פרחי כהונה קלה

וממוצא דבר אנו למידין לנדון שלפנינו. דסגי לפחות הצורה הזאת בקטיעת ראש או זנב או ראש כנף. אך נראה לפי קוצ"ד דלא נאמרו השיעורין הללו דראש אזנו וכו' אלא במקום דלא אפשר להסירה לגמרי דבהכי מתקלקל אותו כלי אך היכא דבקל יכול האומן להסירה לאותה צורה ולקבוע במקומה דבר נאות למלאת חסרון הניכר. בודאי הכי עדיף טפי אשע"כ על צד היותר טוב בנדון שלפנינו. להסיר אותה צורה ואין דבר מזיק לרמונים. ולקבוע שם כפתור ופרח וכיוצא. ואם יקשה לנו מחשש נותץ אבן וכו'. כיון שמסירו על מנת לקבוע במקומו דבר נאות יותר טוב מן הראשון. אין כאן בית מיחוש כלל. וכמ"ש שם בהגה דמותר לסתור על מנת לבנות עיי"ש. ברם זכור אותו האיש לטוב. זבד טוב. בן פורת יוס"ף מאי"ר בת עין ס"ט. דבדידיה הוה עובדא. וסבר וקבל לתקן המעוות אשר לא ידבק בידינו שמץ ע"ז ח"ו. ה' ישמרהו ויחייהו יאושר בארץ. לעד לעולם אמן. נאם החו"פ בעי"ת תמושנת יע"א בשנת ת'ר'נ'ן' לשוני צדקתך לפ"ק ואני תפלה ינחני במעגלי צדק לאמיתה של תורה ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כה קושטא קאי דדבש של ענבים שעושין הנוצרים כאשר נתחדש בשנה הזאת. לדעתי פשוט כי הוא אסור באכילה. באשר שתחלת מעשהו הוא כך שדורכין הענבים וממשיכין היין צלול מן החרצנים והזגים. ואח"כ נותנין בו איזה תערובת סם (Produit Chimique) שיעמיד טעם מתיקותו בו ולא יהיה תוסס. ומבשלין אותו עד שיתעבה ויהיה נמשך כדבש. דנמצא מתחלתו היה יין גמור ונאסר במגע נכרי כמ"ש מרן הש"ע בסי' קכ"ג סי"ז דנקרא יין ליאסר במגע נכרי. משעה שפינה החרצנים והזגים והיין לבדו נמשך וכו' ומה שמבשלין אותו אח"כ אינו מפקיע ממנו האיסור שבו: וכן הוא בתשובות הר"ן ז"ל סי' ד' והביאו מרן ב"י ז"ל ביו"ד סוס"י קכ"ג אך לא העתיק תחלת התשובה ההיא. והרב ארץ החיים למהר"ח סתהון ז"ל העתיק רוב התשובה השייכה לענינינו. וז"ל דהגם שאין שום צד היתר כלל לדבש שנעשה ע"י הנכרים שאוסר מגען בהנאה משום דנסוך. אבל על הדבש של ישמעלים יכולני ללמד עליו זכות. כיון שהישמעאלים אין יינם אסור אלא בשתייה ולא בהנאה. לפי שאינם עוע"ז. ואין ביינם משום חשש איסור ניסוך. נמצא שאינו נאסר אלא משום חתנות. וכל שאוכל אותו בדרך שאין בו משום חתנות. אפשר שהוא מותר. והדבש אין בו משום חתנות דלא גרע מיין מבושל דלית ביה משום חתנות כדאיתא בפ' אין מעמידין וא"ת הרי כשהיה יין מתחלתו נאסר והיכי פקע איסוריה משום דבשליה. אף אני אומר שאפשר לדון להלכה. שהדבש מותר שאין עליו תורת יין. ומתחלת דריכתו לכך נתכוונו. אבל למעשה אני אוסר וכו'. ולפיכך ראוי לנהוג בו איסור בדבש ופורץ גדר ישכנו נחש עכ"ל. וכן פסק מרן ז"ל בש"ע שם סעיף כ"ו דבש של ישמעאלים אסור ע"כ: הרי יצא הדבר מפורש בתורתו של הר"ן ז"ל לאסור דבש של עממין באכילה. ואפילו אינו אלא של ישמעאלים. וכפסק מרן ז"ל. אלא דיש להסתפק אם יש צד להקל להסתחר בו. לפי מ"ש הטור ריש סימן קכ"ג משם רשב"ם שכתב בשם רש"י על שם הגאונים דבזמן הזה אין איסור הנאה במגע של נכרי. דנכרים בזמן הזה אין רגילים לנסך לעכו"ם וכו'. ופסקה מורם ז"ל בהג"ה עיי"ש. דמעתה לפי"ז אף בדבש שעושין הנוצרים בזה"ז שוה דינו לדבש של ישמעאלים שאינו אסור אלא באכילה ולא בהנאה. אך אחר העיון נראה שאין מקום להקל בו בסחורה, ועיין להרב בית יהודה במנהגים דף קט"ו ס"ז ד"ה ואגב וכו'. דמתחלה על דעת קודשו עלתה. להביא סמך לאלו המטילים מלאי לכיס האדומיים ומלבישים המעות ביין וחולקים בריוח עפ"י סברת הרשב"א ז"ל שהביא הרב בהג"ה שם מטעם דעכו"ם הללו אינם עובדין עכו"ם אלא מנהג אבותיהם בידיהם ומגען אינו אוסר בהנאה וכו'. אמנם רבו ז"ל היה אוסר בנדון זה דשותפות. ואומר דגם מורנו הרב כמוהר"ר בנימין דוראן ז"ל היה מקפיד הרבה על אנשים הללו שמתעסקים ברווחים הללו. והיה שונא לכל מי שמיטפל להן וכיוצא בהן עכ"ל. דנראה מזה דלא קיי"ל כההיא סברא שכתב מור"ם ז"ל ואין חילוק בין נכרים שבזה"ז לאותן שהיו בזמן הש"ס. וכדעת מרן ז"ל בריש סי' קכ"ג. דסתם יינם של נכרים אסור בהנאה. וה"ה למגען ביין שלנו ואין חילוק להתיר בהנאה אלא ביין של ישמעאלים וכמ"ש בסי' קכ"ד ס"ו כל עובד כוכבים שאינו עובד עכו"ם יינו אסור בשתייה ומותר בהנאה וכו' דמיירי בישמעאלי' כמבואר בהרמב"ם פי"א מהמ"א הלכה ז'. וכ"כ הרב ויאמי"ץ ז"ל סימן נ"ב ח"א אנו אין לנו אלא דברי מרן שקבלנו הוראותיו ואין לנו לזוז מדבריו. דדוקא ישמעאלים אינם אוסרים במגע כ"א בשתייה. אבל הנוצרים אף בזמה"ז אוסרים בהנאה לדעת מרן. וכן מבואר בתשב"ץ ח"א סי' י"ד דאף בזמה"ז מגען אוסר בהנאה. וכן הוא בשו"ת הרמ"ז ז"ל סי' מ"ט עיי"ש. ועיי"ע מ"ע הרב ויאמי"ץ לקמן סי' צ"ג מענין זה: גם אין מקום לסמוך על מ"ש הרב בית יהודה ששמע מפי רבו ז"ל. דרך הרמ"א ז"ל בהג"ה להקל הרבה בדיני יי"נ ובדיני רבית. לפי שבמקומן הם גדילים עם העכו"ם ע"כ. ולומר דגם אנן בדידן בערי אלג'ירי דדרים עם הנוצרים. כך יפה לנו לילך בעקבות מור"ם ז"ל להקל בהנאה בסתם יינם. דלא היא. דכינן דבתר הוראותיו דמרן ז"ל אזלינן בין להקל בין להחמיר. מה יושיענו זה מה שדרים עם הנכרים שנבוא להקיל כדרך מור"ם ז"ל. ואינהו בדידהו ואנן בדידן וכ"כ הרב