פרחי כהונה קמב

הנקב כדי שלא יצא היין. כל היין שמראש החבית עד הנקב אסור בהנאה. ושמן הנקב ולמטה מותר בהנאה ואסור בשתיה ע"כ. ומעלתו דן את הדין להתיר כולו בשתיה כיון שהגוי בא להציל. מיקרי מגע גוי שלא בכוונה דשרי בשתיה. וכמ"ש שם סעיף ז' שאם היה איסורו בגלל נכרי שאינו עובד ע"ז שנגע ביין שלנו שלא בכוונה וכו' הרי זה מותר בשתיה ע"כ. וגם הביא כבודו סייעתא לדבריו מ"ש אשל אברהם שם. והפ"ת סק"ו שהתירו בעובדא דכהאי גוונא עיי"ש ע"כ תוד"ק: וכשאני לעצמי מ"ה אני. אחר המחי"ר. תיוהא קא חזינא בדב"ק. שנראה שלא עיין כל צרכו בעומק הדין של בירור הלכה זו. שהרי שבאת ממילא אתה מוכרע. דכיון שעל דעת ק"ו עלתה לדמות נדון שלפניך למאי דפסיק מרן ז"ל בחבית שנשמט הפקק והניח הגוי ידו וכו' היה לך להתבונן במסקנא דמילתא שפסק. שכל היין שמראש החבית עד הנקב אסור בהנאה וכו'. והיינו טעמא דכיון שהניח הגוי ידו וסתם הנקב. מנע היין מלצאת, והו"ל כנוגע בכולו ואסור. כמ"ש הש"ך בשם הפוסקים. ואעג"ב שהגוי הזה בא להציל והוי מגעו שלא בכוונה עכ"ז אסור בהנאה. כיון שהוא עובד ע"ז כסתם נכרי דמיירי ביה הש"ע. וקיי"ל שאם היה נכרי שאינו עובד ע"ז כנדון שנשאל עליו כבודו: דמסתמא היה ישמעאלי. נחתינן דרגא ובמקום שהיה: אסור בהנאה יהיה מותר בהנאה ואסור בשתיה מיהת: ואיך כבודו דן את הדין שיהיה כולו מותר בשתיה. אתמהא. דהניחא אם היתה החבית יושבת על שוליה דאז שייך שפיר לחלק כדין הש"ע דמיירי בהכי. ומה: שמן הנקב ולמעלה שאסור בהנאה לדין הש"ע דמיירי בגוי עכו"ם. לפי שאילולי שהניח ידו על הנקב. היה יוצא כל היין שמראש החבית עד הנקב. השתא שהוא ישמעאלי נחתינן דרגא. ויהיה מותר בהנאה ואסור בשתיה. ומה שמן הנקב ולמטה שלא היה יוצא אף שלא הניח הגוי ידו על הנקב. ולכך אינו אסור כ"א בשתיה משום ניצוק חבור. השתא יהיה מותר אף לדין הש"ע. אבל השתא דמסתמא מיירי שהיתה מוטלת לארכה כדרך שמגלגלין את החביות. וכשניקבה באמצעיתה. היה יוצא כל היין שבחבית אילו לא הניח הגוי ידו על הנקב. אין לה דמיון ודין הש"ע בחבית שנשמט הפקק וכו'. דהכא כולה כאחד אסור בהנאה אם הוא עוע"ז. או אם הוא ישמעאלי אסורה בשתיה ודין זה דמיא למ"ש רביהט"ו בשם הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל יין שיוצא דרך הנקב. אם הניח הנכרי ידו על פי הנקב ועכב היין מלצאת כל היין שבנוד אסור ע"כ. ופי' הרב"י בתי' אחרון דמ"ש הרא"ש ז"ל אסור היינו דאסור בהנאה דסתם נקב הנאד הוי כאלו הוא בשוליו: ואפילו ניקב באמצע. עשוי לצאת כל היין שבו דרך שם ע"כ. דר"ל שאילולי לא הניח הגוי ידו על הנקב היה: כל היין יוצא. והו"ל כנוגע בכולו. וכ"פ מרן הש"ע שם בסוף סכ"ג בדין מיניקת וכו' והכא נמי דכוותה: ממש. אלא כיון שהוא גוי ישמעאלי אסור בשתיה מיהת ברם זאת קא קשיא לי מה שכתב מרן הש"ע ז"ל בדין חבית שנשמט הפקק והניח הגוי ידו וכו'. שהיין שמן הנקב ולמעלה אסור בהנאה. לגבי דידי צריכה תלמוד דמאחר שהגוי בא להציל היין יש הוכחה שלא כוין לנסך. וכמ"ש רביהט"ו גבי מדד היין או התיז צרעה וכן חבית שנסדקה לארכה וכו' שלא נתכוון אלא למלאכתו וא"כ ה"נ שבא להציל לא נתכוון אלא למלאכתו ולמה יאסר בהנאה אמנם מצאתי להרא"ש ז"ל בפ' ר"י דף ס' שהקשה כן וכתב שהראב"ד תירץ דמיירי שהיו שם יהודים עומדים. ואי לאו דכוין לנסך אמאי קדים איהו. וכתב עליו דלא נהירא, דאימור למצוא חן או להשתכר נתכוון ולא אסרינן ליה מספק. ותירץ הוא ז"ל מדנפשיה. דמעיקרא לאו פירכא היא. דאין לנו לדמות הטירדות זו לזו. אלא מה שמצינו בתלמוד שזה נקרא טירדא. והצלת יין דהכא. לאו טירדא כולי האי ולא דמי למדידה ע"כ. ועיין פלפלא חריפתא שם. והנה מצאנו ראינו למרן ז"ל דסל"מ כתי' הראב"ד ז"ל דהצלת יין מיקרי טירדא שלא נתכוון לנסך. וכמ"ש בסעיף כ"ב חבית שנסדקה לארכה וקדם הגוי וחבקה וכו' הרי זה מותר בהנאה. ומבואר בב"י דהיינו טעמא משום דהו"ל מגע נכרי שלא בכוונת ניסוך שהרי להציל היין נתכוון ע"כ. וכ"כ הט"ז בדעת הש"ע, ומעתה הקושיא כדקאי קאי. מאי דעתיה דמרן ז"ל לאוסרו גם בהנאה כיון דטריד להציל. ולכאורה היה נראה לומר דמרן ז"ל סל"מ כתי' הראב"ד דמיירי שהיו שם יהודים עומדים וכו'. וכמ"ש מור"ם שם ודוקא שהיה שם ישראל וכו' דמשמע שלא בא לחלוק עליו אלא לפרש דבריו. מדלא: כתבה בשם וי"א אך כד מעיינת שפיר אינו כן דאשכחן דמרן אינו מודה לחילוק זה שכתב מור"ם שהרי כתב בב"י בענין מדדו בידו דאיפליגו ביה רבוואתא דהרא"ש פסק כת"ק דרבי נתן דמדדו ביד מותר בהנאה. וכ"פ הרשב"א וכ"נ שהוא דעת הראב"ד. ולדעת רש"י והרי"ף והרמב"ם אם מדדו ביד אסור בהנאה. וסיים כיון דהרי"ף והרמב"ם ורש"י מסכימים לדעה אחת. הכי נקטינן עיי"ש בד"ה ומ"ש בין מדדו בידו וכו' וכ"פ שם בש"ע סעי"ט אם מדדו בקנה דמשמע דדוקא בקנה הוא דמותר בהנאה אבל אם מדדו ביד אסור בהנאה ומור"ם שם בהגה כתב וי"א שאפילו מדדו בידו אינו: אוסר בהנאה ויש להקל במקום הפסד ע"כ. ומעתה דעת לנבון נקל לעמוד על דעת מרן ז"ל בחילוק זה שכתב מור"ם ז"ל ודוקא שהיה שם ישראל וכו' דאתי שפיר דוקא לדעת מור"ם ז"ל דסבר כדעת האומרים אם מדדו ביד מותר בהנאה. אמטו להכי יצא' לו לחלק ולומר. שאם אין שם ישראל להציל מותר בהנאה דלא גרע ממדדו בידו. אכן לדעת מרן ב"י דפסק דמדדו בידו אסור בהנאה. לדידיה ז"ל אין לחלק. דאפילו אין שם ישראל להציל אסור כיון דנגע בידו. וכמ"ש הר"ן ז"ל בדעת הרי"ף שכן נגיעת