פרחי כהונה קלט

חשש בנ"ט בדוקא עיי"ש. ומעתה בין תבין את אשר לפניך דעת הרשב"א ז"ל. דהכי מפרש הסוגייא דלמסקנא דקאמר השתא דאתית להכי וכו' משמע דלא קאי תי' א' ואף לגבינה נמי אסור: משום צ"ח דקאי בין הגומות ונמצא שחלב שלקחו מהעכו"ם לעולם אין לו תקנה. מאי איכא למימר דבגבינה אית לה תקנתא בבישול. זה לא מהני. שהרי טעם הבישול הוא משום ביטול. וכמ"ש הרמב"ם בדין בישול החמאה. שא"ת נתערבו עמה צחצוחי חלב ונתבשלו. כולן בטלו במיעוטן ע"כ וזה אינו לדעת הרשב"א דסל"מ שאין הולכין באיסורי מאכלי עכו"ם אחר נתינת טעם. וזהו שכתב בת"ה הקצר בית ג' שער ו' שטעם הגבינה ש"ג שאסורה. א' מן הטעמים שמערבין בה ח"ט ואעפ"י שח"ט אינו עומד. אפילו כן יש לחוש שמא נשאר מן החלב הטמא בתוך נקבי הגבינה. והחמאה שלהן אסורה ג"כ מטעם זה. ואפילו בשלו אותה אסורה. ואין אומרין בידוע שהלכו צחצוחי חלב טמא שבה. שאם אתה אומר כן. אף חלב שחלבו גוי שאסרו מפני תערובת ח"ט. יהא מותר לגבן ממנו גבינה או לעשות ממנו חמאה ויבשל עד כדי שילכו צחצוחי ח"ט באומד. אלא מכאן אתה למד שאין להם תקנה לעולם. לפי שכל הדברים האלו הלכו בהן לחומרא להתרחק מאיסורי גוים. ומי שהתיר החמאה לאחר בישול לא נראו דבריו עכ"ל. הנך רואה בדעת הרשב"א ז"ל דטעם מה שכתב דל"מ בישול לחמאה וגבינה שנעשית מחש"ג. הוא משום שהחמירו באיסורי גוים דלא בטלי בנ"ט כשאר איסורין והוא עצמו ז"ל שהקשה על הרמב"ם בדין בישול חמאה שכתב הה"מ שם הלכה ט"ז: והה"מ ז"ל סבר בדעת הרמב"ם דהכי מפרש הסוגיא דלתירוץ א' דאי בעי לגבינה הכי נמי מוכח שפיר שיש תקנה לחלב שח"ג לעשותו גבינה. ואף לפי המסקנא דלגבינה נמי אסור משום דקאי ביני אטפי היינו משום דלא שייך ביה ביטול כמ"ש הה"מ בדעת הגאונים לפי שאינה מתערבת עם הקום. אבל אם בשלה עד שהלכו צחצוחי חלב שבה מותר. וכמ"ש כל זה בהדיא שם עיי"ש: ומרן ז"ל בכ"מ שהקשה על הה"מ בדין חש"ג דלית ליה תקנתא. סבר לה כהרשב"א בחדא ופליג עליה בחדא דלענין חלב שח"ג סבר כהרשב"א שאין לו תקנה בקפיאה ובישול. אבל כוותיה ולא מטעמיה. דלהרשב"א משום דלא בטיל בבישול כנז'. ולמרן ז"ל אף דס"ל דבטיל בבישול כמ"ש בענין חמאה שלקחה מהגוי. שפירש דעת הרמב"ם שכתב שם בחמאה שאם תאמר נתערבו עמו ונתבשלו כולן בטלו במיעוטן. דה"ק אם בשלה עד שהלכו צ"ח כלומר שניתכו ע"י בישול מותרת וא"ת מי מודיענו. שהלכו שמא עדיין ישנם שם ומה שאינם נראים. מפני שנתבשלו ונתערבו עם החמאה. תשובתך דאפילו את"ל כן מותרת היא, שהרי כיון שמעורבין בה ואינם ניכרים בטלו במיעוטן ע"כ. וכ"פ בש"ע שם דיכול לבשלה עד שילכו ממנה צ"ח ומותר. מ"מ לענין חש"ג כתב שגזרו עליו סתם בכל גוונא אף בבישול. ופליג עליה בחדא לענין חמאה שלקחה מהגוי דלהרשב"א לית ליה תקנה בבישול. ולמרן אית ליה תקנה בבישול. וכמ"ש שם וז"ל מיהו היינו בלוקח החלב עצמו שבו נגזרה גזירה. אבל חמאת עכו"ם שלא מצינו שגזרו עליה למה תיאסר אם אין בה צ"ח עיי"ש: אלא דאכתי צריכין אנו למודע"י היכי קא מפרש מרן ז"ל הסוגייא לדעת הרמב"ם. ונראה דהכי קא מפרש לה. דכיון דחזינן דקא מהדר תלמודא למיקם עלה דמילתא אם יש בו תערובת חלב. ולא קאי עלה אכל צד. דאף לגירסת הש"ס שלפנינו דגריס איבע"א וכו' דללישנא קמא אי בעי ליה לגבינה שפיר דמי. מ"מ מרן ז"ל נקט כלישנא בתרא. דהכי דרכו בקודש דהרמב"ם ז"ל דפסיק כלישנא בתרא. וא"כ מעתה שוב אין לו תקנה לחש"ג. דלגבינה אסור משום צ"ח דקאי ביני אטפי. ולבישול גבינה נמי להתיר צ"ח שבה אסור דהו"ל מבטל איסור לכתחלה. דשאני חמאה הנלקחת מהנכרים וכמ"ש שם בכ"מ. דליכא בחמאה משום אין מבטלין איסור לכתחלה. דאיכא התם ספיקי טובא חדא דילמא לא היה בה תערובת ח"ט כלל. ואת"ל שנתערב. שמא לא נשאר ממנו בחמאה זו כלום. ואת"ל שנשאר. שמא כשנתבשל ניתך ע"י אש. הילכך אין לאסור משום מבטל איסור ע"כ, משא"כ בחלב ש"ג שעשאו גבינה או חמאה ובא להכשירו ע"י בישול. הו"ל מבטל איסור לכתחלה. דהכא ליכא ספיקא, אלא ודאי איכא חלב של גוים שנאסר בגזרת חז"ל הגם דאיכא ספיקא לגבי תערובת ח"ט. וכשאתה מבטל הגבינה או החמאה להתיך צ"ח שבה. הרי אתה מבטל איסור לכתחלה. דהשתא לפי"ז א"ש מ"ש מרן ז"ל דחלב ש"ג גזרו עליו ואסרוהו בכל גוונא וכו'. דקשה שהרי לא מצינו בשום דוכתא בש"ס שגזרו עליו דאדרבה הש"ס מהדר אתקוניה. אלא ר"ל כיון דמסוגייא זו מפורש יוצא דלית לה תקנתא לא לגבינה ולא אף בבישול. הוי כמו שגזרו עליו בהדיא ואסרוהו סתם. ודו"ק: הדרן לקמייאתא שחזרנו על כל הצדדים אדעת מרן הש"ע ז"ל, ועלה בידינו שדעת קודשו ז"ל מסכמת עם רבני ספרד ז"ל הנז' לעיל. שחלב שח"ג אין ישראל רואהו. אינו נאסר בגזירה. אלא מדינא. במקום שיש חשש תערובת ח"ט דוקא כמש"ל, ועיין להזכו"ל ח"א אות ח' וח"ג אות ח' שרמז לעיין להרב שיורי ברכה יו"ד סי' קט"ו אות א' דהביא דברי הפר"ח הנז' ושיש סיוע מדברי הרדב"ז ז"ל סי' ע"ה לדבריו וציין להכנה"ג בתשובה סי' קט"ן. ועוד מס' הזכרונות שהחמיר הרבה. ושהרב"ד סי' ג"ן השיג עליו. תו הביא שראה בספר קטן שמו תשובת הגאונים ומעשה רב שבדי"ו הטיח דברים נגד התייר הגדול הפר"ח. ושרי ליה מאריה וכו'. וכתב בענין דינא הגם שנכון להחמיר מ"מ יש לסברת הפר"ח מקום ופנים מסבירות וכן המנהג בארג'יל עפ"י תשובת הרשב"ש סי' תקנ"ד