פרחי כהונה קכז

סימן כג למעלת החכם השלם וכו' כבוד רבי שמעון דיין נר"ו בעי"ת דרעא יע"א: הנה מעכ"ת במכתבו הבהיר רצוף אהבה. אר"ש טובה ורחבה על ענין בשר כשר המשתלח מעי"ת מראכיס יע"א למח"ק. על יד איש ישראל מחלל שבתות בפרהסייא ואין בו שום חותם. ועל דעת קודשו עלתה לאסור שליחות כזה. ודן את הדין ממ"ש מרן הש"ע יו"ד סי' ב' דמומר לע"א או לחלל שבת בפרהסייא וכו' דינו כעכו"ם וכו' וכיון שדינו כעכו"ם דבר פשוט הוא שאסור לשלוח בידו בשר בלא חותם כדין עכו"ם כמ"ש בסי' קי"ח וכו': תשובה על דברי קודשו אחר המחי"ר לבבי לא כן ידמה כאשר מצאתי ראיתי להגאון חת"ס ז"ל בחלק ששי ליקוטי שו"ת סי' פ"ג שכתב וז"ל כי אין המומר לע"ז ושבת חשוד לכל התורה. רק הוא מומר לכל התורה שאינו בן ברית אבל אינו חשוד לעבור על כל התורה. כל שאינו מאותו מין. ואחאב היה מומר לע"ז ונהי ששחיטתו פסולה. שאינו בר זביחה. אבל איננו חשוד לאכול נבילות. אבל אינו נאמן להעיד. כי אינו בר עדות והפוסקים מיירי ממומרים שבזמננו שמתטמעים בין הגוים. והם ודאי עוברים על כל התורה. אבל מי שהוא בין ישראל ונוהג כמנהגיהם. רק מומר לע"ז או לח"ש נהי שהוא מומר לכל התורה מ"מ אינו חשוד לכל התורה וכן החשוד אינו מומר וק"ל עכ"ל. וכיוצא בזה כתב עוד לעיל סי' נ"ו וז"ל ועוד נ"ל דהמרדכי ז"ל שכתב למאן דאמר דמומר אינו זוקק אשתו ליבום משום דאינו בהקמת שם בישראל וכו' לא אמר במומר לע"ז או לחלל שבת ומקיים כל התורה כמו אחאב כמ"ש רש"י ריש חולין דנהי דגרע משאר מומר לדבר אחד. דזה דינו כמומר לכל התורה כולה. מ"מ אשתו זקוקה ליבום ולא אמר המרדכי ז"ל אלא במי שהמיר ונדבק לאומה אחרת משאר האומות. ויצא מכלל יהדות לגמרי. על זה אמרו שאינו בהקמת שם ואין מקושש עצים ואחאב בכלל זה עכ"ל. וכ"כ עוד באה"ע ח"א תשובה כ"ב עיי"ש: ועם היות שדברי הגאון ז"ל חזקים כדאי מוצק. וכדאי לסמוך עליהם כי הוא עמוד חזק להוראה. עכ"ז להיות שדברי זה לא נזכר כל צורכו בדברי הפוסקים ז"ל לזאת חובתי היא ואעשנה בס"ד להתבונן בדב"ק. כאשר נעמוד על מקורם מקור חיים אשר ממנו שאב ואז יצא לאור דאין זה, והוא שנראה שדב"ק נובעים ויוצאים ממ"ש רש"י ז"ל בריש חולין דף ד' ע"ב כמ"ש הגאון בעצמו סי' נ"ו. וז"ל רש"י אחאב וסיעתו חזינן בהו דעובדי ע"ז הוו. ובנבילה לא אשכחן בהו דפקרי. ואיכא למימר דיצרא דע"ז תקיף עלייהו עכ"ל. דמשמע שאף שהוא חשוד לע"ז אינו חשוד על הנבילה. ולגבי דידי צריך עיון דדברי רש"י הללו אמורים לפי שיטת רב ענן. דקאמר התם דמומר לע"א אינו מומר לכל התורה כולה ומותר לאכול משחיטתו. אכן לפי המסקנא דאיתותב רב ענן וקיי"ל דמומר לע"א הוי מומר לכל התורה כולה ואסור לאכול משחיטתו. תו ליכא למימר דילפינן מאחאב. אלא דחשוד לע"א חשוד גם אנבילה: ונראה ליישב דב"ק עפ"י מ"ש הגאון רעק"א ז"ל בחידושי יו"ד סי' ב' שכתב דהא דאמרינן מומר לע"א הוי מומר לכל התורה ושחיטתו אסורה. אינו רק מדרבנן שהוכיח כן ממ"ש הרשב"א ז"ל והביאו בב"י שם דאיכא מאן דמכשר בשחיטת מומר להכעיס אם אחרים רואין אותו עיי"ש בב"י. והיינו על כרחין דאיהו מיקרי בר זביחה כיון שמצווה על כך. וא"כ גם במומר לכל התורה ומומר לע"א ולחלל שבת, אינו אסור בשחיטתו מן התורה דהא מיקרי בר זביחה כיון שמצווה על כך ומה בכך דהוי כעכו"ם עכו"ם עצמו אם היה בר זביחה היה שחיטתו כשירה ומעתה מה הפרש בין מומר לכל התורה ובין מומר אוכל נבילות להכעיס דתרויהו מיקרו בר זביחה. אלא ודאי דהוא רק דרבנן. ומפרש סוגיית הש"ס דמותיב לרב ענן מברייתא מכם ולא כולכם להוציא את המומר היינו כיון שאין מקבלין מן התורה קרבן ממומר לכל התורה. וכן במומר לע"א ולחלל שבת. א"כ מוכח דמן התורה מומר לע"א ולח"ש כמומר לכל התורה. וכיון דרב ענן לא אמר רק מומר לע"א מותר לאכול משחיטתו דמשמע דבמומר לכהת"ו אסור עכ"פ מדרבנן. ממילא גם מומר לע"א ליתסר כיון דהוי כמומר לכל התורה לענין קרבן בדאורייתא. הכא נמי לענין שחיטה בדרבנן עכ"ל: ואחריו בא הרב חשק שלמה בחידושיו לחולין הנדפס בתלמוד שבידנו שיש בו יותר ממאה הוספות דפוס רא"ם. והרב ז"ל מילא את דברי הגאון וחיזק את דבריו. דמסוגיית הש"ס יש הכרח לדבריו. דלכאורה קשה מאי קאמר הג"מ לימא מסייע ליה לרב ענן. והדר דחי ליה הא הוייא כיאוד"א ועוד לקרא. דהא רב ענן מביא ראייה ברורה לדבריו מן התורה. דמומר לע"א מותר לאכול משחיטתו. ולמאי הוצרך לסייעתא. ועוד דהיכי מסיקינן לרב ענן בתיובתא. הא מיהושפט הוא ראייה ברורה לדבריו. ולכן נראה דלא הוצרך להביא ראיה דלא הוי מומר לכהת"ו. דמהיכי תיתי לומר כן. כל כמה דליכא קרא על זה. רק הוצרך להביא ראייה דלא נימא דשמא שחט לע"ז ושחיטתו זבחי מתים. קמל"ן דלא חיישינן וראייה מיהושפט ואף דאחאב היה אדוק בע"א. ובאדוק גם רב ענן מודה, וכמ"ש התו"ס שם ד"ה מומר. מ"מ י"ל דגם זה אינו אלא מדרבנן. ובימי יהושפט עדיין לא גזרו גזירה זו עכ"ל: ונראה שכן מוכח נמי מדברי חת"ס ז"ל עצמו ביו"ד סי' א' שכתב להוכיח כדעת הב"ח שכתב דמומר אוכל נבילות להכעיס אסור לאכול משחיטתו מדרבנן דלא כהש"ך שכתב דהוי מדאורייתא. והוכיח כן מרש"י דף ג' ד"ה חוץ וכו' ומהרשב"א וכו' וב"י סי' ב' ד"ה מומר אוכל וכו', ושכן דעת הרמב"ם שהרי לא גרע מגוי שאינו עוע"ז דלא כהש"ך שם. ועל כרחין לומר דהיינו טעמא כמ"ש הגאון רעק"א ז"ל דמשום דאיהו מיקרי בר