פרחי כהונה קלא

היפך דעת הרמב"ם ולחומרא. ולפיכך סתם המחבר כאן כדברי הרשב"א בפרט זה שהוא חשוד להחליף. וקצת תימה על המחבר דלעיל סי' קי"ח כתב סברא זו בשם י"א ובכאן סתם כמותה ע"כ: אך שוב ראיתי להרב ערך השלחן ז"ל שפקפק על דברי הפר"ח הללו. וכתב שאינו מוכרח. שכן כתב בספר התרומות סי' קפ"ג דההיא דף א"מ בחשוד להחליף נמי מיירי ע"כ. ועוד אני אומר לפי קוצ"ד שא"א לומר כדברי הפר"ח ז"ל במחי"ר מהדר"ג תורתו. שהרי זולת מה שסתם לן מרן ז"ל בסי' קי"ח ס"ח כדעת הרמב"ם חזר עוד ושנאה בסתם בסי' קי"ט ס"ג שכתב מותר ליתן משלו לחשוד לאכול דברים האסורים כדי שיתקן או יבשל. ולא חיישינן שמא יחליפינו כיון שאינו חשוד על הגזל ע"כ וכ"כ רביהט"ו ומבואר בב"י שלמד כן ממסקנא דגמרא דפ"ק דחולין דף ו' דלא חיישינן לאיחלופי דברים המתוקנים בשאינן מתוקנים כיון שאין חשודים על הגזל ע"כ. וזה הדין עצמו שכתב הרמב"ם בפ"ח מהמ"א שהזכרנו לעיל הלוקח בשר ושלחו ביד אחד מעמי הארץ וכו' שלמד כן ממסקנא דג"מ דפ"ק דחולין שם כמ"ש הרה"מ ז"ל. הרי דסתם לן עוד שנית כדעת הרמב"ם שאעפ"י שחשוד לאכול דברים האסורין מפקידין אצלו בלא חותם כל שאינו חשוד על הגזל לא חיישינן לאיחלופי וכ"כ הש"ך סק"ז שהקשה על זה ממ"ש הטור בסי' קי"ח ומדברי הרב בהגה שם ס"א דבישראל אין מפקידין אצלו דבר האסור מהת"ו אלא בשני חותמות ודבר האסור מדרבנן בחותם אחד. ותי' דהתם מיירי בישראל חשוד להחליף. וקיצרו שם בדבר לפי דלא נחתי לפרושי התם איזהו נקרא חשוד עכ"ל, והביא דברי הב"ח שפירש דהתם מיירי בחשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילין להקל בהם דאז הוא חשוד להחליף. (כדעת הרשב"א) והכא מיירי לחשוד לאכול דברים שהרבים רגילין להקל בהם כדמאי וגבינה שמפקידון אצלו אפילו בלא חותם אחד ע"כ. ותמה עליו שהרי הטור כתב שם להדיא. דגם בחמפ"ג בעינן חותם אחד בחשוד. והכי משמע מדברי ר"ת וסיעתו שהביאו התוס' פרק אין מעמידין דף ל"א ד"ה דאמר רב וכו' ומוזכר בפוסקים ז"ל ומביאם ב"י בסי' קי"ח דמפרשי הא דאמר רב חבי"ת צריך חוב"ח, וחמפ"ג צריך חותם אחד מיירי בישראל חשוד. אלמא דבישראל חשוד צריך חותם אחד גם בחמפ"ג. וגם מדברי הרב בהגה לשם משמע הכי עכ"ל. ורמז לעיי"ע במ"ש בסי' קי"ח ס"ק ט"ז, יצא לנו מדברי הש"ך ז"ל דמרן הש"ע ז"ל מיירי הכא בישראל חשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילין להקל בהם. ואפי"ה מפקידין אצלו בלא חותם ולא חיישינן שמא יחליפינו כיון שאינו חשוד על הגזל דאתיא כדעת הרמב"ם ודלא כהרשב"א. וא"כ כיון דסתם לן כהרמב"ם בשני מקומות הללו. דבודאי נראה לו עיקר כדיעה זו. איך יחזור ויסתור דברי קודשו כשעה סוס"י קי"ט ולסתום כדעת הרשב"א. אלא ודאי מוכרח לומר כמ"ש בבאה"ג דט"ס נפל בדפוס. וצריך לומר וי"א בתחלת הסעיף ודו"ק: ומעתה אם זה המחלל שבת בפרהסיא אינו חשוד לאכול נבילות שלא נודע פיסולו בעדים כו"ע מודו דמותר לשלוח דבר האסור מן התורה בידו בלא חותם. דמה שהוא מומר לכל התורה. אינו חשוד לכל התורה. עד שיפסל בעדים. לדעת הרמב"ם הוי פסול בחשוד על הגזל. ולדעת הרשב"א גם על הנבילה. ובלא"ה אין חשש. ואף שהרמב"ם והש"ע ז"ל נקטו בלשונם הטהור לשון דיעבד ושלחו בידו וכו'. דמשמע לכתחלה לא. הרי חזר ושנאה רבינו הטור והש"ע בלשון לכתחלה שכתבו בסי' קי"ט מותר ליתן משלו לחשוד וכו' ולא חיישינן שמא יחליפינו וכו' לאשמועינן דאף לכתחלה נמי שרי: ומצאתי עוד סניף לכחא דהיתירא כיון שהוא בעל העגלה ומנהיג האלוטומובי"ל. ואימת מלכות עליו אם יצא עליו שם גניבה. דענשי ליה. מעבירים אותו מאומנותו. אף אם דינינן ליה כדין עכו"ם גמור גם לענין חשוד. מ"מ בכגון האי לא חיישינן לאיחלופי דחזקה לא מרע נפשיה וכנדון זה כתב הרב פחד יצחק במ"ע בשר. על ענין ישראל אחד ששלח לחבירו מעיר לעיר ע"י גוי חלקת צוארי אווזות מליאים בשר מונחים בתיבה במסמרות נטועים בלי שום חותם. וכתב בתשובה אם זה הגוי שאנו דנין עליו הוא ספן או קרוני קבוע אין ספק אצלי שזה נאמן בהבאת התיבה קבועה במסמרי' דאומן לא מרע נפשיה וירא דילמא יתפש כגנב. ואפי' הניח התיבה בבית המכס. גם שם סתמא לא מרעו נפשייהו. כי יריאים דילמא יתפשו עליהם כגנבי. ומורא מלכות עליהם. אבל בגוי דעלמא לא ע"כ. וכ"כ הרב שד"ח ז"ל במע' חמו"מ סי' י"א אות ו' משם הרב לב חיים שנשאל בקמח שמור משעת קצירה שנשלח מעיר לעיר ע"י נכרי בלא חותם. ונסתפק השואל אי חיישינן שמא החליפינו הנכרי. והשיב שאין לחוש שמא החליף כי הספן והעגלון יש להם נאמנות. דאומן לא מרע נפשיה. כמ"ש הרב פחד יצחק הנז'. ועיני לשמייא נטלית יאיר עינינו במאור תורתו להוציא לאור משפט אמת לאמיתו. אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כד שאלה. מה שראיתי ונתון אל לבי. אשר על ראש הרמונים דס"ת דמות יונה בגוף שלם ראש וזנב וכנפיה חופפות. מעופפות מלמעלה. וצויתי שלא יתנום עוד על הספר תורה. עד אשר נעמוד על תוכן הלכה זו. ואל ה' ויאר עינינו: תשובה. הנה המרדכי בפרק כל הצלמים סי' תת"מ כתב מה שהשיב רבינו אפרים לרבינו יואל על צורות עופות וסוסין שציירו בבית הכנסת שאינו דומה לטבעת שיש עליה חותם. שהוא דמות צלם ופרצוף