פרחי כהונה קמ

וכמ"ש הרב בית יהודה במנהגים. ושכ"כ מהר"ש דוראן בחוהמ"ש טור הד"א. ואסיפא דמילתא מסיק השיו"ב וז"ל ולענין הלכה במקום שלא יש מנהג בעיר פשוט לכל להקל. יש להחמיר ודאי. וכך פשטה הוראה בכל גלילות טורקיא"ה וארץ הצבי עכ"ל. דשמעינן שפיר ממה שיצא נגד המעורר על הפר"ט וגם הראה פנים לדבריו בסמוכי"ן דרבנ"ן. שנראה שגם הוא ז"ל דעתו מסכמת שחלב שח"ג ואין ישראל רואהו דלא נאסר אלא מדינא במקום שיש חשש תערובת ח"ט. זולת במקום שלא נהגו להקל. ואנן בדידן המסתופפים בערי אלג'ירי כבר העיד בגודלו הרב מוהר"ש דוראן ז"ל שם בחוה"מ דבערי אלג'יר ותלמסאן נוהגים היתר בחלב שח"ג ואיש"ר עיי"ש: ומעתה שהרחיב ה' לנו בהלכה רווחת שדעת רבני ספרד ז"ל מסכמת שחלב שח"ג ואיש"ר לא נאסר במקום שאין חשש תערובת ח"ט. דהיינו במקום דלא שכיח בהמה טמאה כלל בעיר הדרן לדאתאן עלה לענין אבק חלב הבא מאמיריק"א שלפי מה שחקרתי ודרשתי ושאלתי את פי תושבי אמיריק"א והעידו שאין טבע הארץ ההיא לגדל גמלים מניקות. מעתה אין כאן בית מיחוש לתערובת ח"ט. שכל עיקר חשש תערובת ח"ט אינו אלא בחלב גמלים מניקות. אבל בחלב סוסיא וחמורתא אין לחוש לחלבם כי אין דרך לחלוב אותם. וכמ"ש הרב מוהר"ש דוראן ז"ל שם משם מ"ז הרשב"ץ ז"ל וז"ל שלפי מה שאומרין שאין חולבין חמורתות וסוסיות. לפי שיש להם לבהמות אלו הנחלבים היזק גדול והם חסים על בהמתם. א"כ אין חוששין לזה. כדאמרינן בע"ז דכ"ב ע"ב גבי הרבעת דעכו"ם חס על בהמתו שלא תיעקר וכו'. אלמא כל שהעכו"ם חס על בהמתו ליכא למיחש לאיסורא עכ"ל. והוסיף עוד הרב המחבר ז"ל מדיליה טעם אחר שלחלוב חמורתות וסוסיות הוא להם דבר נמאס וגנות וחרפה. וגם יש להם בזה ניחוש רע לעושה זה. א"כ אין לחוש לדבר הזה. עי"ש ונמצא לפי זה במדינות אמיריק"א אף שנמצאים שם חמורתית וסוסיות אין לחוש לחלבם מטעמים שכתבו הרבנים הנז' ז"ל ואין לחוש אלא לחלב גמלים. והרי אין ארצם מגדלת גמלים, ואין לתמוה על זה שהרי כתב הרב הנז' שם שבגבול ארץ אלג'ירי אין טבע הארץ ההיא לגדל גמלים לתולדה כמו שהוא ידוע ואמרו לו הישמעאלים עיי"ש. וגם הגאון חת"ס ז"ל סי' ק"ז כתב דבמדינות אשכנז לא שכיחי גמלים עיי"ש. שנראה מכל זה שהשכל ישפוט בצדק שגמלים מניקות לתולדתם רחוק מציאותם בכל מדינות הים. רק דוקא בארץ ערבה ושיחה בין ישמעאלים שוכני אהלי קדר שם היו ושם נמצאו, כמרעיתם וישבעו במדברות ויערות אשר לא כן במדינות הללו: ואף אמנם אם יש לחוש שימצאו שם גמלים. מ"מ בכחא דהיתירא קאי. דליכא למיחש לתערובת ח"ט כיון שקדם לנו במונח שמקפיאין את החלב תחלה ואחרי כן נטחן עד אשר דק. וכבר כתבו התוס' בפרק א"מ שם דעכו"ם שעושה לצורך גבינה. ליכא למיחש דילמא עירב בו דבר טמא כיון שיודע שאינו עומד עיי"ש וכ"כ בהג"א ישראל שהלך לכפר לקנות גבינות ואנו יודעין שדעת העכו"ם להקפיא כל החלב. אפילו לא ראה ישראל החליבה שרי עיי"ש, והביאו ב"י ופסקו מור"ם בהגה שם ס"ב. וכתב הפר"ח ס"ק י"ט דאיתא בתשובת מהר"ם ז"ל דאפילו היה לו דבר טמא בעדרו מותר בדיעבד מהאי טעמא שדעת העכו"ם להקפיא ע"כ. וא"כ ה"ה נמי הכא דאמרינן כיון שדעתם להקפיא החלב עד שיתייבש. ליכא למיחש דילמא עירבו בו דבר טמא דלאו שוטים נינהו בעלי מלאכה זו לערב בו חלב טמא כיון שיודעים שאינו עומד כמ"ש התוס'. וכתב הפר"ת שם דקיי"לן לרבנן דח"ט לעולם אינו נקפא ומצי לשהויי כמה ימים וישאר חלב כמות שהוא: מיהו עכ"ז לא איפרק מחולשא. שהרי גם אם אמרנו לסמוך עפ"י סברא זו שדעת העכו"ם להקפיא. לא התירו רק בדיעבד ולא לכתחלה. האמנם מצאתי את שאהבה נפשי מ"ש הפר"ח שם ס"ק כתב בענין הגבינה שמביאים לירושת"ו מצפת"ו. והיהודים אשר הולכים לשם לעשות הגבינה. אינם יכולים לראות החליבה. ועלה ונסתפ"ק בזה אם לומר שסומכים על דעת ר"ת שמתיר כשדעת העכו"ם להקפיא וכו' אין זה מספיק להתיר כ"א בדיעבד אבל לא לכתחלה. ומסקנתו לענין דינא הוא זה. שאם העכו"ם בעלי העדר הם עצמם עושים גבינות לצורכם למכור לישראל אף שהעדר גדול ויש דבר טמא בעדר כיון שהיהודים משימים הקיבה תוך החלב, יש להתיר בפשיטות עפ"י סברת התוס' שכתבו שאין העכו"ם שוטים לערב ח"ט שאינו נקפא בגבינות שעושים לצורכם. והכי קיי"ל. שהרי עפ"י סברא זו אנו נוהגין היתר בחמאה שלהם, אבל אם היהודים ההולכים לשם עושים גבינה לעצמם. אם יש דבר טמא בעדר יש לאסור לכתחלה. ובדיעבד שרי בכל גוונא עפ"י סברת ר"ת שמתיר כשיודע העכו"ם שהקונה רוצה להקפיא. שאינו מערב ח"ט עיי"ש. דהשתא עפ"י חילוק זה זכינו בדין לומר בנדון שלפנינו כיון שבעלי מלאכה עושים לצורך עצמם למכור על ידם לכל באי שער עירם. יש להתיר אף לכתחלה. עפ"י סברת התוס' שאינם שוטים לערב ח"ט שאינו נקפא. דהא לא אהנו ולא מידי במלאכתם: ועיי"ש עוד בס"ק כ"א שכתב להתיר ג"כ עפ"י האמור במין מקפא שעושין הגוים, דהיינו שמרתיחין החלב על האור ולוקחין הקפיאה שעל פני החלב ומשימים אותו בקערה, וכן חוזרים ומרתיחין עד"ז. ומוכרין קערות מזה. והוא יבש שאין בו אפילו טיפת חלב. ונקרא בלשון לעז קיימ"א שט"א. ואף שהרא"ם ח"ב סי' כ"ז והריק"ש כתבו לאיסור. אני איני מסכים עמהם לאיסור, מפני שאני מקובל מרבותי הפוסקים שלפני להתיר מטעמא דכתיבנא כיון שהגוי רוצה