פרחי כהונה קמה

להזכיר חס ושלום. ומאריה דאברהם לישרי לך על זה: עוד דקדקת להוכיח דמ"ש מרן בס' ז' אם היה איסורו בגלל נכרי שאינו עכו"ם שנגע ביין שלנו וכו' היא נגיעה בידים ממ"ש. ממה שכתב בס' י"ט או שהיה מטפח עפ"י חבית הרותחת וכו' ודקדקת לומר דהיינו נגיעה בידים ממש. דאת"ל דוקא ע"י ד"א הו"ל לפרש ולא לסתום ע"כ. תשובה על דבריך. ולמה זה העלמת עין שכלך ממ"ש מרן ב"י שם בדין מדד היין וכו' שפסק כרש"י והרי"ף והרמב"ם ז"ל. דמסכימים לדיעה אחת שאם מדדו ביד אסור בהנאה. והקשה וז"ל וא"ת לפי דבריהם אמאי שרינן במטפח עפ"י חבית מרותחת. ותירץ כבר נזהר רש"י ופירש היה מטפח וכו' שהיה מתמצה ומעלה רתיחות וטיפח בידו על הרתיחות. אין דרך ניסוך בכך ומותר בהנאה. עכ"ל. והרמב"ם כתב עפ"י חבית מרותחת כדי שתנוח הרתיחה ע"כ. נראה שהם מפרשים כיון שאינו נוגע אלא דרך טיפוח אעפ"י שהוא מותר בהנאה ואין דרך ניסוך בכך. ונראה עוד שלא אסרו אלא במטפח על הרתיחה. אבל היה מטפח על היין ממש אסור בהנאה עכ"ל, הרי מפורש יוצא בב"י דמ"ש בש"ע היה מטפח עפ"י חבית וכו' היינו או כפירוש הראשון שאינו נוגע ממש. אלא נוגע ואינו נוגע המטפח יד על יד. או לפי' שני שלא היה מטפח אלא על הרתיחה שעולה על גבי היין דהו"ל כנוגע על ידי ד"א. אבל במטפח על היין אסור כדין מדדו ביד: וכן נמי הענין מפורש בהדיא שם סמוך ונראה ממ"ש אהא דתנן במתניתין התיז את הצרעה בקנה ימכר דלדעת האומרים דמדדו ביד שוה למדדו בקנה ומותר בהנאה. ה"ה להתיז את הצרעה בידו. וכ"כ הרשב"א ז"ל וכו' אבל לדעת האוסרים מדדו ביד ה"ה להתיז את הצרעה ביד שהוא אסור, שזהו דעת רש"י והרי"ף והרמב"ם ז"ל. הרי נראה בעלי"ל דבכ"מ דאיכא טירדא ונגע הנכרי ולא נתכוון לנסך. ל"מ כ"א בתנאי שלא נגע ביין בידו ממש. כגון האי דאמרינן מדדו בקנה או מטפח עפ"י רתיחת החבית. או התיז את הצרעה. ומעתה בין תבין את אשר לפניך בדעת מרן הש"ע ז"ל דפסק כוותיהו. דדוקא במדדו בקנה הוא דשרי בהנאה אבל במדדו ביד אסור. ה"ה נמי בהא דנשמט הפקק וכו'. כיון שנגע הנכרי בידו אסור בהנאה: עוד כתבת להוכיח דמ"ש מרן בס' ז' היינו נגיעה ממש בידים. דאם היא נגיעה ע"י ד"א הרי היא מפורשת בס' כ"ד וז"ל מגע נכרי שלא בכוונה ע"י ד"א וכו' ולמה חזר ושנאה ב' פעמים. אלא ודאי חובה עלינו לומר דמ"ש בס' ז' היינו נגיעה בידים ע"כ. ומאנה הנחם נפשי לקבל דבריך בשתיקה. שאין זה אלא כמציץ מן החרכים. ואינו נכנס למעמקים. דמי מעכב על ידך מלעמוד על מקור הדין בש"ס וב"י. ואז תבין הדין לאשורו ולזות שפתים הסר ממך. כי הלא דע לך כי שני ענינים הם בדין מגע נכרי שלא בכוונה אחד הוא מגע נכרי שלא בכוונת ניסוך. והשני. הוא מגע נכרי שלא בכוונת מגע. ופירושם הוא כך הא דמגע נכרי שלא בכוונת ניסוך. היינו כגון שבא להציל את היין שלא ילך לאיבוד. או שמדדו. או התיז את הצרעה. או מטפח עפ"י חבית מרותחת. וכיוצא. דלדעת הראב"ד והרשב"א והרא"ש ז"ל אין חילוק בין אם נגע בידו ממש. או ע"י ד"א. דבכלהו שרי בהנאה דהא במלאכתו קא עסיק ולא נתכוון לנסך. ולדעת רש"י והרי"ף והרמב"ם ז"ל. דוקא ע"י ד"א הוא דשרי בהנאה. אבל נגע בידו ממש אסור בהנאה. ואם הוא מגע ישמעאלי נחתינן דרגא שאם נגע בידו ממש שרי בהנאה ואסור בשתיה. ואם נגע ע"י ד"א שרי אף בשתיה ובדין זה מיירי מרן הש"ע בס' ז' כמו שיתבאר לקמן לפירוש הש"ך. ובדין מגע נכרי שלא בכוונת מגע כגון הא דאמרינן בפ' ר"י דף נ"ז בההוא עובדא דהוה נחית נכרי מריש דיקלא ונגע ברישא דלולבא בחמרא שלא בכוונה. ושרייה רב לזבוניה לנכרי עיי"ש. דלפי גירסת הרי"ף דל"ג ברישא דלולבא. אלא נגע בחמרא וכן הסכים הרא"ש וש"פ. וכן משמעות פסק מרן בש"ע סכ"ד. דנמצא הדין בזה הוא כך. דאם נגע הנכרי ביין בגופו בלא כוונת מגע. אסור בשתיה ומותר בהנאה ואם נגע ע"י ד"א מותר אפילו בשתיה. דאיכא תרתי למעלייתא. שלא נגע בכוונת מגע וע"י ד"א וזה אפילו בנכרי עכו"ם. ובדין ישמעאלי דנחתינן ביה דרגא. אפילו נגע בגופו ממש. אלא שנגע בלא כוונת מגע מותר אפי' בשתיה. וכמ"ש מור"ם בד"מ אות י"ז עיי"ש: מעתה בין תבין תבין את אשר לפניך דמ"ש מרן בס' ז' בדין ישמעאלי שנגע ביין שלנו שלא בכוונה וכו' מיירי שנגע ע"י ד"א בכוונת מגע. וכמו שפירש הש"ך בס"ק י"א וס"ק מ"ז דבנכרי דנגע ע"י ד"א בכוונת מגע, אבל לא נתכוון לנסך, כגון שמדדו בקנה וכו'. בכה"ג מותר בהנאה ואסור בשתיה. ובישמעאלי בכה"ג נחתינן דרגא ומותר אף בשתיה ומ"ש בס' כ"ד שנגע הנכרי ע"י ד"א מיירי בלא כוונת מגע כלל ושרי אף בשתיה: וגם לפי' הט"ז בס"ק ל"א דמפרש מ"ש הרמב"ם ז"ל להתיר בישמעאל שנגע שלא בכוונה וכו' היינו בלא כוונת מגע כלל. א"ש נמי משום דבנכרי אפילו נגע בגופו ממש בלא כוונת מגע אסור בשתיה ומותר בהנאה ובישמעאל נחתינן דרגא בכה"ג ומותר אף בשתיה. כמש"ל. אבל מ"מ לדידך דמפ' דמפרשת שהיא נגיעה בידים ממש. ומיירי בכוונת מגע בלא כוונת ניסוך, וכנדון שלפנינו שבא להציל. הס כי לא להזכיר זה לדעת מרן ז"ל, דפשוט הוא דגם בישמעאל אסור בשתיה וכנזכר.: ודע לך שהוא כן הביטה והבן בדברי מרן בס"ז דמה שהתיר בנגיעת ישמעאלי שלא בכוונה אף בשתיה היינו דוקא במה שכנגדו בנכרי עכו"ם. שנגע בכה"ג שלא בכוונה שהוא מותר בהנאה ואסור בשתיה. וזה לא משכחת אלא אם נגע ע"י ד"א בכוונת מגע בלא