פרחי כהונה קלג

בהמות וחיות וכו'. ומ"מ בבה"נ ראוי להחמיר שלא לצייר שום צורה שלא יהיה נראה כמשתחוה להם עכ"ל ואעג"ב דרבינו אליקים דאסר מיירי לענין בהכ"נ: עכ"ז מרן ב"י דחה דבריו וכתב עליו דנקטינן כרבינו אפרים. וליתא לדרבינו אליקים. מ"מ נראה דהתם לא היו אותן צורות, אלא בסממנים בכותל כמבואר שם בב"י משא"כ אם היתה הצורה של שאר נפש חיה בולטת והיא בבהכ"נ היה מודה לדברי רבינו אליקים לאסור בבהכ"נ: וכן פסק מרן בהדייא בתשובה בס' אבקת רוכל. סי' ס"ג דבצורה בולטת על ההיכל כנגד המשתחוים העיקר כר' אליקים דאסר. שנשאל שם אם מותר לשום על ההיכל צורת אריה מצויירת על אבן שיש. והשיב שם היות שלדעת הרמב"ם שאר צורות חוץ מצורות אדם מותרים ואפילו בולטים. כבר הכריע הר"ן בפ' כל הצלמים. דשאר צורות בולטות אסורים משום חשדא ורבינו אליקים אסר לצור צורות בעלי חיים וכו'. ונראה לומר דבכי האי גוונא דבנדו"ד לא יתיר ר' אפרים. דהא אפשר דלא איירי בבולט. ועוד יש לחלק דהתם היו אותם הצורות לצדדי בהכ"נ אבל אם היו מציירין בכותל שהקהל היו מתפללין כנגדו. היה מצוה להסירם משום חשדא. דאעפ"י שאין הגוים עובדין לאותן הצורות. כיון שרואין תמיד הקהל משתחוים כנגדם, הוה חייש לחשדא ואפילו להרמב"ם נראה לאסור. דע"כ לא שרי אלא בצורות שבבתים. אבל בבהכ"נ אפשר דמודה דאסור משום חשדא. ואעג"ב דרבים נינהו. נראה דלא חש לההוא תירוצא. מדלא חילק בין רבים ליחיד. וגם הרי"ף והרא"ש לא חילקו בכך ואפילו מי שרצה לומר דרבים שאני. מודו דמכוער הדבר כמ"ש רבינו ירוחם ז"ל. והסכים עם הרב כמהר"א קאפסלי ז"ל האוסר לשום צורה ההיא והעתיק שם תשובת מהר"מ פאדווה לאסור. וכתב שם נמי שהרמב"ם ז"ל אינו מדבר בבהכ"נ שהעם משתחוים שם דנראה כמשתחוים לצורה וכו' ועיי"ש: הנך רואה קורא נעים שככל החזיון שצדדנו בפסק מרן בב"י ובש"ע להחמיר בבהכ"נ. כתבו בהדייא בתשובה הנ"ז. אלא דצ"ע מה שכתב עוד בתשובה אחרת שם סי' סו' שנשאל על בגד משי שאורגים בו דמות עופות אם מותר לעשות ממנו פרוכת לפני ארון הקודש. והשיב נראה דודאי שרי ואין בו בית מיחוש, דכל היכא דאיכא רבים שכיחי. ליכא למיחש לחשדא. מההיא דאמרינן בב"י כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא וכו' ובשאר צורות בלאו טעמא דרבים נינהו. שרי לכ"ע כיון דלית בהו חשדא. והרבה להשיב על דברי ר' אליקים וכו'. ואף שהיו על ההיכל שמשתחוים כנגדו לא חש לה ולא מידי שכתב שם שאין לדחות ולומר דלא שרי ר' אפרים ז"ל אלא שיהיו אותן צורות בבהכ"נ אבל לא שיהיו לפני הכותל שמשתחוים נגדו. דמאחר דליכא חשדא בצורות הללו. כך למשתחוה נגדם. כמשתחוה נגד בגד או כותל שאין בו צורה. עיי"ש. באופן שתשובה זו האחרונה סותרת כל מה שכתב בראשונה. ולכאורה היה נראה לחלק. דבתשובה א' שהיו רוצים לעשות לכתחלה אסר ובתשובה ב' מיירי שהיו עשוים כבר. לכדמתרץ רבה דמציעתא רבי יאודה הוא. דכל הפרצופים מותרין במוצא. ואסור לעשות. וכמ"ש שם בתשובה שנית דבמוצא גם לרבינו אליקים שרי. אבל כד מעיינת שפיר אין חילוק זה עולה יפה. ממ"נ אי סל"מ כלשון א' שכתב הר"ן. איכא חשדא בין לעשותן בין לקיימן שהרי כתב שם ושאר כל הצורות כולן בולטות אסור לקיימן ואסור לעשותן. וכמ"ש הרמב"ן דבין לעשותן ובין לקיימן אסור משום חשדא. ואף שאין הגוים עובדין לאותן הצורות איכא חשדא כמ"ש מרן עצמו בתשובה ה"א. שכיון שרואין תמיד הקהל משתחוים כנגדם איכא חשדא. ואי סל"מ כתי' ב' שכתב הר"ן ז"ל אין איסור לא בעשייתן ולא בקיומן. שהרי כתב וז"ל אבל מותר לצור צורות כל שלא נודע ולא נשמע שיהיו נעבדות כלל. וכן המנהג לקיים צורות בולטות מאותן שלא אסרה תורה וכו' ועיין ערך השלחן מה שהקשה עוד על תשובת מרן הנ"ז: ועל כרחין צ"ל דהחילוק הוא בין צורה בולטת לשאינה בולטת. דבאמת לענין דינא פסק כהרמב"ם דבשאר צורות שלא אסרה תורה אין בהם איסור ואפילו הצורה בולטת ואפילו לכתחלה אלא לגבי בהכ"נ יש להחמיר אי משום חשדא שמשתחוה כנגד הצורה. אי משום מכוער הדבר. והיינו דוקא בצורה בולטת. דהרמב"ן ודעמיה אסרי בעלמא משום חשדא. אף דס"ל שאין הדין כן מ"מ בבהכ"נ מיהת מחמירינן לאסור אבל בצורה שאינה בולטת דגם הרמב"ן ודעמיה לא אסרי בעלמא דלית בהו חשדא. סל"מ דגם בבהכ"נ נמי אין להחמיר. משום חשדא שהרי בעלמא לית בהו חשדא אמטו להכי בתשובה שנית דסי' סו' דהמעשה היה בבגד משי שאורגים עליו דמות עופות. דזה לא מקרי בולט וכמ"ש שם בש"ע ס"ד דאותן שאורגים בבגד או שמציירים בכותל מיקרי שוקעים, ולפיכך כתב בתשובה ההיא דאין כאן בית מיחוש כלל. וכמו שביאר בהדייא שם וז"ל דמאחר דליכא חשדא הללו. כך המשתחוה נגדם כמשתחוה נגד בגד או כותל שאין בו צורה. ע"כ. דר"ל דכל עצמו דצורות הללו. למאן דאחר בהו. היינו משום חשדא שנראה כמשתחוה להם. והיינו בצורה בולטת אבל באלו שאין הצורה בולטת דלית בהו חשדא. גם בבהכ"נ אין להחמיר בהם. ומה שהכריע פעם כר' אליקים ופעם כר' אפרים. לאו לכל מילתייהו קאמר אלא כוונתו היא ז"ל דבצורה בולטת והיא בבהכ"נ העיקר כר' אליקים שאוסר בשאר צורות. וכשאין הצורה בולטת. העיקר כר' אפרים. שבין איסור בשער צורות ודו"ק: וכ"כ הברכ"י הובא בגיליון הש"ע דאשלי רברבי. והזכו"ל מייחסו לשיו"ב. וז"ל צורות הבהמות