פרחי כהונה קכג

בשעת הפירעון, יכול לשום הפירות שפסק עליהם במעות וליתן לו פירות אחרים. אבל מעות אינו יכול ליתן. ויש מי שאומר שיכול ליתן מעות עכ"ל, הרי שסתם כפירשב"ם והלכה כסתם. ודכוותה נמי דנדו"ד לפי פירשב"ם אינו יכול ליטול מהלוה מעות פראנסיס כפי חשבון מה ששוה לחאסאני בשעת פירעון בשער היוקר כיון שמעות פראנסיס הלוהו ומעות פראנסיס מקבל יותר על מה שהלוהו מיחזי כרבית. כדאמרינן זוזי יהיב וזוזי מקבל מיחזי כרבית, אלא יכול לשום מעות לחאסאני כמה שוה ונותן לו סחורה או כל מידי דמיקרי פירא: זהו מה שהעליתי במצודתי. בעזרת אלקי' ישועתי לברר הלכה זו בכל פרטיה. הואיל ואתא לידן. ועיני צדיק תחזינה מישרים לחזור על המקרא פעמים שלש להבין דעתי הקלושה. ואם יראה בעיניך איזה פיקפוק הודיעני אולי אזכה לברר דברי בס"ד. והנה עמך מעלת רב רחומאי רבי יעקב בן חמו, ומינך ומניה תסתייע מילתא ויתקלס עילאה. נאם החו"פ בעי"ת תמושנת יע"א בעא' לאדר א' שנת וראיתם וש"ש לבכ"ם לפ"ק ועיני לשמייא נטלית ינחני במעגלי צדק לכוין לאמיתה של תורה. עד יצא כנוגה צדקה הלכה ברורה. וליהודים היתה אורה. אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כא שאלה נדרשתי מפי החכם המפואר וכו' כבוד רבי דוד כליפא נרו'. במכתב לאמר. לעמוד על הלכה זו בענין בני ישראל הנלקחים לצבא לפני הממשלה ירה'. בשעת מלחמה או בשעת שלום. מה דינם לענין אכילה: תשובה הנה כתב הר"ן ז"ל בפ' לולב הגזול בענין הידור מצוה וכו' דבמצות לא תעשה. את כל הון ביתו יתן קודם שלא יעבור עליה ע"כ. ופסקה מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד סי' זק"ן ס"א שאם יוכל להציל עצמו מיד האנס בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור לא תעשה ע"כ כי עפ"י הדברים האלה נמצאת אתה אומר בפשיטות בבני ישראל הנלקחים לצבא. אם הם במקום שנמצא דבר כשר ויש בידם מעות ליקח. חובה עליהם רמייא כל אשר לאיש יתן ולא יעבור. על לא תעשה באיסור אכילה: אך מדאגה מדבר אם הם במקום שלא ימצא שם מאכל כשר. עד כמה הם חייבים להעמיד עצמם בלא מאכל דבר זה נשאל עליו הרדב"ז ז"ל הנה היא כתובה בח"א סי' קמ"ה במי שהוא בין הנכרים ואינו מוצא לאכול אלא דברים אסורים וכו' והשיב. אעפי' שאמרו הר"א ז"ל שאין לאדם להוציא ממונו על מצוה עוברת כגון סוכה ולולב וכו' כדי שלא יבוא לידי עוני ויפיל עצמו על הצבור. ה"מ במצות עשה. אבל במל"ת אפילו כל ממונו, וכ"כ הרא"ש ז"ל. הילכך אם אין שם אלא דברים האסורים בלאו לא תיבעי לך. כי על האכילה הראשונה לקיום גופו נותן כל ממונו ולא יאכל איסור ולאחר מכאן אנוס הוא מחמת נפשות. ויאכל מה שימצא הקל הקל תחילה. כגון אם אפשר בפחות פחות מכשיעור עושה כן שהרי פחות מכשיעור. אעג"ב דקיי"ל כר"י דחצי שיעור אסור מה"ת. מ"מ אין בו לאו ולא מלקות וכן אם מוצא בשר נבילה לא יאכל חלב או דם מפני שיש בהם כרת. ואף אם אין שם אלא איסורא דרבנן חייב לתת כל ממונו עד שימצא דבר היתר. שהרי הוא עובר משום לא תסור וכו' דכל גזירות דרבנן אהאי קרא אסמכוהו. וכתב עוד, מ"מ נ"ל שאינו מחוייב לקחת בהמתנה עד שיהיו לו מעות לפרוע. דדילמא לא יהיו לו מעות והנכרים חובטין אותו. ואז מייסרין אותו על הלואתו ויבא לידי סכנה. וחי בהם אמר רחמנא ולא שימות בהם ודבר ברור הוא שכיון שבאותה שעה אנוס הוא אינו מחוייב למשכן גופו לקיים את התורה. אם לא בתורה חסידות שיבטח בה' שיהיה לו לפרוע הקפתו שהקיף לקנות מאכל מותר עכ"ל: אשר שמענו ונדע מפי כבוד תורתו ז"ל. שמשעה שכלו לו מעותיו ושוב אין בידו להשיג דבר מאכל של היתר. הו"ל אנוס מחמת נפשות ואוכל מה שימצא הקל הקל תחלה. וכמתלמד מדב"ק דלאו שהוציא כל אשר בידו. אלא אף גם זאת. אם משער בעצמו שיוציא כל אשר בידו. ועכ"ז לא ישיג מאכל כשר כגון שהמקום רחוק וכיוצא. מעשה דיינינן ליה בדין אנוס מחמת נפשות. ואוכל מה שימצא. דמה לו לפזר ממונו ולא יועיל וכן מסתבר: ובכן אשור"ה נא ואראה מ"ש הרמב"ם ז"ל בה' מלכים פ"ח הא' חלוצי צבא. משיכנסו בגבול העכו"ם וכו' מותר להם לאכול נבילות וטריפות ובשר חזיר וכיוצא אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורות וכו' מפי השמועה למדו ובתים מליאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן עכ"ל. ועיין בכ"מ שם אלא דבעיני יפלא את אשר דבר בקודשו. דלא הותר לאלו חלוצי צבא לאכול ערפי דחזירי וכו' אלא אם ירעבו ולא ימצאו דבר כשר אלא אלו, שעפי' מ"ש הרדב"ז כנ"ז מאי רבותייהו דחלוצי צבא. הלא דין זה שוה בכל אדם כשהוא במקום שאין מצוי אלא דברים האסורים הו"ל אנוס מחמת נפשות ואוכל מה שימצא כנז"ל. ואילו בש"ס דחולין דף יז' משמע דהותרו להם קדלי דחזירי משום ואכלת את שלל אויביך עיי"ש. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפי' החומ"ש שהביא דברי הרמב"ם הללו וכתב עליו דאין זה נכון שלא בשביל פקוח נפש או רעבון. בלבד הותר בשעת מלחמה. אלא לאחר שכבשו הערים הגדולות והטובות וישבו בהן. התיר להן שלל אויביהם עיי"ש. ועיין פרשת דרכים דרך הק"ו דרוש ח' מה שהקשה עוד על הרמב"ם בזה מסוגיית הש"ס וכו'. ועיין חידושי מהרי"ץ חיות ז"ל שתירץ דדעת הרמב"ם מדכתב בהלכה השנית וכן בועל אשה בגיותה וכו' דמשמע דהיתר אכילת דבר איסור במלחמה שוה