פרחי כהונה קל

שמא אינו כותב לשמה. ועיי"ש בתשב"ץ ז"ל וכן נמי לענין עירוב מ"ש הרמב"ם בפ"ב מה' עירובין דישראל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו ואין מערבין עמו וכו' פשוט הוא דאינו נחשב כעכו"ם לענין עירוב אלא מדרבנן. דעירוב עצמו אינו אלא מדרבנן וכיון שאינו מודה בעירוב והוא מחלל שבת בפרהסיא בדין הוא דהוי כעכו"ם. וכמ"ש שם הרב המגיד ז"ל וכמבואר בפרק בכל מערבין דף ל"א ובפרק הדר דף ס"א ודו"ק: אמור מעתה דדברי רבינו חיד"א ז"ל צדקו בטעמם דמומר לע"ז או לח"ש שהוא מומר לכהת"ו כולה אינו אלא מדרבנן. ומאי דנפקא לן מקרא מכם להוציא את המומר. דהוי מדאורייתא. אינו אלא לענין קרבן כמש"ל. ומ"ש רש"י בפרק הדר וכו' כוונתו לומר דמברייתא דפ"ק דחולין שם דדריש מכם להוציא את המומר לענין קרבן. למדנו נמי דמומר לע"ז ולח"ש דהוי מומר לכהת"ו מדרבנן לשחיטה ולשאר מילי. וכמ"ש הגאון רעק"א ז"ל. אלא שותיה דמר לא מייתבא דמשמע מדב"ק דגם לענין קרבן אמרינן כן ולא משמע כן מדברי הרמב"ם ז"ל כמש"ל. גם במ"ש מכאן אמרו וכו' דמשמע מדרבנן. ולא כן דעתו ממה שכתב בספר עין זוכר וכו': ומעתה נהדר אפין למאי דאתאן עלה בנדון דשאילנא עליה, בישראל שהוא מחלל שבת ועודנו מחזיק בתומתו ואומר יאודי אני. אף שעשאוהו רבנן כמומר לכל התורה ואינו נאמן באיסורין. מ"מ אינו חשוד על האיסורין ומפקידין בידו בלא חותם תדע שהתוספות בפ' אין מעמידין דף ל"א ד"ה דה' דאמר רב וכו' שהזכירו ישראל חשוד לא אמרו ישראל מומר דהוה משמע אף בכה"ג דמיקרי מומר. צריך להפקיד בידו בחותם. אלא דקדקו בלשונם וכתבו ישראל חשוד דמשמע עד שיהיה חשוד וידוע פסלותו לעין כל בעדים אז צריך להפקיד או לשלוח בידו בחותם: וענין חשוד שכתבו התוס' שם באנו למחלוקת הרמב"ם והרשב"א ז"ל. דלפי דעת הרמב"ם אף שהוא חשוד על אכילת בשר איסור. עכ"ז מפקידין אצלו כל זמן שאינו חשוד על הגזל. שאז הוא חשוד להחליף. שכתב בפ"ח מהמ"א הלכה יו"ד הלוקח בשר ושלחו ביד אחד מעמי הארץ. הרי זה נאמן עליו. ואעפ"י שאינו מוחזק בכשרות אין חוששין לו שמא יחליף, אבל לא לעכו"ם שמא יחליף ע"כ. וכתב הרה"מ שכן הוא מסקנא דגמרא בפ"ק דחולין דף ו' דמפקידין תבואה מתוקנת אצל עם הארץ ואין חוששין שמא יחליף. והוא שלא הוחזק על הגזל וכן מתבאר בדברי רבינו ע"כ. וכתב הלח"מ דמ"ש הרה"מ שאם היה מוחזק על הגזל שמתבאר בדברי רבינו וכו' פשוט הוא. שכן כתב אינו מוחזק בכשרות משמע לא בכשרות ולא בפסלות. אבל אם מוחזק בפיסול שהוא גזלן, לא. אבל אעפ"י שיהיה מוחזק לאכול הדברים האסורים לא מפני זה יקרא מוחזק בפיסול. אלא מ"מ יקרא מוחזק בכשרות ע"כ עיי"ש הרי לדעת הרמב"ם ז"ל אף שיהיה מוחזק באכילת איסור אינו מיקרי חשוד עד שיהיה חשוד על הגזל. ואז דינו כעכו"ם שאין מפקידין אצלו בלא חותם שמא יחליף. וכ"כ הרב פרי תואר בסי' קי"ח דדעת הרמב"ם דע"ה אף שמוחזקים באכילת איסור שכ"כ לעיל מזה בהלכה ז' אין לוקחין בשר אלא מאדם כשר ומוחזק בכשרות וכו'. מ"מ כל שלא נחשדו על הגזל מפקידין בשר אצלם אבל אם הוא חשוד על הגזל חשוד להחליף ואסור לשלוח בשר בידו ע"כ ועיי"ש, ומ"ש בסו"פ י"א מהמ"א וכ"פ מרן בש"ת ריש סי' קי"ט החשוד לאכול דברים האסורים אין לסמוך עליו בהם וכו'. היינו ליקח ממנו ולהעיד לו עליהם שאוכל על פיו, אבל לא שחשוד לגזול ולהחליף בידים כמ"ש הש"ך והבאה"ט סק"א וסק"ד: והרשב"א בתה"א חולק על זה והבי"ד הרב המגיד ז"ל שם שכתב שמי שהוא חשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילין להקל בהם. שאף הוא חשוד להחליף ולא אמרו בפ"ק דחולין אין חוששין להחליף אלא במי שחשוד לאכול אחד מן הדברים האסורין שהרבים רגילין להקל בהם. כדמאי לעם הארץ וכגבינה של עכו"ם. אבל אם הוא חשוד לאיסורין שאין הרבים רגילין להקל בהם. הרי הוא כעכו"ם ואין מפקידין אצלו דבר האסור מהת"ו אלא בשני חותמות. וכתב עליו הרה"מ שאין נראה כן דעת רבינו. אלא בעכו"ם דוקא וזהו שאמר כאן אבל לט לעכו"ם שמא יחליף ע"כ והרא"ה בבד"ה השיג על הרשב"א בזה. והבי"ד הש"ך בסוסי' קי"ט וז"ל מאי קאמר אם הוא חשוד לדבר זה פשיטא, ואם אינו חשוד לדבר זה כי חשוד לשאר דברים שאין הרבים רגילין להקל בהם מאי הוי. והלא מומר לדבר אחד אינו מומר לשאר דברים ע"כ. וחזר הרשב"א ז"ל ותירץ דבריו במשמרת הבית וכתב בחשוד ודברים שאין הרבים רגילין להקל בהם. כגון לנבילות וכיוצא בו. אין מפקידין בידו אותו דבר אם הוא של תורה עד שיהא בו שני חותמות ע"כ. הרי לדעת הרשב"א ז"ל בחשוד לאכול נבילות אעפ"י שאינו חשוד על הגזל הוי חשוד להחליף ואין מפקידין בידו בשר. אלא בשני חותמות ואנן בדידן ניתי ספר הש"ע ונחמי כמאן נטתה דעת מרן להלכה. והנה בסי' קי"ח ס"ח כתב סברת הרמב"ם ברישא בסתם. וסברת הרשב"א בשם י"א. שנראה דדעתו דעת עליון עיקר להלכה כהרמב"ם. ואף שבסוס"י קי"ט חזר ושנאה לסברת הרשב"א בסתם. כתב הבאה"ג דט"ס נפל בדפוס. והאי וי"א שכתוב שם צריך להיות בתחלת הסעיף. כמ"ש לעיל בסי' קי"ח וכ"כ הלבוש ז"ל בנוסחא דידיה, אלא שראיתי להפר"ח ז"ל שם ס"ק לה' שכתב אעפ"י שאין נראה כן מדברי הרמב"ם אלא דלעולם לא חיישינן לאיחלופי אלא בעכו"ם מ"מ כיון שהרשב"א הבנא ראיה לדבריו מההיא דפ' א"מ דמפרשי לה רבאוואת בישראל חשוד. הו"ל רבים