פרחי כהונה קכט

רבינו ירוחם ופסקו מרן הש"ע סי' ב'. ועוד הוכיח כן ממ"ש רש"י בפרק הדר וז"ל חוץ מן המומר לנסך או לח"ש בפרהסיא כמומר לכל התורה דמי. דאימעיט ליה מכם ולא כולכם ע"כ: והגם דלאו דידי הוא להכריע לצד אחד. מכל מקום לא אחשוך פי במה שנראה לקוצ"ד להעיר בדברי רבינו חיד"א ז"ל. ומתוך כך יצא לאור בוריין של דברים הללו בע"ה. והוא דקשה לי על דב"ק ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מעה"ק ה"ד וז"ל ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא. אין מקבלין ממנו קרבן כלל. שנאמר אדם כי יקריב מכם. מפי השמועה למדו מכם ולא כולכם להוציא את המומר ע"כ הרי דקאמר מר דמפי השמועה למדו דמומר לע"א או לח"ש אימעיט מקרא מכם. דמשמע ליה דסיפא דברייתא מכללא דרישא איתמר. דכולהו אימעוט מקרא, ועוד קשה ממ"ש עוד שם היה מומר לעבירה, והוא מפורסם וידוע לעשותה בין להכעיס בין לתיאבון. אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה ע"כ. דמשמע דעל שאר עבירות מקבלין וכמ"ש בפ"ג מה' שגגות הלכה ז' דמומר לחלב מקבלין ממנו קרבן על הדם. הרי דמומר להכעיס אין מקבלין ממנו קרבן דוקא לאותה עבירה שהוא רגיל בה אבל על השאר מקבלין, ומבואר מכל הפוסקים דמומר להכעיס הוי מומר לכהת"ו כולה. וכמ"ש בש"ע סי' ב' ס"ה דמומר להכעיס אפילו לדבר אחד הוי כעכו"ם ושחיטתו נבילה וכתב הב"ח שם דמומר להכעיס דהוי מומר לכהת"ו. אינו אלא מדרבנן. וכן הסכמת כל הפוסקים דלא כהש"ך שכתב דהוי מדאורייתא. וכתב הגאון חת"ס ז"ל ביו"ד סי' א' שכן נראה לו בדעת הרמב"ם ז"ל דהרי לא גרע מגוי עוע"ז שאינו אלא מדרבנן. דלא כהש"ך דגריס בנוסחת הרמב"ם כותי וכו'. וכן משמע להדיא מרש"י ז"ל דף ג' ע"ב ד"ה חוץ וכו' עיי"ש. וא"כ לפי דעת הרב פני דוד ז"ל דסל"מ דמומר לע"א או לח"ש דהוי מומר לכהת"ו אינו אלא מדרבנן. נמצא דינם שוה לדין מומר להכעיס דכולהו מומרים לכהת"ו מדרבנן. ומעתה יקשה עלינו פסק הרמב"ם ז"ל למה יהיו חלוקים בדינם לענין קרבן דמומר להכעיס מקבלין ממנו קרבן על שאר עבירות. ומומר לע"א או לח"ש אין מקבלין מהם שום קרבן כל עיקר אלא ודאי על כרחין לומר דמומר לע"א וכו' הוי מדאורייתא מומר לכהת"ו. וכ"כ הרב החסיד ארעא דרבנן ז"ל משם הרב עץ החיים ז"ל שהביא ראיה לדברי הב"ח דלא כדברי הש"ך מהא דמקבלין קרבן ממומר להכעיס על שאר עבירות. משא"כ מומר לע"ז או לח"ש. דמוכח מזה שהוא מדרבנן. והני אחריני מדאורייתא. ועוד קשה לי דכל כחו דהרב פני דוד ז"ל דקאמר מר דהוי מדרבנן. הוא דקא דייק מדקתני בברייתא מכאן אמרו וכו' והכל הוא מדרבנן. דמשמע דסל"מ דכל מקום דקאמר מכאן אמרו הוא מדרבנן וזה היפך ממ"ש הוא עצמו ז"ל בספר עין זוכר מע' דל'ת אות כ' ומע' מ"ם אות נ"ט בשם הרב קרבן אהרן ז"ל בפרשת בהר וז"ל מכאן סמכו חכמים מן התורה. לשון זה מורה דאינו מן התורה אלא מדרבנן, מדלא אמרו מכאן אמרו או מכאן למדו ע"כ. דממילא משמע דכל מקום דקאמר מכאן אמרו הוא מדאורייתא. וא"כ הרי כאן בברייתא זו דממעטינן מומר וכו' קתני מכאן אמרו וכו' ומוכח שפיר דהוי מדאורייתא. ודלא כמ"ש הרב פני דוד ז"ל: ואחשבה לדעת פשר דבר זה באשר יצאתי לחלק בדבר דבאמת לענין קרבן הוי מומר לע"א או לח"ש מומר לכהת"ו כולה מדאורייתא ואין מקבלין ממנו שום קרבן, משום דהוי זבח רשעים תועבה. כדאיתא בפ' חלק דף קי"ב לענין עיר הנדחת. ועיין במל"מ פ"ג מהלכות שגגות ה"ז מה שהאריך בענין זה. וכדקיי"לן דכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה. ומחלל שבתות בפרהסיא ג"כ כתב רש"י ז"ל בפ"ק דחולין שם האי תנא חמירא ליה שבת כע"א וכו' וכן איתא בפרק הדר דף ס"ט עיי"ש. ואמטו"ל ממעטינן להו מקרא דכתיב מכם ולא כולכם להוציא את המומר. אבל לשאר מילי דקאמרי רבנן כעכו"ם אינו אלא מדרבנן. וכאשר כבר כתבתי משם הגאון רעק"א ז"ל שכתב כן בהדיא. שמפרש הש"ס דמותיב לרב ענן. דהכי קאמר כיון דאשכחן דמומר לע"ז הוי מומר לכהת"ו לענין קרבן בדאורייתא הכא נמי ליתסר לענין שחיטה בדרבנן ע"כ וכמו שהוכיח עוד שם דמומר לע"ז או לח"ש. מדאורי' הוי בר זביחה. שהרי הוא מצווה על כך. ומה שפסלוהו לענין שחיטה. אינו אלא מדרבנן. וכן לענין גט שכתב הרמב"ם בפ"ג מהל"ג ישראל שהמיר לע"ז או שמחלל שבת פסול לכתוב הגט. והרי הוא כעכו"ם לכל דבריו ע"כ וכתב התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' מ"ג כיון דקיי"לן דמומר שקידש קידושיו קידושין כדאיתא בפרק החולץ והוא הדין שגיטו גט. היה נראה לומר שהוא כשר לכתוב הגט. דהא לא דמי לנכרי ועבד דליתנהו בתורת גטין וקידושין. אבל משומד איתיה בתורת גטין וקידושין שאעפ"י שחטא ישראל הוא. ומ"ש הרמב"ם שהוא כעכו"ם ופסול לכתוב גט. הוא משום דבעינן כתיבה לשמה. ונכרי אדעתא דנפשיה קעביד ודינו כעכו"ם. וכ"כ הרבנים יכין ובועז ז"ל נכדי הרב ז"ל משם אביהם הרשב"ש ז"ל שהרחיב לבאר ענין זה יותר. דהרמב"ם שכתב טעם בנכרי שלדעת עצמו הוא כותב. היה צריך לומר הטעם מפני שאינו בתורת גטין וקידושין כמו שנתן הטעם בעבד. אבל מפני שאמר שהמומר לע"א דינו כעכו"ם. נתן טעם בעכו"ם. מפני שהוא כותב על דעת עצמו. ע"כ. וכ"כ הרב"ש סי' קכ"ג סק"ה וממוצא דבר אתה למד דמ"ש הרמב"ם שהוא כעכו"ם לכל דבריו היינו לענין כתיבה לשמה ולא לשאר מילי. זולת לדברים המנוין בתלמוד כמ"ש הרבנים יכין ובועז שם. הרי מבואר דמדאורייתא מומר כשר לכתוב הגט כיון דאיתיה בתורת גטין וקידושין. אלא דמדרבנן פסול