פרחי כהונה קכה

דהאי כדאיתיה והאי כדאיתיה. דההיא דתני רב ששת כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה. וכן מתניתין דהמוצא כלים ועליהם צורת חמה וכו'. מיירי בצורת חמה ולבנה. וכמו שפירש"י שם צורת חמה. מזל חמה וכן לבנה ע"כ. וכמו שפירש הרמב"ם בפיה"מ שם וז"ל צורת חמה ולבנה. אין ענינו במוצא עיגול ויאמר זה הוא שמש. או קשת עגול ויאמר זה לבנה. אלא שבעלי הצלמים הנק' טלאס"ם מייחסים לכוכבים צורות. עד שאומרים צורת שבתאי צורת זקן שחור. וצורת נוגה צורת נערה יפה בחלי זהב. וצורת השמש כמלך מעוטר יושב על עגלה. וכן מייחסים לכל המזלות וכוכבים צורות הרבה וכו'. וצורות חמה ולבנה ר"ל הצורה המיוחסת אל השמש. וצורה המיוחסת אל הלבנה על איזה דרך שיהיה ע"כ. וכ"כ מור"ם ז"ל בד"מ ובהגהת הש"ע סי' קמ"א ס"ג עיי"ש. ומשו"ה קתני דיוליכם לים המלח דסתמם לעכו"ם ואסורין בהנאה. וההיא דר"ג מיירי בעיגול דמות לבנה בעל קרעת כיתרא וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ פרק אם אינן מכירין וכו' דר"ג היה מצייר בלוח שיעור הלבנה שיהיה בו נטיית קרניה מצד האופק. וחכמי הכוכבים מציירים זה הרבה ע"כ. וזאת הצורה אסורה בעשייה משום לא תעשון אתי וכו' כנז' בגמרא. ואם עשאה נכרי. מותר לישראל להשהותה בדליכא חשדא. כגון שהם שוקעות. וכמו שכתב הר"ן ז"ל לפי שיטת הר"מ מרונטבורג הנ"ל. דכל הצורות שאסרה תורה אסור לעשותן בין בולטות בין שוקעות. ולקיימן. שבמדור העליון אסורות בין בולטות בין שוקעות. ושבמדור התחתון בולטות אסור לקיימן משום חשדא. שוקעות מותרות דליכא חשדא ע"כ ועיי"ש. ונמצאת אתה אומר לשיטה זו. דצורת חמה זו שכבר נעשית מותר להשהותה אם היא שוקעת דלית בה משום חשדא. או אפי' היא בולטת דאיכא משום חשדא כיון דרבים נינהו ליכא חשדא. ומסתמא לנוי נעשית. וכל זה לשיטת התוס' והרמ"מ שכ' הר"ן וכן דעת הרא"ש ז"ל וכמו שכתב הטור משמו: אבל דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אינו כן. וכמ"ש ב"י ז"ל שם על דברי רבינו הטור וז"ל מ"ש לחלק בין יחיד לרבים ובין של פרקים לשאינה של פרקים. ובין להתלמד לאינה להתלמד, משמע דכל הנך תירוצי דקא אמר אביי הילכתא נינהו. וכל מהנך גווני שרי. וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל שכתבם. אבל הרי"ף ז"ל כתב ומי שרי. והכתיב לא תעשון אתי וכו' להתלמד שאני וכו' ולא חילק בין יחיד לרבים ובין של פרקים וכו' וגם לא הזכיר היתיר דאחרים עשו לו כלל. וגם הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות ע"ז לא חילק להתיר בדברים אלו. וכתב הר"ן שנראה שהם סוברים דכיון דלקושטא דמילתא היא דלהבין ולהורות שרי מעתה ליכא למימר בדר"ג דאחרים עשו לו. ומידחייא הנהו אוקמתי דאחרים עשו לו ודפרקים ע"כ. ותמה מר"ן ב"י על הרמב"ם ז"ל דמ"מ הי"ל לכתוב דלהתלמד מותר לעשותן עכ"ל. וכן פסק בש"ע כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דלא חילק בין יחיד לרבים ולא הזכיר שום היתר רק דוקא להתלמד ולהורות. דנמצאת אומר אליבא דהילכתא נקטינן דצורה חמה ולבנה וכוכבים ומזלות אסור בין לעשותן בין להשהותן אפי' בעשאם נכרי רק דוקא להבין ולהורות :וצורה זו שנעשית בדלתות ההיכל איסורא רביע עלה וחובה רמיא עלינו לעקור את שורשה ואין חילוק בין שוקעת לבולטת וכמו שכתבו התוס' שם דבחמה ולבנה ומזלות אין חילוק בין שוקעין לבולטין וכ"כ הרמב"ן ז"ל דכל הנך דאיסורא דידהו משום לא תעשון אתי אין חילוק בין שוקעין לבולטין, ופליג על מ"ש הר"ן בשם מהר"מ מרוטנבורג ז"ל דמפליג בצורת חמה וכו' שבמדור התחתון בין בולט לשוקע כמש"ל וכן דעת הרא"ש שלא לחלק. וכן פסק הרמב"ם שם וכן פסק מר"ן בש"ע שם: ונראה עוד לומר דגם לשיטת התוס' ודעמייהו. דבעשאוה אחרים מותר להשהותה. היינו דוקא כההיא דר"ג. דנכרים עשו אותה כמ"ש הרא"ש ז"ל שקנאן מן העכו"ם עשוי. או אפילו לפירוש התוס' שצוה ר"ג לעכו"ם לעשות שיש בה משום אמירה לגוי שבות. משום מצוה שאני עיי"ש. אבל היכא שנעשית באיסור דהישראל עשאה ועבר על לאו דלא תעשון וכו' כו"ע מודו דאסור להשהותה וכמ"ש מרן ב"י בסוסי' קמ"א להשיב על דעת רבינו אליקים ז"ל שצוה להסיר צורות אריות ונחשים שציירו בביה"כ בקולוניי"א שהקשה עליו דמה הועיל בתקנתו. דהא לד"ה שאר פרצופין שרו במוצא. ומשמע דלקיימן נמי שרי כיון דלית ביה חשש אליל. ומשמע דה"ה בעשאו ישראל. נהי דהעושה עבד איסורא. מ"מ לקיימו מותר. ועושה איסורא דעבד. בשעת עשייה עבד. ושוב אין לו תקנה אעפ"י שיסירם. ותירץ דאפשר לומר דאעפ"כ לא רצה שיהיה זכר וקיום לדבר שנעשה באיסור לפי דעתו ז"ל. וכבר כתבתי שכל שפוסקים חלוקים עליו ומתירים לעשות כן אפילו לכתחלה עכ"ל. וע"כ לא פליג עליו אלא בשאר צורות דלא נפקא לן איסור בעשייתן לפי שיטתו ז"ל כמבואר שם. אבל בצורות חמה ולבנה דנפקא לן איסור דידהו מלא תעשון אתי אליבא דכו"ע מודו אם נעשו באיסור ע"י ישראל שאסור לקיימן שלא יהיה זכר וקיום לדבר שנעשה באיסור. וכדאמרינן בפרק ד' מיתות דף נ"ד משום תקלה וקלון השחית שרוף וכלה עיי"ש. ומה גם שהיא צורה נעבדת ואיכא חשדא שיאמרו לעובדה הוא מניחה. וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בח"א סימן ק"ז משם הרמב"ן ז"ל גבי טבעת שחותמה בולט וכו' כיון שחותמה בולט איכא למיחש לחשדא שמא צורה נעבדת היא כיון שהוא מניחה, ואעג"ב שאחרים עשו לו אסור להניחה ע"כ: ואף גם זאת לחד תירוץ דברבים ליכא חשדא. מ"מ הרי כתב מרן ב"י בשם רבינו ירוחם. וז"ל וכתב