פרחי כהונה קלו

ארץ החיים ז"ל שם דבשאר דיני יי"נ וסתם יינם של עכו"ם שהקיל מור"ם ז"ל בכמה פרטים. אין לנו אלא דברי מרן ז"ל ע"כ. ועיין עיקרי הד"ט יו"ד כלל ט"ו אות ב' מ"ש משם הרב חקרי לב וכו' עיי"ש. נאם החו"פ עי"ת תמושנת יע"א בשנת התש"א ליצירה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כו שאלה, ראה זה חדש אבק חלב הנקרא (Poudre de Iait) הבא מערי אמיריק'א שנראה בחוש השכל שמתחילה הקפיאו החלב והוציאו ממנו נסיובי דחלבא עד שלא נשאר בו שום לחלוחית של מים, ואחר כן נטחן עד אשר דק והיה לאבק, ונותנין או במים חמין או עם ק'אפ"י, ורבים שתו גמולי מחלב עתיקי משדים גם עוללים בריאים וחולים. וטעמו כטעם חלב דעלמא חלב הפרות בטעמו וממשו. ובכן ראיתי ונתון אל לבי לעמוד על דין זה לדרוש ולתור בספרן של צדיקים. בדברים המצודקים. אי איכא למיחש משום תערובת חלב טמא או לא: תשובה בס"ד כדי לעמוד על תכונת דין זה. נעמוד תחילה על ענין חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו שאסרו רז"ל בפרק אין מעמידין דף ל"ה. אי מדינא או משום גזירה. ונפקא מינה דאי אמרינן מדינא. אין לאסור אלא במקום שיש לחוש לתערובת ח"ט. והיכא שאין מקום לחוש לתערובת ח"ט אין לאסור. אבל אי אמרינן משום גזירה. אפילו היכא שאין לחוש לתערובת ח"ט אסור אטו היכא שיש לחוש לתערובת כמו שגזרו בגבינה אפילו העמידוה בעשבים כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' מ"א: והנה ניחזי אנן מדקמהדר התם בגמרא למיקם עלה דמילתא לנסות אם יש בו תערובת ח"ט. משמע דמדינא נאסר, דאיתא שם עלה דמתניתין דקתני ואלו דברים של עכו"ם אסורין וכו' חלב שח"ג ואין ישראל רואהו. וקאמר בגמ' למאי ניחוש ליה. אי משום איחלופי טהור חיור טמא ירוק. ואי משום איערובי. ניקום. (פירש"י ניקום, יעמידנו ע"י קיבה לגבינה) דאמר מר חלב טהור עומד. ח"ט אינו עומד. ומשני אי דקא בעי ליה לגבינה ה"נ. הכא במאי עסקינן דקא בעי ליה לכמכא (פי' מאכל) והדר פריך ונישקול מניה קלי (פי' מעט) וניקום. ומשני כיון דבטהור נמי איכא נסיובי דלא קיימי. ליכא למיקם עלה דמילתא ע"כ. הרי דמיהדר לעשות נסיון לידע אם יש בו תערובת ח"ט ואי משום גזירה אסרוהו. למה ליה לש"ס למיהדר למיקם עלה דמילתא הא אפילו היכא דאפשר לבחון בנסיון שאין בו תערובת ח"ט אסור. גזירה אטו היכא שיש בו תערובת. אלא ודאי מדינא נאסר: אלא דלכאורה הן נסתר הוכחה זו ממ"ש המרדכי ז"ל אהא דאיתא שם בדף ט"ל ע"ב תנינא להא דת"ר יושב ישראל בצד עדרו של עכו"ם. ועכו"ם חולב לו ומביא לו ואינו חושש, ופריך הש"ס היכי דמי. אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא. ואי דאיכא דבר טמא בעדרו. אמאי. ומשני. לעולם דאיכא דבר טמא וכי קאי חזי ליה. וכי יתיב לא חזי ליה מהו דתימא. כיון דיתיב לא חזי ליה ניחוש דילמא מייתי ומערב ביה קמ"ל כיון דאי קאי חזי ליה. אירתותי מירתת ולא מיערב ע"כ. וכתב המרדכי ממאי דקאמר הש"ס אי דבר טמא פשיטא. יש מוכיחין מכאן דאם ברור לנו דאין בהמה טמאה בעדרו. דמותר ליקח חלב מאותו עכו"ם. אפילו אין ישראל רואהו. וטעות הוא בידם. דא"כ הי"ל להקשות אי דליכא דבר טמא בעדרו. למה לי ישראל יושב בצד עדרו ורואהו. אלא הכי פירושו אי דליכא דבר טמא בעדרו. פשיטא דביושב בצד עדרו סגי משם רבינו בנימין מקנטבוריא וכ"כ הר"פ ז"ל בפסקיו דאפילו אין דבר טמא בעדרו. יש להחמיר להיות הישראל שם בתחילת החליבה פן יערב או ישים העכו"ם חלב טמא בכלי קודם שיבוא הישראל כדי להרכין המדה עכ"ל. הרי מוכח ממסקנת המרדכי ז"ל דאף במקום דליכא דבר טמא בעדרו צריך הישראל יושב בצד עדרו וכ"ש לדעת הר"פ ז"ל שצריך הישראל לראות החליבה וכ"כ הט"ז בס"ק ב' סי' קט"ו בדעת המרדכי דמשמע שצריך ראיה אפילו באין דב"ט ולא סגי ביושב לחוד. מדזכר המרדכי לשון ראייה עיי"ש. וכ"כ לקמן עוד סק"ד בסופו לענין הלכה נראה דיש להחמיר ולאסור אפילו דיעבד כל שאין רואה הישראל תחילת החליבה. אפילו באין שם דבר טמא ע"כ. וכ"כ הרב מטה יהונתן ז"ל (בעהמ"ח או"ת כרו"פ) שהבין בדעת המרדכי דאפילו ליכא דב"ט מ"מ אם אין הישראל רואה אסור משום דלא פלוג רבנן עיי"ש. והוא סביבות הש"ע אשילי רברבי: מיהו חזו"ן הרביתי להרדב"ז ז"ל בח"א סי' ע"ה שהביא המרדכי הנז'. וכתב על קושייתו לדעת יש מוכיחין וכו'. אי מהא לא איירי כלל דלא מצי לאקשויי הכי. דבעינן עומד בצד עדרו משום גילוי כמובן מדברי התוס' אבל אין ה"נ משום חשש חלב טמא לא חיישינן כיון שאין בעדרו דב"ט. וכן העלה בכללא דמילתא דאם אין לחוש כלל לחלב טמא. אפילו שאינו יושב בצד העדר מותר משום שלא היתה גזירה כללית עיי"ש, שנראה מדברי הרדב"ז ז"ל שגם הוא הבין בדעת המרדכי שדין חש"ג אסור משום גזירה כללית דל"פ רבנן. אלא שהוא חלוק עליו בזה: האמנם הפר"ח ז"ל שם הביא תשובת הרדב"ז הנז' ומה שהקשה על המרדכי, וכתב עליו דלא נתכוון בכוונת המרדכי. שהוא ז"ל הבין שהמרדכי סבור דאף במקום דליכא למיחש לתערובת כלל. אף עפי"כ צריך ראיית ישראל בכל גוונא משום לא פלוג. וליתא שזה היפך הגמרא דבליכא דב"ט בעדרו. סגי ביושב ישראל בצד העדר אעפ"י שאינו רואה החליבה