פרחי כהונה קכח

זביחה. וא"כ גם במומר לע"א ולח"ש כיון דהוי בר זביחה אינו אסור מן התורה בשחיטה אלא מדרבנן שעשאוהו כמומר לכל התורה כולה. ושוב ראיתי שכתב כן בהדיא בשו"ת יו"ד סי' ק"ך במחלל שבת משום קנסא עשואהו כגוי עובד עבודה זרה. ואין להחמיר בו כל כך עיי"ש: והשתא אתי שפיר מה שהביא ראיה מרש"י ריש חולין שם. דקאי אף לפי המסקנא. דכיון דלפי האוקמתא אינו מומר לכל התורה אלא מדרבנן. נהי דחזינן בהו באחאב וסיעתו דעוע"ז והוי מומר לכהת"ו כולה שאינו בר עדות ואינו נאמן באיסורין. מ"מ אינו חשוד לנבילה כל זמן דלא חזינן בהו דפקרי בה. דאיכא למימר שאני יצרא דע"ז דתקיף עלייהו ונראה להוכיח מדב"ק ז"ל. דמדרבנן לא אמרינן חשוד לזה חשוד לזה. ויש להביא קצת ראיה לדבריו ז"ל מהתוספות דריש בבא מציעא דף ג' ד"ה ובכוליה וכו' ופרק הניזקין דף נ"א ד"ה בכוליה וכו' דמשמע מרש"י שם דאמרינן מגו דחשיד אממונא חשוד אשבועתא והקשו התוס' דהא לקמן בב"מ דף ו' מסקינן דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא. וליכא למימר דהתם מדרבנן הוא דלא חשוד משום שראו דשבועתא חמירא להו. אבל מדאורייתא חשוד לזה חשוד לזה ע"כ. הרי מוכח דמדרבנן לא אמרינן חשוד לזה חשוד לזה כל שראינו שנזהרים באחרים. וכן נמי בהניזקין שם בא"ד כתב וא"ת דגזלן אמאי פסול לשבועה כיון דלא אמרינן מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא. ותירץ דמדרבנן פסול דפסלתו תורה לעדות דכתיב להיות עד חמס. ולא גזרו רבנן אלא היכא דנודע פיסולו דגנאי הוא להשביעו ע"כ. ופי' מהר"ם ז"ל דדקדקו התוס' בלשון זה משום דקשה להו לפי"ז א"כ אמאי לא אמרינן נמי מדרבנן מגו דחשיד נמי אממונא חשוד נמי אשבועתא ליפסל נמי לשבועה מדרבנן כמו גזלן. לכך כתבו ולא גזור אלא היכא דנודע פיסולו וק"ל ע"כ. הרי לך דלא אמרי רבנן שיהיה חשוד אלא היכא דנודע פיסולו. הלא"ה לא. וכן פסק מרן הש"ע בחמ"ש סי' צ"ב סעיף ג' וז"ל כל מי שחשוד ליקח ממון חבירו חשוד על השבועה. ודוקא שיש עדים שלקח ממון חבירו. אבל בלא עדים אינו חשוד ע"כ. והוא ממ"ש הרא"ש ז"ל בפסקים בבא מציעא דף ו' עיי"ש. ומהאי טעמא כתב הגאון ז"ל דמומר לע"א או לח"ש ומקיים שאר כל התורה. דהוי מומר לכהת"ו ואינו חשוד על כל התורה לעבור על כל האיסורין, דכיון שהוא מדרבנן לא גזרו בו שהוא חשוד לכל התורה כל היכא שלא נודע פיסולו במילי אחריני להיות נחשד עליהם כל שאינו מאותו המין ודו"ק: איברא דלכאורה יש לפקפק בדברי הגאון ז"ל ממאי דאיתא בתוספתא דבכורות בפ"ג הלכה ד' דקתני בהדיא חשוד לע"א חשוד לכל התורה כולה וכו', והביאו הרב"י בסוס"י קי"ט בבד"ה משם א"ח וכו'. וצ"ל דהתוספתא מיירי ביצא מן הכלל לגמרי דנטמע בין אומה אחרת. שהוא חשוד לעבור על כל המצות, וכמ"ש הגאון ז"ל שם. אך זה דוחק דבלאו חשוד לע"א הרי הוא חשוד על כל המצות בהדיא וי"ל עוד דהתוספתא מיירי במאי דקתני חשוד על כל התורה. היינו כל שהוא מאותו מין. כגון בשחיטה דאמרינן סתם מחשבתו לע"א. כמ"ש הרב"י בסוס"י קי"ט דבעין אחד חשוד על החמור חשוד גם על הקל. וכמ"ש הגאון ז"ל עצמו שם בסוף התשובה דחשוד לעשות מלאכה בשבת חשוד למלאכת יו"ט. אבל לאכול אפילו איסורים קלים אינו חשוד עיי"ש. וכן כתב נמי הכא שחשוד לע"א וכו' שאיננו חשוד לעבור ע"כ התורה כל שאינו מאותו המין וכו': אך עד עתה לא איפר"ק מחולשא לפי מ"ש השמ"ח סי' ב' סט"ז במומר לע"א וכן במחלל שבת בפרהסיא אפילו לתיאבון. ואפילו ראינוהו מקיים שאר מצות ושחיטה הרי הוא כגוי וכו'. ובתבואות שור שם סק"ל כתב וז"ל דע דמה שכתבנו בפנים בסי' זה כמה פעמים הרי הוא כגוי לשחיטה. אין הכוונה לאפוקי לשאר כל מילי. אלא לאפוקי לענין קידושין כמ"ש באה"ע. והא דנקט שחיטה משום דבהא מיירי עכ"ל. דמזה משמע שאף שלא יצא מן הכלל חשבינן ליה כגוי לכל דבר. ונראה דמיירי שאינו נאמן באיסורין כיון שהוא מומר לכהת"ו הרי אינו בר עדות כעכו"ם. אבל לא שנאמר שהוא חשוד לכל התורה: והנה סברא זו שכתבנו דמומר לע"א או לח"ש דהוי מומר לכהת"ו אינו רק מדרבנן. כתבה ג"כ רבינו חיד"א ז"ל בספר פני דוד פרשת תולדות על פסוק שא נא כליך וכו' דמייתי הברייתא דמסיק מנה בפ"ק דחולין שם דמומר לע"א אסור לשחוט. וז"ל מכם להוציא את המומר. מכם וכו'. מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה. מכאן אמרו מקבלין קרבן מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה. חוץ מן המומר ומנסך ומחלל שבתות בפרהסיא. ומוקי לה חוץ מן המומר לנסך יין ולח"ש בפרהסיא. דהוי כמומר לכל התורה כולה. ויש לדקדק אמאי ברישא לא קתני מכם להוציא את המומר לנסך ולח"ש בפרהסיא. דהוי כמומר לכל התורה כולה ונראה דמדאורייתא לא אסור אלא מומר לכהת"ו דוקא. ומשו"ה ברישא דקאי אקרא מכם וכו' קאמר להוציא את המומר, והיינו לכל התורה. אלא דמדרבנן מומר לנסך יין ולח"ש שוינהו כמומר לכהת"ו כולה ודייק אומרו מכאן אמרו מקבלין וכו'. חוץ מן המומר וכו' והכל הוא מדרבנן עכ"ל. וכ"כ בספר עין זוכר מע' מ"ם. וכ"כ הרב אברהם אזכור משמו: אלא שראיתי להרב ערך השלחן יו"ד סי' ב' שחולק על רבינו חיד"א ז"ל בזה. וכתב דמומר לע"א ולח"ש מדאורייתא הוי כמומר לכל התורה ושחיטתו נבילה כגוי. כמבואר בכל הפוסקים. ומה שדקדק מדלא קתני רישא להוציא את המומר לנסך וכו' היינו לאשמועינן דמומר לכל התורה חוץ משתים אלו הוי כנכרי וכמ"ש