פרחי כהונה קלב

אדם. או דמות חמה ולבנה ודרקון שעובדין להם, אבל צורות עופות וסיסין אין העכו"ם עובדין אפילו כשהן תבנית בפני עצמן. וכ"ש כשהן מצויירין על הבגדים. ותנן הפרצופין מותרים חוץ מפרצוף אדם. ומוקי לה במוצא דוקא לר"י, אבל לרבנן אפילו פרצוף אדם מתירין במוצא. הילכך אין כאן בית מיחוש ע"כ דבריו. ורבינו אליקים פירש אפילו תימא הא דתנן כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם. היינו בעושה כמדתרץ אביי האי כל. לאו דוקא. דהא צורת חמה ולבנה ודרקון הם בכלל האיסור הואיל וחשיבי ציירי ופלחי. ועוד יש לומר דוקא אביי הוא דמוקי לה הכי בעושה. אבל אנן קיי"לן כרבא דאמר כולה במוצא ומציעתא רבי יהודה היא. אלמא במוצא מותרין ובעושה אסורין. ובמכילתא אוסר לעשות אפילו פרצוף בחמה וצפור וחגבים ודגים. שנאמר תבנית כל בהמה אשר בארץ. ועפ"י הראיות הללו. צוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בביהכ"נ בקולוניי"א ע"כ. דנמצאת אתה אומר דלדעת רבי אפרים אין איסור בפרצוף בהמות ועופות. ולדעת רבי אליקים גם בצורת בהמות ועופות יש איסור: ועיין בב"י יו"ד סי' קמ"א שהביא מחלוקת זו והכריע כרבינו אפרים. דרבים סברי כוותיה. שכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' ע"ז וז"ל צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם, מותר לצור אותם ואפי' היתה הצורה בולטת ע"כ וכ"כ הר"ן ללשון אחרון כל הצורות מותרות ואפילו בולטות. חוץ מאותן שאסרה תורה משום לא תעשון אתי. ואפילו ללשון ראשון שכתב הר"ן והכריע כמותו. וכתבו רבינו הטור בשם הרמב"ן ז"ל שאסר בשאר צורות כשהן בולטות כיון שאין הגוים עובדין לאותן הצורות אפילו אם היו בולטות מותרות וכמ"ש הר"ן שם. והילכך נקטינן כרבינו אפרים דכולהו סברי כוותיה, וליתא לרבינו אליקים מקמיה דהו"ל יחיד לגבי רבים. עיי"ש שהרבה להשיב על דברי רבי אליקים. ועפ"י זה פסק בש"ע שם ס"ו צורות בהמות חיות ועופות ודגים. וצורות אילנים ודשאים וכיוצא בהם. מותר לצור אותם ואפי' היתה הצורה בולטת ע"כ: האמנם ראיתי אחרי רואי שאין הכרעת רבינו ב"י מוסכמות. שכ"כ מוהרימ"ט ז"ל בח"ב יו"ד סי' ל"ה דף כ"ה ע"ב שהביא דברי ר' אליקים ז"ל ומ"ש עליו מרן ב"י וכו'. וכתב הוא ז"ל שנ"ל שדברי רבי אליקים הולכים על לשון א' שהביא הר"ן ז"ל והכריע כן דבשאר צורות יש לאסור בבולטות. וברייתא דמכילתא בהכי מיתנייא אפילו חיות ועופות ודגים. וגם לקיימן אסור משום חשדא כדכתב הר"ן. ובהכי ניחא כל מה שהקשה עליו. וכן הביאו התוספות ביומא וכו' וסיים ובין כך ובין כך אין רבינו אליקים יחיד בדבר. ומצאנו חברים מקשיבים לקולו לאסור ע"כ: והרדב"ז ז"ל בח"א סי' ק"ז הביא לשון הרמב"ן ז"ל וז"ל והא דתניא טבעת שחותמה בולט. לאו בדמות שמשי מרום הוא. אלא בשאר כל הצורות היא דכיון דבולטות נינהו. איכא למיחש לחשדא. שמא צורה נעבדת היא כיון שהוא מניחה, ואעפ"י שאחרים עשו לו. אסור להניחה. וכן הוא אסור לעשות כל צורה בולטת שמא יאמרו לעובדה הוא עושה. והא דשרינן לעיל בעושה צורות ופרצופות כולן בשוקעות מיירי. אבל בבולט חיישינן לחשדא. אא"כ הוא עושה אותה לרבים שלא במקום חשדא. עכ"ל הרמב"ן ז"ל וכתב עוד משם הריטב"א ז"ל שאחר שהביא דברי הרמב"ן. כתב וז"ל ונראין דבריו שהרי צורת אדם אינה נעבדת בודאי. וכדאמרינן לעיל אי במוצא, פרצוף אדם מי אסור והתנן וכו' ואפי"ה אמרינן בההוא אנדרטא דאוקימו בבי כנישתא דנהרדעא, דאי לאו חיישינן לחשדא הוה אסור לצלויי התם. והוא הדין לשאר צורות שאינן נעבדות בודאי ע"כ. וכתב עוד הרדב"ז ז"ל דסברא זו של הרמב"ן ז"ל הוא הלשון הראשון שכתב הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות והכריע אותו וז"ל ושאר כל הצורות כולן בולטות אסור לקיימן ואסור לעשותן. שוקעות מותר לעשותן ע"כ. וכן כתבה ה"ר דוד הכהן ז"ל בחידושיו לע"ז אלא שיש הפרש ביניהם. כי לדעתם לא אמרוהו אלא בצורות הנעבדות בודאי. אבל מן הספק לא חיישינן לחשדא כאשר כתב הר"ן בהדייא ואילו לדעת הרמב"ן אפילו מן הספק חיישינן לחשדא ואליו ז"ל ראוי לשמוע. דכיון דהוי ספקא בחשש ע"ז ראוי להחמיר והביא עוד מה שאסר רבינו אליקים ז"ל כדלעיל. וכתב על דבריו ודינו של הרב ז"ל אמת הוא ועיי"ש הראת לדעת דסברי מרן הרדב"ז ומהרימ"ט ז"ל היפך דעת מרן ב"י ז"ל והכריעו כדעת רבינו אליקים ז"ל. ועל מבוכ"ה זו אנכי יושב. אל מי מקדושים אפנה בפסק הלכה זו כי אם אמרתי בואו ונסמוך על פסק מרן ז"ל דאתכא דידיה סמכינן. הלא דעת הרמב"ן ז"ל ודעמיה להחמיר. ואליו ראוי לשמוע בחשש ע"ז כמ"ש הרדב"ז בנ"ז. אכן סעיפי ישיבוני דבנדון שלפנינו כולי עלמא מודו דראוי לשמוע לחומרא ולאסור. דמה שפסק מרן בש"ע דמותר לצור צורות בהמות וכו' אפילו בצורה בולטת כדעת הרמב"ם ז"ל. איכא למימר דלא שרי אלא בבתים מקום שאין בו קדושה. אבל בבהכ"נ מודה הרב לאסור. כמ"ש בהג"א משם א"ז והביאו בב"י שם דנתן טעם לדברי ר' אליקים משום דאיתא בברכות דף ה'קבעינן שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר וגם אמרו בב"ב דף כ"ה הרוצה להעשיר יצפין. יהיה נראה כמשתחוה לאותן הצורות. עיי"ש. וכן פסק מרן לקמן בש"ע סי' ק"נ ישב לו קוץ ברגלו בפני ע"ז או מעות לפניה. לא ישוח להסיר הקוץ וליטול המעות מפני שנראה כמשתחוה לה וכו' וכן בפרצופות המקלחות מים. לא יניח פיו על פיהם וישתה. מפני שנראה כמנשק לעבודת אלילים ועיי"ש. הרי דחיישינן למראית העין ואתי לידי חשדא. וכ"כ הט"ז שם, וכ"כ הרב ח"א כלל פ"ה ס"ז שפסק כש"ע דמותר לצור צורות