פרחי כהונה קלד

וחיות ועופות וכו' בבית הכנסת. בבית מקום שמתפללין בקביעות פשיטא לי דאסור כרבינו אליקים שהביא הב"י, וכל הראיות שהביא בב"י כנגדו יש לגמגם בהם והמורים היתר להתפלל שם בקביעות במקומות שיש צורות אלו עתידין ליתן את הדין הרד"ק בתשובותיו כ"י. ועתה נדפסו תשובות מרן הקדוש ספר אבקת רוכל. ובסי' ס"ג כתב שדברי ר' אליקים עיקר, ואסר לשום על ההיכל אבן מצויירת בצורת אריה וכיוצא. וכן הסכים וכו' עכ"ל. הרי דפשיטא ליה להגאון רבינו חיד"א ז"ל דמה שהתיר מרן ז"ל בב"י ובש"ע לצור שאר צורות היינו דוקא בבתים ולא בביהכ"נ. וכמו שכתב בהדיא בתשובה. ואף שלא זכר ש"ר מ"ש בתשובה השנית שהיא היפך מ"ש בתשובה הא', אפשר דפשיטא ליה דהחילוק מבואר כמ"ש. וכ"כ הזכו"ל בח"ג אות ע' משם השיו"ב שהביא שתי התשובות הללו משם מר"ן הקדוש. ולא כתב שיש סתירה מזו לזו: איך שיהיה זכינו בדין מפומייהו דרבנן קדישי רבים וכן שלימים. ועל כולם דעת מרן ז"ל. דצורה בולטת שעומדת בביהכ"נ. יש לאסור אליבא דכו"ע. וכמדובר לעיל מהנהו טעמי תריצי. ומעתה בנדון דאתאן עליה ברמונים אשר על ראש העמודים דס"ת שיש על גביהם דמות יונה בגוף שלם, פשוט הוא לאסור דמישך שייכי נמי הכא הנהו טעמי, שהיא צורה שלימה בגוף שלם. וכל הקהל משתחוים לפני הס"ת בצאתו ובבואו ונראה כמשתחוים לאותה צורה. והכא איכא חשדא טפי. שהיא צורה נעבדת כדאיתא בפ"ק דחולין דף ו' דמות יונה מצאו להם לכותיים בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה וכו'. ועוד דהכא גרע טפי שהיא עומדת למעלה ראש מספר תורה שאין למעלה מקדושתו ומכוער הדבר ביותר. דאתו לדמויי צורה ליוצרה ח"ו משום דאימתילא כנסת ישראל ליונה שנאמר כנפי יונה וכו'. ואף במקום דרבים נינהו בכהאי גוונא שעומד במקום קדושה. חיישינן לחשדא טפי. וראיה מההיא דר"ג שהיו לו בעלייתו וכו'. ולמה לא קבעם לצורות לבנות בבית מדרשו. שהוא מקום בית דינו ולשם מתכנסים עדי החדש להעיד. אלא ודאי שבבית מדרשו הוא מקום קדושה. ובודאי שם מתפללין כדאמרינן בברכות דף ח' רבי אמי ורבי אסי לא הוו מצלו אלא ביני עמודי היכא דהיו גרסי וכו'. לכך קבעם בעלייתו מקום שאין בו קדושה. וכן ראיתי אחר כן להרב דברי יוסף סי' ח' וז"ל דאפילו פוסקים המתירים בשל רבים היינו דוקא במקום שאין בו קדושה כההיא דר"ג שהיו לו בעלייתו. אבל בביהכ"נ שהוא מקים קדושה ומיוחד להתפלל לאלהינו שבשמים פשיטא ופשיטא דיודו דחיישינן לחשדא טפי מביחיד בביתו. וההוא אנדרטי וכו' התם שאני דהונח שם באונס וכו'. והביא ראיה ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל ה' סי' ב' על מחצלת קטנה הנק' סיגאדא בלשון ערבי. שדרך ישמעאלים להתפלל עליה, ויש בה כמו צורת משקל שחור. דאסר לתלותה בביהכ"נ כלל כ"ש בצד ההיכל עיי"ש ועיין לעיל סי' כ' מ"ש בעניותין כיוצא בזה: ועיין להחת"ס חלק ו' תשובה ד' אודות שהעמידו צורת אדם בולטת על מצבת קבר בר ישראל. שהשיב ז"ל שמצבת קבורת מתים דומה לביהכ"נ. הואיל ורגילים להתפלל שם בעד החיים כנהוג. ולכן אסור להתפלל על קבר זה דנראה כמשתחוה לו וכמ"ש ר' אליקים וכו' ואעג"ב דברבים ליכא חשדא. מ"מ מכוער הדבר וכמ"ש ר' ירוחם עיי"ש. ועיין בתשובת ויאמר יצחק ז"ל א"ח סי' יו"ד שציירו ע"ג ההיכל צורת עופות וכו'. וכתב שראוי להחמיר ולאסור. בפרט כשהם ע"ג ההיכל שהוא כנגד המשתחוים עיי"ש: והשתא הכא שהאיר ה' עינינו בבורייה של הלכה זו נלכה נא לחקור אולי יש תקוה להוציא מידי חשדא בפחת דמות הצורה. כההיא טבעת דרב יהודה דאמר ליה שמואל. שיננא סמי עיניה דדין וכו' ופירש"י פחת צורתו. דמיירי נמי לאסור משום חשדא. אלא דצ"ע דמשמע מפירש"י דלא סגי ליה בסמיות עין. אלא עד שיפחות צורתו. ולכאורה קשה דהא מתניתין לקמן קתני בפ' רבי ישמעאל כיצד מבטלה. קטע ראש אזנה ראש חוטמה. ראש אצבעה. פחסה אעפ"י שלא חסרה. ומפרש בגמרא שפחסה בפניה דהיינו שקלקל צורתה. דמשמע דבאחת מכל אלה היא מתבטלת וא"כ כיון דסוגייא דשמעתא משמע דהיא צורת אדם מי דחקו לרש"י ז"ל לפרש דלא סגי עד שיפחות צורתה הרי בסמיית עין הוא מבטלה, דומיא דקטע ראש אזנה וכו'. ואפשר דרש"י ז"ל מפרש דאותה טבעת לאו צורת אדם היתה. אלא צורת אחד ממשמשי מרום כגון חמה ולבנה וכו': וכמ"ש הר"ן ז"ל בפירוש ההלכה. וסמי עיניה לאו דוקא. אלא פחוס צורתו קאמר. וכ"כ הגאון חת"ס ז"ל בחלק ו' סי' ו' דנקטינן מהכא דסגי להוציא מידי חשדא. באחת מכל אלה, או בקוטע אחד מראשי איבריה. בצורת אדם וכיוצא. או בפחת צורתה. בצורת חמה ולבנה וכיוצא. והבל"י הובא סביב הש"ע כתב דבעינן שיפחות באופן שיהא ניכר ולא דמי לטבעת דר"י דאמר סמי עיניה שהוא קטן. אבל בדבר גדול צריך לפחות החוטם כולו שיהיה ניכר. וכתב עליו הרב חת"ס שם דממתניתין הנ"ל דתנן ראש אזנו וכו'. לא הוה תיובתא די"ל אין ה"נ לבטולי ע"ז סגי בכל שהוא ומ"מ להוציא מידי חשדא. בעינן שיהיה ניכר לעין כל דאל"ה יחשדוהו. אבל מה שחילק בין צורה גדולה לקטנה זה לא שמענו. שלא נזכר סברא זו בשום פוסק ראשון או אחרון. רק הוא המוציא סברא זו בלי שום ראיה כלל עיי"ש. ומסקנתו היא דסגי בקוטע ראש חוטמו. והבו דלא להוסיף להחמיר לפחות כל החוטם ולפוחסו. דחושש לו עוד מחטאת נותץ אבן מביהכ"נ דאסור. כמו נותץ אבן ממזבח. כמ"ש בא"ח סימן קנ"ב עיין שם: