פרחי כהונה קכד

לדין יפ"ת. דלא דברה תורה רק כנגד יצה"ר שאם לא תתיר לו התורה יעבור באיסור עיי"ש תוכן דב"ק. ואין לי עסק בענין זה. כי כל עצמי אשר באתי עד הלום לעמוד על דברי הרמב"ם ז"ל. הלא הוא מפני אשר ראיתי כתוב להרה"ג כמוהר"ר דוד הכהן יחש"ל בקנוטר' דוד שכתב שמדברי הרמב"ם בהלכה זו יש סמך היתר לחלוצי צבא אשר נלקחים לפני הממשלה וכו' ותקפה עלי משנתו. וישבתי ודנתי לפני"ק שאין ללמוד מכאן שום סמך להיתירא. דלא התירה תורה לחלוצי צבא בישראל לאכול דברים האסורים במלחמה. אלא משום דכתיב ואכלת את שלל אויביך. דלדעת הרמב"ם ז"ל לא התירה תורה רק דוקא אם ירעבו ולא ימצאו רק דברים האסורים. ולדעת הרמב"ן ז"ל אף אם לא ירעבו אך בשאר מלחמות שאינם בארץ ישראל לא התירה תורה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שם וז"ל ולא בכל חלוצי צבא הותר להם שלל אויביהם. אלא בארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו. כמו שמפורש בענין עכ"ל, וכ"כ עוד בפרשת מטות דמה שהזהיר אותם עתה בהגעלת כלי מדין מאיסורי הגוים, ולא אמר להם זה מתחלה בכלי סיחון ועוג שלקחו גם שללם. והטעם כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל הוא. והותר להם כל שללם אפילו האסורים. דכתיב ובתים מליאים כל טוב. ואמרו רז"ל קדלי דחזירי אישתרי להו. אבל מדין לא היה משלהם. ולא לקחו את ארצם. רק לנקום נקמתם הרגו אותם ולקחו שללם. ולכך נהג האיסור בכליהם ע"כ, וגם הרמב"ם ז"ל אינו חולק בזה דאיהו נמי ז"ל מיירי בכיבוש ארץ ישראל כמבואר בה. מלכים שם. הרי שאין לפנינו שום רמז בדברי הרמב"ם שנלמוד ממנו סמך להקיל לחלוצי צבא הנלקחים לפני הממשלה יר"ה. ושאני ההיא דכתב הרמב"ם כמדובר. ואין לנו אלא מ"ש הרדב"ז ז"ל כאמור: וכן לענין שבת נמי. שמכריחין אותם לעשות מלאכה בשבת, פשוט הוא שאם יכול להציל את עצמו בממון בודאי כל אשר בידו יתן ולא יעבור על לא תעשה: כמ"ש הר"ן ז"ל. אלא שאם אין בידו ממון או לא ישאו פני כל כופר. הרי דינו מבואר בהרמב"ם ה' יסודי התורה פרק ה' ובש"ע יו"ד סי' זק"ן דחוץ מג' עבירות החמורות אם הגוי מכוין להנאת עצמו. כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת, או לבשל לו תבשילו. יעבור ואל יהרג ע"כ. ונראה דגם בפרהסיא הדין כן וכמ"ש הש"ע שם וז"ל ואם הוא בפרהסיא וכו' חייב ליהרג ואל יעבור אם הגוי מכוין להעבירו על דת. אבל אם אינו מכוין אלא להנאתו. יעבור ואל יהרג ע"כ. הרי דבפרהסיא נמי אם הגוי מכוין להנאתו יעבור ואל יהרג. אמור מעתה דהחלוצים שמכריחין אותם הממשלה יר"ה לעשות מלאכה בשבת וכל כוונתם דוקא להנאת עצמם. הוי דינם כדין יעבור ואל יהרג. ופטורים הם אחר שיעשו כל טצדקי להציל עצמם ולא יועילו. ועיין בשו"ת חות יאיר סי' קפ"ג דגם בטלטול והולכת אבנים. דהו"ל מלאכה שא"צ לגופה הדין כן דהו"ל לאו דלא תסור וכו' עיי"ש. ואני תפלה להי"ת ישבור עול הגלות מהרה מעל צוארנו. וימהר לגאלנו גאולה שלמה בובק"א הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט סימן כב מעשה שעשו דלתות להיכל הקודש פה עי"ת תמושנת יע"א. והאומן צייר בהם מבחוץ צורת חמה בעת זריחתה בבקר. באופן זה. שעשו עיגול מוזהב כמראה דמדומי חמה. וסביב סביב לעיגיל לצד מעלה יוצאים קוים מהם ארוכים מהם קצרים כניצוצי חמה. וסביב העיגול כלפי מטה צייר דמות עננים המכסים את החמה בעת זריחתה. ומראיהם גוון לבן כמראה ענן בוקר באופן שנראית ממש דמות חמה בעת זריחתה ומאשר ראו עיני תמהתי על המראה דחוששני מחטאת איסור שבה. ובכן פניתי לראות שורש הלכה זו. ומה יעשה בה: תשובה. שורש הלכה זו. מקורה נפתח בש"ס דר"ה דף כ"ד ובפ' כל הצלמים דף מ"ג וז"ל תנן התם דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא בכותל בעלייתו. שבהן מראה את ההדיוטות. ואומר להם הכזה ראיתם או כזה ראיתם. ומי שרי. והא כתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום. כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות, שאני ר"ג שאחרים עשו לו. והא רב יהודה דאחרים עשו לו וא"ל שמואל לר"י שיננא סמי עיניה דדין. התם בחותמה בולט ומשום חשדא וכו'. ומי חיישינן לחשדא והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקמי ביה אנדרטי. והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בגויה ולא חיישי לחשדא רבים שאני. והא ר"ג דיחיד הוא. כיון דנשיא הוא שכיחי רבים גביה. ואיבע"א דפרקים הואי, ואיבע"א להתלמד שאני. דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות עכ"ל, וכתבו התוס' ד"ה לא אסרה תורה וכו' דאורי' דכל אלו התירוצים של אביי אמת הם. מדלא קאמר בכל אחד ואחד אלא אמר אביי. ש"מ שלא היה חוזר בו וכו' עיי"ש. וכ"כ הר"ן משם הר"מ מרונטבורג עיי"ש הדברים ברוחב: וללבן הדברים לכאורה קשה שלפי סברא זו דבעשאוה אחרים מותר להשהות. יקשה לאביי מדידיה אדידיה. שהרי לעיל דמנקיט רב ששת חומרי מתניתא ותני כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה. ומוקי לה במוצא כדתנן המוצא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח. ואביי הוא דמוקי לה הרי דקאמר אין רישא וסיפא במוצא וכו' עיי"ש. ואם הוא דבעשאוה אחרים הילכתא היא ומותר להשהותה אמאי קתני דמזל חמה ולבנה אסורין הרי בשלא עשאן עסקינן. אך אחר העיון נראה דאין כאן קושיא כלל.