פרחי כהונה קכ

בקרקע הוי פשיעותא לגבי נורא ע"כ. הרי דלא שייך האי מילתא במעות שאינו יכול לטעון המוכר נשרפו מעותיך בעלייה. וא"כ יהיו נקנים במטבע שכנגדו. דבשלמא לר"ש בן לקיש דאמר משיכה מן התורה ומעות אינן קונות עד שימשוך. אתי שפיר דאין חילוק בין פירות לכספים. דבכולהו דוקא משיכה קונה דין תורה אלא לרבי יוחנן קשיא. והיה נראה לומר דלא פלוג רבנן בהאי מילתא בין היכא דמצי אמר נשרפו וכו' להיכא דלא מצי אמר. דלא נתנו דבריהם לשיעורין: אמנם ראיתי אחרי רואי. דהאי דאמרינן לא פלוג רבנן בהא במחלוקת הפוסקים שנויה. שכתב בהגהת מרדכי אות תמ"ט משם העיטור הא דאמרינן שמא יאמרו נשרפו וכו' דוקא עלייה דשכיח ביה דליקה אבל מכר לו חטין שבבית דלא שכיח ביה דליקה מעות קונות. והכי גרסינן בירושלמי בר איניש יהיב לחבריה יו"ד דינרים. א"ל אית לי גבך מאתאן גיריוי מן גו ביתא שרי. מגו כרמא אסור. מה בין בית לכרם. בית אין מצוי בו ניפול. כרם מצוי לישרף עכ"ל. וכן פסק מור"ם בהגה ח"מ סי' קצ"ח ס"ה עיי"ש הרי מחלק בדבר בין היכא דמצי אמר להיכא דלא מצי אמר. אבל הרב"י הביא הגמ"ר זו בריש סי' קצ"ח וכתב עליו ואין נראה כן מדברי הפוסקים וכן בדין שלא נתנו חכמים ז"ל דבריהם לשיעורין עיי"ש בב"ה, וכן פירש הרב פני משה על הירוש' לענין רבית. ובמראה הפנים הביא הגמ"ר זו ומ"ש עליו ב"י. וסיים וכן לא מסתבר טעמו ופירושו של העיטור בהא דהכא עיי"ש. הרי סב"ל דלא פלוג רבנן: איברא. דבאמת אין אנחנו צריכין לכל זה ולק"מ משום דלאו דוקא קאמר הש"ס שמא יאמר לו נשרפו וכו'. דה"ה שאר אונסין, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מכירה ה"ה וז"ל ולמה תקנו חכמים משיכה במטלטלין. גזירה שמא יתן הלוקח דמי החפץ, וקודם שיקחנו יאבד באונס. וכגון שנפלה דליקה ונשרפו או באו לסטים ונטלוה. לפיכך העמידוהו חכמים ברשות המוכר כדי שישתדל ויציל החפץ ע"כ. וכן העתיק מרן הש"ע בסי' קצ"ח ס"ה ואף דבפרק המפקיד דף מ"ב קאמר כספים אין להם שמירה אלא בקרקע גם לגבי גנבים. הרי כבר כתב שם המרדכי. דהיכא שנתנו במקום המשתמר מאש ומגנבים כגון בכיפה שתחת הקרקע. ונאנסו פטור. דחזינן לקמן דלא חייש רב יוסף אלא לאש ולגנבים ע"כ עיי"ש בג"מ. וא"כ אף דלגבי שריפה וגניבה גבי מעות לא מצי אמר נשרפו וכו' לענין אונסים אחרים מצי אמר נאנסו מעותיך. להכי גם במטבע תקנו דלא קני עד שימשוך: ומעתה שזכינו לדין דשוו בשיעוריהן דין קניית המטבע כדין קניית הפירות. שפיר יליף מעלתו דין מעמיד הלואתו על המטבע מדין מעמידה על הפירות שפסק הש"ע בסי' קס"ג ס"א. והכא נמי במטבעות לחאסאני. אם היו ביד הלוה קנה אותם המלוה בחובו שהעמיד עליהם. וזכי בהו מהשתא, וכי מוקרי ברשות מלוה מוקרי ואעפ"י שלא משך ואין כאן איסור רבית הואיל ואם בא לחזור בו הלוה קאי עלייהו במי שפרע כמ"ש רש"י ז"ל בדין הפירות. וכן נמי אמרינן גבי הלואת דינרים בפ' הזהב דף מ"ד רב אוזיף דינר מברתיה דרבי חייא. אייקור דינרי. אתא לקמיה דר"ח א"ל זיל הב לה דינרין טבין ותקילין. והיינו טעמיה דרב היה חושש משום רבית כדין סאה בסאה בסימן קס"ב. וא"ל ר"ח דאין כאן איסור רבית כדמסיק בגמ"ר דרב דינרי הוו ליה. ונעשה כאומר עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח. וכתב הנימוק"י ז"ל הטעם דכל שיש בידו שרי משום דמעכשו אלו שבידו הם נקנין למלוה. וכשהותרו הוי כאלו ברשותו הוקרו ע"כ. וכענין זה כתב הט"ז סי' קע"ג סק"ט וז"ל עוד ראיתי להזכיר מה שיש נוהגין לעשות היתר שהלוה כותב לו שמוכר לו איזה סך כסף וידוע שאין לו אותו סך רק שהמלוה סומך על מה שהוא מודה לו שיש לו אותו סך זה נ"ל איסור דאורייתא. דמה מהני הודאתו לשקר להפקיע איסור דאורייתא וכו' עיי"ש. וכ"כ הלחה"פ בקונטרס אחרון אות א' עיי"ש. שמשמע מזה בפשיטות דהעמדת מלוה על סך כסף שוה להעמדת מלוה על הפירות, דבכולן דינן שוה, אם יש לו מותר ואם אין לו אסור. והט"ז והלחה"פ שקראו תגר מיירי במי שאין לו והוא מודה לשקר שיש לו להפקיע איסור דאורייתא אבל ביש לו שפיר דמי: ומעתה יש להסתפק אם בשעה שהוקרו המטבעות לחאסאני כבר הוציאם הלוה ואינם בעין. אם עכ"ז חייב לשלם אחרים במקומם כיון שהיו לו כבר וקנאם המלוה. או לא. ונראה להתיר ספק זה ממשמעות הברייתא דתני רבי אושעייא וכו' א"ל חטין יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשו וכו' דר"ל הרי הם הלואה אצלי. וכמו שמפורש להדייא בדברי הרמב"ם פ"י מה' מלו"ל ה"ו שכתב א"ל צא ועשה אותן עלי וכ"ו ויהיה לך אצלי חטים בהלואה וכו' וכמ"ש הש"ע כלשונו עיי"ש, ומאחר שהם הלואה אצלו. הרי קיי"ל הלואה להוצאה ניתנה ואפילו בפירות. וכמ"ש הרבי' בסי' קס"ב עמ"ש משם תלמידי הרשב"א עיי"ש. ואפי"ה קתני בברייתא הגיע זמן חטין למכור נוטל כשער היוקר וכו'. וכן נמי שמעינן מהתוס' פ' א"נ דף ס"ג ד"ה כשמשך שכתב ואפילו אכלן המוכר מותר לשלם חטין אחרים אם יוקירו. ולא דמי לסאה בסאה דאסור משום דהתם הלואה והכא זביני ע"כ. ואף דהכא מיירי בשמשך וקנה אותם קנין גמור היינו לפי שיטת רב דפליג אדרבי ינאי ואמר מה לי הן אמרינן. מה לי דמיהן לו אמרינן לכך הוכרח לאוקומי מתניתא דרבי אושעייא דמיירי בשמשך. אבל לרבי ינאי דקאמר מה לי דמיהן נמי אמרינן וקיי"ל הכי בש"ס וכ"פ הש"ע סי' קע"ה תו לא צריך לאוקמה בשמשך ולא אפילו בייחד לו קרן זויית. אלא כיון דזכי בהו מהשתא ואם בא לחזור המוכר קאי במש"פ