פרחי כהונה קמא

להקפיא החלב לעשות ממנו גבינה או לעשות זה הקיימא"ק למה יערב בו חלב טמא בכדי. כיון שאינו עומד ונקפא. וא"כ למה נאסור את המותר מן הדין. ואיתא בירוש' שאסור לאסור את המותר עיי"ש. כי על פי הדברים האלה הרחיב ה' לנו בהלכה רווחת. שאין כאן בית מיחוש באבק חלב הנז' אפילו היכא דאיכא למיחש דשכיחא בהמה שאינה טהורה: שוב ראיתי מ"ש הגאון רבינו חיד"א ז"ל בשו"ת חיים שאל ח"א סוסי' מ"ג בענין הקיימא"ק הנז"ל. שהכנה"ג כתב שמנהגם שלא לאכלו וכן בעי"ק ירושת"ו אוסרים אותו. וכן הורו לאסור הרבנים הקדמונים כמ"ש הרב מהר"מ חאג'יג' בתחלת שו"ת הלק"ט וכן מהריק"ש אסר משם רבותיו וכן ראוי לנהוג ודלא כהפר"ח בזה ע"כ. מיהו כבר כתב הפר"ח ז"ל שאילו מסכים עמהם לאיסור וכו' והיכא דנהוג איקור נהוג. ומ"מ אנן בדידן נקטינן מיהת והקל בנדון אבק חלב הנז' עפ"י סברא זו כיון שהגוי רוצה להקפיא החלב למה יערב בו חלב טמא בכדי. כיון שאינו עומד ונקפא וכן נמי צדד להתיר הרב המני"ח שם בקאיימא"ק עפ"י סברא זו. כמ"ש הפר"ח. אלא שכתב שרבני ירושלים תובב"א מחמירין. והמבין יבין טעם המחמירין וטעם המקילין עיי"ש. נראה נמו דטעם המחמירין בקיימא"ק הוא. כמ"ש המני"ח שם בשם מהריק"ש ז"ל וז"ל ומרבותי ז"ל קבלתי לאיסור הקיימא"ק לפי שאי אפשר ליזהר שתהיה יבישה ע"כ ורמז לעיין ג"כ בהרא"ם ז"ל ח"ב סי' כו' שכתב שהר"פ ז"ל לא התיר אלא בחמאה שהיא נקפית כמו הגבינה. אבל במקפא זו שאינה קפיאה גמורה מאן לימא לן שהתירה עיי"ש דמכל זה נראה טעם המחמירין. משום לחלוחית חלב שנשאר בו. וחיישינן שמא הוא מתערובת ח"ט. משא"כ באבק חלב דעסקינן ביה דכל אדם חזו בו. שהוא יבש לגמרי מכל וכל כקמחא טחינא במשושו כו"ע מודו שאין להחמיר. וצור ישראל יצילינו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. אמן נאם הצבי' ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן זך נדרשתי לאשר שאלו על דבר הטמנת חמין לשבת בתנור עבור שיש איזה אנשים שנחשדים על מאכלות אסורות, נבילה וטריפה וכו' רח"ל וחוששנו להם פן ואולי יטמינו גם הם בקדירתם מבשר המתועב ההוא. ויאסור הקדירות האחרות משום ריחא דפיטום: תשובה. פשוט הוא שאין כאן בית מיחוש לזה. דעד כאן לא נחלקו הפוסקים ז"ל קמאי ובתראי בענין ריחא מילתא אלא לענין צלי. אבל בבישול שהאיסור וההיתר כל אחד בקדירה בפ"ע. כו"ע מודו שאין כאן ריחא מילתא ולא כולם. כמבואר בטור יו"ד סי' ק"ח וכ"פ מרן ז"ל בש"ע שם ס"ב בד"א לצלי. אבל אם בא לבשלם בקדירה זה לעצמו וזה לעצמו. אפילו בתנור קטן ופיו סתום מותר. ואעפ"י שפי הקדירות מגולה עכ"ל ומה גם דהכא בדין זה דשאילנא. עליה דכולהו למעליותא הא איכא דהתנור גדול וגם פי הקדירות מכוסה. דאתי שפיר נמי גם למ"ש מור"ם ז"ל דבעינן שיהא התנור פתוח קצת. אבל אם הוא סתום מכל הצדדים כדרך שמטמינים החמין לצורך שבת אוסרין אפילו בדיעבד אם האיסור וההיתר מגולין ע"כ הכא שפי הקדירות מכוסין. אין אומר ואין דברים דהלכה רווחת היא להיתירא ואפילו לכתחילה מותר כדמשמע מדברי מרן ז"ל דקאמר מר אם בא לבשלם וכו'. מותר וכו': אלא דצ"ע לפי מ"ש המג"א ז"ל באו"ח סי' תמ"ח סק"ד דהאו"ה ומהרי"ו ז"ל בחמין הטמונין לשבת. דדווקא אם מבשלין בחול וסותמין התנור לשעה או לשתים הוא דהתירו בבישול. משא"כ בהטמנה לשבת שעומד התנור סתום זמן מרובה ויש עי' זה רוח חזק דיש להחמיר. ואפשר דגם לזה נתכוון מור"ם ז"ל במ"ש יו"ד סי' ק"א אבל אם התנור סתום וכו' כדרך שמטמינים לשבת וכו' עיין שם ובמחצ"ה שם. ונראה לומר דהכא שהקדירות מכוסות בצמיד פתיל ואין מקום פתוח בהם אפילו כל שהוא לצאת הריח גם האו"ה ומהרי"ו ז"ל הנז' מודו שאין להחמיר. וכמ"ש המג"א בשם יש"ש פג"ה שאם התנור סתום והקדרות אינו מכוסה יפה שיש בו נקב שיכול לפטם ממנו לחוץ אסור וכו' דנראה פשוט שאם אין בו אפילו נקב כל דהוא שרי. ועיין לה מגן האלף שם סוף או"ג שכתב על דברי המג"א הללו וז"ל באמת כבר דייק הב"י ביו"ד סי' ק"ח דכל שהוא בקדירה לא שייך ביה ריחא מילתא. דהקדירה מפסקת כדאיתא בש"ס שצלאו בשתי קדרות. הרי אפילו צלי קדר אינו אסור. בשביל שהקדירה מפסקת, וא"כ בחמין הטמונים שהם בקדרה. אין להחמיר כלל. ע"כ וכ"כ ה' אשל אברהם שם. וכ"כ הפר"ח דלדידן שרי אפילו לכתחילה ואפילו בתנור סתום מכל הצדדים. כיון שהוא בקדרה ע"כ וה' יראנו נפלאות מתורתו. ויטע בלבנו אהבתו ויראתו אכי"ר נאם הצב"י מסעוד הכהן ס"ט: סימן כח למעלת החכם המפואר הא"ח נפשנו. עץ פרי עושה פרי למינו. תורה יש כאן יראה יש כאן הן כל הימנו הדר הוא כש"ת רבי יצחק אלמאליח נר"ו יאיר שבעתים ברוב עז ושלום. בעי"ת תלמסאן יע"א: חכם נהד"ר בקדש. הגיעני לנכון מכתבו הבהיר ובתוכו רצוף פסק דין על מה שנשאל מעכ"ת. בחבית של יין שנסדקה ונעשה בה נקב. ויצא היין דרך שם. ולא היה שם ישראל גדול להציל. ובא גוי אחד מן הפועלים והניח ידו על הנקב ועיכב את היין מלצאת עד בא ישראל בעל החבית. ומעלתו השיב תשובה על ענין זה לדמותו למה שפסק מרן הש"ע סי' קכ"ד סכ"ג. חבית שהיה נקב בצדה ונשמט הפקק והניח הגוי ידו במקום