פרחי כהונה קמג

גופו שהוא בכוונת נוגע אעפ"י שאינה בכוונת ניסוך אוסרת בהנאה עיי"ש. וכן הוא בב"י בהדיא בענין חבית שנשמט הפקק וכו' שכתב על דברי הרשב"א שמחלק דהא דעד ברזא אסור בהנאה היינו דוקא כשהיה שם ישראל וכו' וסיים ונראה דלהרי"ף והרמב"ם דאסרו בהנאה במדדו בידו. אפשר דהכא נמי אפילו שאין שם ישראל שיכול להציל נמי אסרי בהנאה . כיון דנוגע ביין בידו ממש. הרי מבואר יוצא לנו דמרן ז"ל דפסק כשיטת הרי"ף והרמב"ם אינו מודה לחילוק זה שכתב מור"ם. ואין לנו לומר בדעת מרן ז"ל שאסר בהנאה היין שמן הנקב ולמעלה. אעג"ב שהגוי טריד בטירדא דהצלה. היינו טעמא משום דנגע ביין בידו ממש כאמור והוא ברור: ופליא"ה דעת ממני מ"ש הש"ך ז"ל שם ס"ק ס"ה וז"ל כתב ב"י ואפשר דאפילו להאוסרים מדדו בידו בהנאה. מודו הכא כיון דלא נגע ביין עצמו עכ"ל והביאו הד"מ ע"כ. וחפשתי ולא מצאתי בב"י שכתב כלשון הזה, ואדרבה הרי כתב בהדיא דלהרי"ף והרמב"ם דאסרי מדדו בידו, הכא נמי אעפ"י שבא להציל וכו' אך אחר העיון נראה לומר דנתכוון הש"ך למ"ש הב"י בלישנא בתרא לדעת הרי"ף והרמב"ם וז"ל ואפשר לחלק ביניהם כמ"ש לדעת הרמב"ם במה שהתיר מה שמן הנקב ולמטה בשתיה ע"כ דר"ל דלעיל כתב להקשות על דעת הרמב"ם שהתיר בשתיה מה שמן הנקב ולמטה והו"ל לאוסרו בשתיה משום חבור כמ"ש שם בפי"ב בסמוך דניצוק חבור. וקשיא דידיה אדידיה. ותי' לדעת הרמב"ם דלא דמי. דע"כ לא אמרינן ניצוק חיבור. אלא בניצוק ליין הנאסר מחמת מגע ממש. אבל הכא דלא נאסר יין זה שלמעלה מן הנקב מחמת מגע ממש אלא מפני שאילולי שהניח אצבעו היה יוצא כולו ונמצא כולו כבא מכחו. ועוד דבעבידתיה טריד להציל את היין. אעג"ב דאסרינן ליה משום חומרא דיי"נ. מ"מ לא החמירו בניצוק דידיה וכו' עיי"ש. על זה קאמר הכא אפשר לחלק ביניהם. דלא דמי למדדו בידו. דשאני התם דנגע בידו ממש. משא"כ הכא שלא נגע ביין עצמו. אלא שהניח אצבע ועכב היין מלצאת. ואין כאן אלא כחו, על זה נתכוון הש"ך וכתב שהב"י כתב כן: אך נראה דנקטינן עיקר כלישנא קמא. מדכתב בש"ע סתם ולא חילק כדעת הראב"ד ,וכן תפסו כל האחרונים ז"ל בפשיטות בדעת מרן ב"י לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל עיין בט"ז ס"ק ל' ול"א, וכ"כ מהרלב"ח ז"ל בתשובה סי' מ"א מעשה ביהודי אחד שרצה לעשות יין מצימוקים ושם אותם בתוך חבית מליאה מים. ובליל שבת היין שבחבית היה נשפך ע"י הרתיחה. וקראו לגויה א' שתנער החבית במקל כדי שלא ישפך. וכתב הרב ז"ל להשיב על זה. והוא כבר נודע מ"ש התוס' בשם רשב"ם פרק רי' דף נ"ח דגוים בזה"ז לאו עוע"ז הם וכו'. ונחבר לזה מ"ש הרשב"ם ז"ל בפי"ג מהמ"א דגוי שאינו עוע"ז כגון ישמעאלי שנגע ביין שלנו שלא בכוונה. ה"ז מותר בשתיה הרי כשנקח השתי סברות הללו. אפשר להתיר היין בשתייה בנדון שלפנינו. אם נגיעת הגויה ביין דא היתה כ"א ע"י מקל. דאז אפילו אם היתה יודעת בטיב ע"א. כיון שמגעה שלא בכוונת ניסוך. אינה אוסרת כ"א בשתייה. והשתא שאנו מחזיקין אותה שאינה יודעת כסברת הרשב"ם נחתינן דרגא ונתיר היין אף בשתיה. אבל אם נגעה הגויה ביין בידה. אין להתיר בשום פנים בשתיה. דאם היינו מחזיקין אותה ביודעת בטיב ע"ז. היין היה אסור אפילו בהנאה. והשתא נחתינן דרגא ונתיר אותו בהנאה ולא בשתיה ע"כ וכתב הב"ח ז"ל שם ד"ה כתב המרדכי וכו' מ"ש המרלב"ח דדוקא במגעו ע"י ד"א שרי בשתיה. אבל לא בנגע בידו. לא כתב כן אלא לשיטת הרמב"ם דלא התיר בהנאה אלא במדדו בקנה. אבל במדדו בידו אסור אפילו בהנאה. וכן בחביתא דאישתקול ברזא דאידרי נכרי ואנח ידים עילויה. דלרב אלפס ור"ח דפסק הש"ע כוותייהו דמה שלמעלה מן הנקב אסור בהנאה. א"כ בנכרי בזה"ז מותר בהנאה ואסור בשתיה. אבל לרוב הפוס' דמדדו ביד נמי מותר בהנאה אפי' ביודע בטיב ע"ז. וכן באנח ידיה על הנקב וכו' דבעבידתיה הוא דטריד להציל את היין. השתא נכרי בזה"ז במודד ביד או אנח ידיה עילויה שרי אפילו בשתיה עיי"ש. אשר עפ"י זה פסק מור"ם ז"ל בהגה סי"ט דיש להקל במקום הפסד במדדו בידו. דבמלאכתו הוא עוסק. לשיטת הראב"ד והרשב"א ז"ל דסברי מרנן דמדדו בידו נמי מותר בהנאה. והוא הדין נמי בבא להציל את היין דבעבידתיה טריד ולא כוין ליגע מותר בהנאה. ואם אינו יודע בטיב ע"ז כגון בזה"ז מותר אף בשתיה: אשר עפ"י האמור זכינו לאורה זו תורה בבירור הלכה זו בדין גוי דטריד בטירדת הצלת יין ונגע בידו דבמחלוקת שנויה, דלדעת מרן ז"ל לא הוי מגעו שלא בכוונה להתירו בהנאה אם הוא עוע"ז. אלא דוקא אם לא נגע בידו. ולדעת מור"ם ז"ל אף אם נגע בידו שרי. ונמצאת אומר דכל הנהו עובדי שכתבו רבני אשכנז ז"ל הלא המה הט"ז סי' קכ"ד ס"ק כ"ד. והיד אפרים בשם הפמ"א. והאשל אברהם. כולהו בשיטת מור"ם ז"ל אזלי. אך אנן בדידן דבשפולי גלימיה דמרן ז"ל נקטינן. לא נפקא לן מהנהו עובדי לענין דינא ולא מידי. וכמ"ש כל האחרונים ז"ל דבדיני יי"נ וסתם יינם שהקיל מורם ז"ל בכמה פרטים. אין לנו אלא דברי מרן ז"ל. עיין ארץ החיים למהר"ח סתהון ז"ל סי' קכ"ד ס"ג בסופו. וכ"כ הרב ויאמי"ץ ביו"ד בדיני סת"י בכמה מקומות: הרי שו"ר לפניך מ"ש הרב ויאמי"ץ הנז' סי' נ"ה שם עובדא הוה ביהודי שהיה מריק חבית של יין ע"י מיניקת הנק' קאניא"ה, וביני ביני קם מאצל היין כדי לקבל חבית אחרת מיד הכתפים. וכשהפך פניו נתמלא הכלי שהיה מקבל בו היין. והיתה שם משרתת גויה