קמו

כוונת ניסוך כגון אם מדדו בקנה וכו' אבל אם נגע בידים אפילו בכה"ג הרי הוא אסור אף בהנאה. אם הוא נכרי עכו"ם. ואם נחתינן דרגא בישמעאלי. לא יהיה מותר אלא בהנאה ולא בשתיה וכמשמעות מרן בס' י"ט. וכמ"ש מהרלב"ח ז"ל בתשובה כאשר כתבתי בפסק הא' קחנו משם. עוד אחר"ן הכביד כמשא כבד נלאתי נשוא מ"ש ללמוד מדין נכרי עכו"ם שנגע ע"י ד"א דשרי בשתיה לדין ישמעאל שנגע בידים, מדין נחתינן דרגא ע"כ. ולהשיב על זה. חדא. ועוד קאמרינן. חדא. דלא דמו אהדדי. דהא דאמרינן בס' כ"ד בנכרי שנגע ע"י ד"א שרי בשתיה מיירי שנגע בלא כוונת מגע. דאיכא תרתי למעליותא. שנגע בלא כוונת מגע כלל. וגם נגע ע"י ד"א. משא"כ בישמעאלי שנגע בכוונת מגע וגם נגע בידים ממש דבודאי גרע טפי. ועוד שאין זה בסוג נחתינן דרגא המוזכר בפוסקים. דלא אמרינן הכי אלא מחמור לקל כגון אם הנכרי בידים שהוא גרוע ואסור גם בהנאה. אם נגע הישמעאלי בכה"ג שהוא קל נחתינן דרגא ואינו אסור כ"א בשתיה. או אם נגע הנכרי ע"י ד"א בלא כוונת ניסוך שהוא אסור בשתיה אם נגע הישמעאלי בכה"ג נחתינן דרגא ומותר אף בשתיה. אבל בכגון האי שכתבת אינו אלא דין סלקינן דרגא מקל לחמור. והוא כלפי לייא: באופן שחזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי שום צד להקל בנדון זה לפי דעת מרן ז"ל אף ראה זה מצאתי לפי מ"ש בב"י בלשון אחרון לחלק לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. דהכא לא הוי מגעו ממש אלא שאילולי לא הניח ידו על הנקב היה יוצא כל היין. ונמצא הכל כבא מכחו ולא דמי למדדו בידו דהכניס ידו בהדיא תוך היין. ואפשר לומר שאם לא היה שם ישראל להציל אין לאסור דבעבידתיה טריד ולא נתכוון לנסך. וכמ"ש כל זה בפסק הא' עיי"ש. וא"כ השתא דעסקינן בישמעאל שרי גם בשתיה דנחתינן דרגא. וכ"כ הט"ז סוס"ק ל"א שנתן טעם לדעת הב"ח שהתיר בשתים בכה"ג עיי"ש: אכן אחר העיון שבתי וניחמתי שאין רו"ח נוחה בזה שהרי מרן ז"ל קבעה כיוון להלכה כלשון ראשון שכתב שם דבנגע בידו אסור. וכמ"ש סוס"י קכ"ד סכ"ז חבית של עץ שהיה היין מטפטף או שותת הרבה צריך ליזהר ביותר שלא יגע העכו"ם ביין בידו. אבל בסכין בדיעבד שרי וכו' ומפורש בב"י שאם נגע הנכרי הו"ל כמניח ידו על הנקב שנשמט הפקק וכו' עיי"ש. והא הכא נמי אף אם נגע הנכרי ונתן הנעורת בידו אינו אלא כחו שמנע היין מלצאת. וגם בעבידתיה טריד ולמה יאסר היין שבחבית.. אלא ודאי דמרן ז"ל תפס עיקר להלכה כלשון רא'. שאם נגע הנכרי לא מהני טירדא ואסור אף שאין שם ישראל להציל. ואין לומר שאין זה רק לכתחלה צריך ליזהר. אבל אין לאסור בדיעבד. שהרי מדקאמר אבל בסכין בדיעבד שרי. משמע שאם נגע ביד ממש אף בדיעבד אסור. דדוקא בסכין דהו"ל נוגע ע"י ד"א שלא בכוונה וכמ"ש הש"ך שם. שאם נגע ביד לדעת מרן ז"ל דפסק במדדו ביד אסור. ה"ה נמי אם נגע ביד אסור. וכמ"ש הש"ך שם ולדידן אף ביד שרי דהכוונה לדעת רבני אשכנז ז"ל דפסק מור"ם ז"ל כדעת הרא"ש ודעמיה במדדו ביד מותר ה"ה אם נגע ביד מותר. אבל לא לדעת מרן המחבר ז"ל דפסק במדדו ביד אסור וכאמור. ואני תפלתי לאל חי ינחני בדרך אמת לכוין לאמיתה של תורה אכי"ר. הצב"י ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן ל למעלת חכם בחכמתו. אשרי יולדתו. יושב בשבת תחכמוני שלומ"י אמונ"י כקש"ת כה"ר יצחק אלמאליח נר"ו יאיר ברוב עז ושלום. בעי"ת "תלמסאן" יע"א חכם מפואר בישראל יתפאר. מכתבו הבהיר הגיעני לנכון במועדו. ובתוכו רצוף פסק דין אשר שרטט וכתב רו"מ. בענין בת ישראל שנשאת לערל. וילדה לו בן בכור ונימול כדת, ועלה ונסתפ"ק בדין הפדיון כדת מה לעשות. וברוח מבינתו העלה להלכה דדעת מר"ן ומור"ם ז"ל שאין לפדותו עד שיגדיל ויפדה את עצמו. וכן דעת מהרי"ל ז"ל. ונמשכו אחריהם האחרונים ז"ל הט"ז ושאר פוסקים שהביא הפ"ת סי' ש"ה סקי"א. זולת הש"ך שפסק שיכולים הב"ד לפדותו בקטנותו. ובכן עלה על דעת קודשו לומר כיון דרבים חשו לדעת הט"ז והמציאו תקנות מר כדאיתיה ומר כדאיתיה. לכך אין לזוז מדברי הגאון מליסא ז"ל שהביא הפ"ת שם דהב"ד יזכו לו מעות לקטן ע"מ לפדותו בהן. על תנאי שאם יפדה עצמו בגדלותו. יהיו המעות מתנה לכהן מעכשיו ואם לא יפדה עצמו בגדלותו. הרי הוא פדוי בהן מעכשיו. ויתלו לו טס של כסף כמ"ש מורם ז"ל. אלו תוד"ק. ודעת שפתיו ברור מללו. תשואות חן חן לו. יישר חיליה לאורייתא. לעילא מן כל ברכתא. לטב לחיים ולשלם אמן: אך אמנם דע ידידי כי הרבה דיו נשתפך מקולמוסי הפוסקים האחרונים ז"ל על ענין זה. ועיני"ק לא שלטו בספריהם. רק ואך ל"ו אח"ז דרך סלולה מה שפסקו הרבנים שהביא הפ"ת. ואף גם זאת לא כל דבריהם רק המורם מהם לפי המסקנא. וכן לא יאתה לפסוק הדין על דרך זו עד אשר ישקיף וירא במקורן ושרשן של דברים מאין מוצאם בהשתלשלות הפוסקים עד הסכמת האחרונים. ובכן חובתי היא ואעשנה בס"ד להציע לפני"ק מקור הדין ואת אשר נגזר עליו להלכה ולמעשה. כאשר חנני ה': תחלת כל מאי דפשיטא ליה לרו"מ. דהבן הזה חייב בפדיון. ממאי דכתב הש"ע יו"ד סי' ש"ה סי"ח בדין הכהנת שנתעברה מנכרי וכו' כן הדברים בהדיא בטור וז"ל וכן בת ישראל מעוברת מנכרי חייב הבן