פרחי כהונה קלז

כלל, כי על כן כתב שלדעתו ז"ל המרדכי והרדב"ז ז"ל שוין בעיקר הדין. וה"פ המרדכי יש מוכיחין מכאן וכו' דמותר ליקח חלב ממנו וכו' ולא חיישינן שמא הביא חלב טמא ממקום אחר ועירב עם זה. והיינו דקא פריך בגמרא אי דליכא דבר טמא בעדרו. פשיטא. ויושב בצד העדר דקתני לאו דווקא. דאנה"נ אף שמצא שחלב הגוי כבר מותר ליקח ממנו. והכי דייק סיפא דקתני ואינו חושש. כלומר שאינו חושש שמא הביא מבחוץ ועירב ואי מיירי שיושב בצד העדר ומשמר שלא יביא הגוי חלב טמא מבחוץ. תו מאי חששא איכא דקתני ואינו חושש. ועכ"ז כתב המרדכי שטעו. דא"כ לא הו"ל לאקשויי פשיטא. שנראה שלא יש קושייא אלא שהדין פשוט. ואדרבה הו"ל לאקשויי אמאי צריך שיהיה הישראל יושב בצד העדר ומשמר אף שאינו עומד שם כלל, מותר לקנות מהגוי אע"כ דעכ"פ צריך שיהא הישראל עומד בצד העדר לשמור שלא יביא ח"ט מבחוץ ויערב. וזה דווקא בעיר דשכיח בה דבר טמא. אף שלא יש דב"ט באותו עדר שלוקח ממנו חלב. אבל בעיר אחת דלא שכיח כלל דבר טמא. שזהו מה שנשאל עליו הרדב"ז אף לדעת המרדכי מותר לקנות מן הגוי. שהרי אין לחוש לדבר טמא. ודלא כמו שהבין הוא ז"ל דפליג המרדכי בהא דליתא. גם תשובת רש"י שהביא הש"ד וז"ל חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. אפילו אין בהמה טמאה בדיר, אסור. דלא ליפוק מניה חורבא ופורץ גדר ישכנו נחש. כ"פ רש"י עכ"ל. הכי מתפרשא דשכיח דבר טמא באותו העיר אף דאין בהמה טמאה בדיר אסור. וזהו שכתב דלא ליפוק מניה חורבא. כלומר שיש לחוש שיביא חלב טמא מעדר אחר שבעיר ויערב הא לא"ה פשיטא דשרי. גם על הט"ז כתב שלא הבין כוונת המרדכי על בורייה עיי"ש דבק"ו באריכות: וסיים בכלל העולה דבעיר שלא נמצה שם חלב טמא מותר לקנות מהעכו"ם חלב שחלבו בלא ראיית ישראל כלל. וכן המנהג פשוט באמשטרד"ם. אבל בעיר שנמצה שם חלב טמא. אף שאין לאותו עכו"ם שקונה ממנו דב"ט בעדרו מ"מ צריך לראות קודם החליבה בפני' אולי הניח שם ח"ט. וגם צריך לראות כל החליבה מתחילה ועד סוף. או בעומד שם בצד העדר באופן שלא יוכל לילך למקום אחר להביא ח"ט לערבו עם זה הא לאו הכי אפילו בדיעבד אסור ע"כ: וכן הוכיח הפרי תואר מש"ס הנ"ל ומדברי הרמב"ם והרשב"א ז"ל דאין איסור חלב אלא לחששת תערובת ובלא"ה לא. עיי"ש. אלא שהוא ז"ל מסתמיות דבריו נראה דחלוק על הפר"ח הנז"ל דסל"מ דאף אם אין בעיר אחת בהמה טמאה. חיישינן שמא בא לו חלב טמא ממקום אחר. ומה גם למאי דאמור רבנן חלב טמא אינו נקפא. ומצי לשהויי כמה ימים וישאר חלב כמות שהוא. ואין מותר לחלב שחלבו גוי. אלא א"כ ישראל רואה החליבה. או אין דב"ט בעדרו ויושב ישראל בצד העדר לשמור שלא יביא מבחוץ. וכתב לענין דינא במקומות שחלב טמא נמכר בדמים יקרים לשריהם וגדוליהם מותר לקנות מהגוי חלב הגם שלא ראה ישראל. והגם שיש לו דב"ט בעדרו דבודאי לא מיערבו ליה אבל במקום דלא הוי חלב טמא ביוקר אסור. דהא לא אשכחן דאסור מטעם זיוף להרויח. אלא מטעם דלא קפדי לערוביה עיי"ש: והנה הרב ז"ל הפריז על מדותיו להחמיר אף בעיר דלא שכיח בה בהמה טמאה. בחששה רחוקה שיבוא לו חלב טמא ממקו"א. וכמו שנרגש הוא בעצמו ז"ל שכתב וז"ל ועל כיוצא בזה גזרו בחלב הגם שהוא חששא רחוקה אסור ע"כ. דהאמת יורה דרכו דליכא למיחש ממ"נ אי משום זיוף להרוחה לאו שוטה הוא גוי זה למיטרח בכדי לילך למקום אחר רחוק כמה מילין כדי להביא ח"ט לערב בחלב טהור. ויצא שכרו בהפסדו. ואי מזייף להכשיל את ישראל. הא פסק מרן הש"ע סי' קי"ח סעיף יו"ד דלא חיישינן שמא החליף הגוי להכשיל את ישראל. בדבר שאין לו בו הנאה עיי"ש ואעפ"י שכתב הרב ז"ל בדבריו דלא אשכחן דאסור מטעם זיופי להרויח אלא מטעם דלא קפדי לערובי. אין זה אלא במקום דשכיח חלב טמא ומצוי להם בכל עת. אבל במציאות זה להטריח עצמו להביא לו ממקום אחר. זה לא אשכחן. כי עפ"י דעתי הקצרה אין דברי הרב ז"ל אמורים כ"א בכפרים הסמוכים זה לזה מהלך שעה אחת. שאף אם אין בהמה טמאה בכפר זה קרוב הדבר שיביאו לו מכפר אחר הסמוך לו או רחוק מעט משא"כ במציאות שאין בהמה טמאה במדינה אחת עם כל סביבותיה. ליכא למיחש שיביא ממדינה אחרת רחוקה כמה פרסאות ויערב וכמ"ש הפר"ח ז"ל כנז"ל: וכ"כ הרב חוט המשולש בטור הרא' סי' ל"ב שבארץ אלג'איר יע"א חלב שחלבו גוי מותר אף אף אם אין ישראל רואה החליבה. משום שבארץ אלג'זאייר גמלים מניקות נעדרים משם שטבע הארץ הזאת אינו מגדל גמלים לתולדה כמו שהוא ידוע אצלם. ואולם כל זה בחלב הבא מהעיר עצמה או מהדירים הקרובים אליה שאין מצוי בהם גמלים לחלוב. אבל לא מהבא מריחוק העיר המקום הנקרא "מתיגא". שיש לחוש שמא ימצא שמה חלב גמלים ע"כ. הרי לך שאם גבול המדינה נעדר ממנה בהמה טמאה תו לא חיישינן לתערובת חלב לכל חלב שנחלב בארץ ההיא. וגם הרב חוה"מ הנז' קאי בשיטת הפר"ח ז"ל שהוכיח גם הוא מש"ס הנז' דחלב שח"ג ואין ישראל רואהו. אם אין חשש לתערובת ח"ט. מותר. דלא אסרוהו משום גזירה כמו הגבינה. אלא איסורו הוא משום תערובת ח"ט ואי בטיל טעמא בטיל איסורא עיי"ש. וכ"כ הרב בית יהודה במנהגים בדיני מ"א אסורות ס"ט עיי"ש: הא קא חזינן אמבוהא דספרי רבני ספרד ז"ל דסברי מרנן דאיסור חלב שח"ג ואין ישראל רואהו. אינו אסור משום גזירה. אלא מדינא. והיכא דליכא למיחש לתערובת מותר. ומעתה נהדר אפין למיסבר דעת מרן