פרחי כהונה קיט

במאי קא קני אותם בחובו שהוא מטבע פראנציץ. קיי"ל בפ' הזהב דאין מטבע קונה מטבע לא בתורת דמים ולא בתורת חליפין. וא"כ כיון שלא קנה אותם המלוה' כי אייקור ברשות הלוה אייקור. ואי שקיל להו המלוה. רבית קא שקיל: וחובתי היא ואעשנה בס"ד לפרש את שיחתי מאין יצא לי חילוק זה והוא דאיתא בפ' איזהו נשך דף ס"ג. תני רבי אושעייא הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גורנו וא"ל תן לי מעותי שאני רוצה לקנות בהם חטין, א"ל חטין יש לי צא ועשאן עלי כשער של עכשו וכו'. כולם אם יש לו מותר אין לו אסור ע"כ והוא מקור שממנו נובע פסק מרן ז"ל ופירשי' ז"ל יש לו מותר ולא אמרינן דלאו כאיסרו הבא לידו היכא דיש לו דזכי בהו מהשתא. ואע"ג דלא משוך כי מוקרי ברשותיה מוקרי ולא הוי רבית. הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע ע"כ דמשמע דחשבינן כאלו המלוה נתן מעות בעין בעד החטין ונקנו לו החטין וכי אייקור ברשותיה אייקור. והוא מוסכם עם פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מכירה ה"ד וז"ל מי שהי"ל חוב על חבירו וא"ל מכור לי חבית של יין בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר ה"ז כמי שנתן הדמים עתה וכל החוזר בו מקבל מש"פ ע"כ והגם שהראב"ד השיגו מהא דאמרינן בקידושין מלוה להוצאה ניתנה. ובמכר במאי קנה מ"מ מודה הראב"ד לענין איסור רבית וכמ"ש שם וז"ל אולי הטעהו להרמב"ם הא דאמרינן מעמידין מלוה על הפירות והוא שיש לו. וההיא לאו לענין קנייה מיירי אלא לאיסור רבית עכ"ל. דר"ל שאעפ"י שלא קנה מדין קנייה. כיון שאין כאן אלא איסור רבית דרבנן. יש כח ביד חכמים להקל בדבר מדבריהם. ושויינהו כאלו זכה בהם וקנאם כדאמרינן בעלמא עשו את שאינו זוכה כזוכה כ"כ התוי"ט פ' א"נ משנה א' ז' עיי"ש. נמצאת אתה אומר דטעם היתר העמדת מלוה על הפירות הוא משום דקנאם מהשתא וברשותו נתייקרו וא"כ לפי מאי דקיי"ל בפ' הזהב דף מו' בקניית המטבע ופסק רבינו הטור בחמ"ש סי' ר"ג וז"ל וכולן כנגד זה כגון שמכר דינר זהב בדינר זהב או דינר כסף וכו' יש להם דין מטבע ואין קונין זא"ז עכ"ל. וכתב הרבי' שכ"כ הרא"ש והרן' וגם תלמידי הרשב"א משם הרמב"ן דאין מטבע קונה מטבע לא בתורת דמים ולא בתורת חליפין עכ"ל וכ"פ בש"ע שם. וכיון דאין מטבע קונה מטבע אחר נמצא זה שהעמיד הלואתו על מטבע לחאסאני. לא קנאם מהשתא אפילו ביש לו כל זמן שלא משך דבמאי קא קני אותם בחוב שיש לו על הלוה דחשבינן כאלו נתן המעות בעין עתה. והרי זה קנה מטבע לחאסאני במטבע לפראנציץ. ואין מטבע קונה מטבע. ואף שמטבע פראנציץ הוא ניירות הוי גופן ממון ושוין למטבע כסף. כמ"ש הגאון חת"ס ביו"ד סי' קל"ד ובחמ"ש סי' קפ"ו וז"ל וקיי"ל בעניין המטבעות דינא דמלכותא דינא מן התורה והוא גזר אומר שתצא המטבע בכך. והממאן ליקח חייב ראשו למלך הרי זה גופו ממון. אפילו אינו שוה החצי. וא"כ מטבע כסף וזהב ומטבע ניירות שוה. ואין בין זה לזה כלום עכ"ל ועיין בפ"ת חמ"ש סי' רג' מ"ש בזה עוד משמו. ועוד אם באנו לחלק בין ניירות למטבעות כסף לחאסאני הנה בנדון שלפנינו אדרבה ניירות הם טיבעא שהם חריפים בהוצאה לגבי לחאסאני כאשר כתב מעכ"ת שאותה שעה היה מטבע לחאסאני הולך וגדל בשיויו ואינו חריף בהוצאתו לגבי כל אדם. רק לפני סוחרי הארץ וכמבואר כל זה בפ' הזהב ובש"ע ח"מ סי' ר"ג למעיין עליהם. והוי מטבע לחאסאני פירא ומטבע פראנציץ טיבעא ואין טיבעא קונה פירא וא"כ לא זכה במטבעות לחאסאני המלוה מעולם. וכי אייקור ברשות הלוה אייקור. ואפי' היו מזומנים ללוה לא זכה בהם המלוה. ולא מצי למישקלנהו. דרבית קא שקיל: הראת לדעת דיש חילוק בין העמדת מלוה על הפירות להעמדת מלוה על המטבע: אך אחר העיון מחוורתא הדין דין אמת. ואין חילוק ביניהם כי לא נופל דין מעמיד הלואה על המטבע מדין מעמידה על הפירות. והוא דהא דאמרינן מטבע אינו קונה מטבע. היינו לומר שאינו קונה אותו קנין גמור בכל מקום שהוא עד שימשוך. אבל מ"מ לענין מי שפרע קונה אותו כדין נתן מעות דמי הפירות דלא קנה הפירות קנין גמור עד שימשוך. דאז לא מצי שום אחד לחזור. אבל קנה אותם מיהת לענין מש"פ כדקיי"ל בפ' הזהב דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו חכמים עד שימשוך. שמא יאמר לו המוכר נשרפו חטיך בעלייה. כרבי יוחנן וכן פירש הרב נימוק"י ז"ל על מתניתין דפרק הזהב דקתני כיצד משך הימנו פירות וכו' הוא פירושא דמתניתין דלעיל דאמר הזהב ונחשת קונים כסף. וכסף אינו קונה אותם. ומפרש שאלו פירות לגבי כסף ובפירות עושין משיכה ע"כ הרי דשוין דין קניית המטבע לדין קניית הפירות וכן פירש הסמ"ע בח"מ סי' ר"ג ס"ד אמה שכ' הש"ע אבל אם נתן לו כ"ה דינרי כסף בדינר זהב לא קנה עד שיקח הדינר של זהב ע"כ ופירש דשניהם לא קנאו כדין הנותן מטבע על המטלטלין ונראה שגם בזה עומד במי שפרע החוזר בו עכ"ל והביאו הבאה"ט שם וכן כתב הגאון עטרת צבי שם: אלא דהשתא קא קשיא לי כיון דקיי"ל כרבי יוחנן דמשיכה במטלטלין תקנתא דרבנן שמא יאמר נשרפו חטיך בעלייה. א"כ במעות כספים דלא שייך האי תקנתא יהיו נקנים במעות לגמרי מדין תורה. לפי מ"ש התוס' בעירובין דף פ"א ד"ה שמא וכו' וז"ל וא"ת א"כ כשיתן הלוקח מעות ולא משך יאמר לו המוכר נשרפו מעותיך בעלייה כיון שאין המעות קונות לו ותי' וי"ל דמעות נוח לשומרן ואין טורח בהצלתן כמו פירות דאין יכול להציל אלא בטורח גדול, ועוד אומר ר"י דגבי מעות אין שייך לומר נשרפו מעותיך בעלייה דאין להם שמירה אלא בקרקע. ואי לא מותיב להו