פרחי כהונה קיח

וכן מבואר לקמן בב"י בדין שוורים המפילין אותם לשחי'. וז"ל וא"ת מה בין זה לזכרים המנגחים זא"ז ונופל לארץ וחוששין להם. י"ל שהזכרים אינם חושבין שחבריהם יפילום אדרבה כל אחד מהם מתחזק להפיל את חבירו. ולפיכך כשחבירו מפילו פתאום הוא מפילו ואין לו שהות לנעוץ צפרניו. אבל שוורים שמפילים בבית המטבחים. כשמרגישים שבני אדם רוצים להפילם כבר יודעים שסופם להפילם. ולכן משעה ראשונה אמיד נפשיה ונועץ צפרניו עד שמגיע לקרקע ע"כ: והשתא הכא בנדון זה שדחף הלוטומובי"ל לשור ונפל מגובה קומתו פשוט הוא דחוששין לו. דהא הכא איכא תרתי לגריעותא. חדא, שדחפו שלא מדעתו. שלא היה יודע השור שבא עליו לוטומובי"ל להפילו כדי שיתחזק בכל כחו ליפול לאט לאט. ועוד שנית שדחפו בכל כחו ונפל בבת אחת שלא היה לו שהות לנעוץ צפרניו בקרקע, כדאמרינן בשור שמפילין אותו לשחיטה להכשיר רק דיינינן ליה כדין זכרים וכדאמרי' משם ב"י דחוששין להם. ואפילו לא נפלו ממקום גבוה רק מקומתם לארץ חוששין להם. וכדכתבו התוספות בפרק אלו טריפות דף נ"א ד"ה נפל לארעא חוששין אעג"ב דבנפלה בעינן עד שיפול מי"ט כדאיתא בפרק שור שנגח ב"ק דף נ' ומכריסא דתורא עד ארעא ליכא אלא ד"א. מ"מ חיישינן הכא משום דנפל מחמת ההכאה שמנגחין זא"ז עכ"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל, וא"כ הכא נמי אעג"ב דלא נפל ממקום גבוה י"ט רק מגובה קומתו לארץ חוששין לו מחמת שנדחף בכח הלוטומובי"ל ונפל בבת אחת וכפסק הש"ע וחזו"ן הרביתי להרב פרי תואר בסק"ד. עמ"ש הש"ע אבל אם הפילוה אחרים וכו' אפילו בפחות מי"ט חוששין לה. וז"ל ומסתברא דבעינן מיהא ד"ט שיעור מכריסה לארץ. וכל פחות מזה מסתברא דלא מיתברא עכ"ל. ולכאורה לא ירדתי לסוף דעת קדוש. דמאי אתא לאפוקי. דאם ר"ל אם נפלה מקומתה לארץ בקרקע שוה אין חוששין לו עד שתפול ממקום גבוה לפחות ד"ט. יקשה על זה ממ"ש התוספות בזכרים המנגחים זא"א דרק עם נפילתם מקומתם לארץ חוששין להם. כמש"ל וכך הוא עצמו ז"ל בסקי"ט. והנה הרב משבצות זהב כתב עליו דהכרח לזה לא ידענא. וגם הרב עיני הכהן הביא דברי המש"ז הללו. ונלענ"ד לומר דכוונת הרב פר"ת היא לאפוקי אם היתה הבהמה עומדת אצל שיפוע ההר או תל גבוה. דהשתא כשנפלה לא נפלה גובה קומתה לארץ. ואין כאן ד"ט שיעור מכריסה לארץ. שהרי שיפוע ההר או תל גבוה הוא מן הארץ עד קרוב לכריסה ובהכי מסתברא דלא מיתברא אבל אם נפלה מקומתה לארץ. מודה הפר"ת דחוששין לה אעג"ב דליכא י"ט כדאמרינן גבי זכרים המנגחים זה את זה וכו' ואני אמרתי בחופש"י בספרי הפוסקים לידע מאין יצא לו להפר"ת דין זה. כדי לברר אם נתכוונתי אל האמת במה שפירשתי בדב"ק, וראיתי להגאון חת"ס ז"ל בחיו"ד סי' ס"ו בסי"ד שהביא דברי הפר"ת ומ"ש עליו המש"ז, וכתב הוא ז"ל וז"ל ולפענ"ד הוציא כן מאו"ה שהובא בד"מ שכתב דמשום חשש נפילה נוהגים להשליך הבהמה על השראגי"ן שהוא גבוה קצת מן הארץ ולשחוט עליו עיי"ש. וכן ראיתי בפפד"מ. והדבר תמוה מה יועיל זה שהוא גבוה דבר מועט מן הארץ. ועכ"פ הבהמה מושלכת בכח על השראגי"ן אע"כ כל שגבוה קצת מן הארץ. תו לא הוה ד"ט מרגליה להשראגי'ן וכפרי תואר עכ"ל, הרי בהדיא דכוונת הפר"ת לאפוקי מה שמפילין הבהמה על דבר גבוה. דנמצאת הבהמה לא נפלה גובה קומתה לארץ. ושמח לבי שנתכוונתי לאמיתה של הלכה כדבר האמור מפי רבנן קדישי ז"ל וצור ישראל יהיה בעזרנו. ויאיר עינינו בתורתו אכי"ר החו"פ בתמוז יה"ל התרצ"ז ע"ה מסעוד הכהן ס"ט. שאלה סימן כ אבן יקרה מאירה תם יושב אהלים אהלה של תורה בר אוריין. כמוהר"ר שמעון דיין. נר"ו בעי"ת דרעא יע"א: חכם עדיף. בצל"ח העודף. מכתבו הבהיר הגיעני לנכון רצוף עם פסק דין אשר נכבדות מדובר בו. על ענין איש אחד שהיה לו מלוה אצל חבירו סך ת"ק צ'ורוס ממטבע פראנצא יר"ה. ויהי היום תבע המלוה ללוה לפרוע לו חובו באשר רצה לקנות בהם מטבעות צ'ורוס לחאסאני שנתיקרו כעת. וא"ל הלוה הרי הם אצלי ממטבע צ'ורוס לחאסאני כשער של עכשיו דהיינו ק' צ'ורוס פראנציץ שוה פ' צ'ורוס חאסאני וקבל המלוה וזקפן עליו במלוה ממטבע אלחאסאני. דהיינו ת"ק צ'ורוס פראנציץ שהיה נושה בו. בת' צ'ורוס חאסאני. ולעת עתה בשעת הפירעון נתייקר עוד לחאסאני והיה שוה ק' פראנציץ שבעים חאסאני. וטען הלוה שיש בזה חשש רבית, ופשיט לה מעכ"ת ממה שפסק מרן הש"ע ביו"ד סי' קס"ג מי שהיה נושה בחבירו מעות וא"ל תן לי מעותי שאני רוצה לקנות בהם חטים כשער של עכשיו. וא"ל צא ועשם עלי כשער של עכשיו והרי הם לך אצלי בהלואה. אם יש לו חטים כשיעור מעותיו מותר, וא"ל אסור עכ"ל. ודן מעלתו מזה דכיון דקרוב לודאי שלא היו לו להלוה מעות לחאסאני בשעה שזקפן עליו. לכך אין למלוה ליטול רק ת"ק צ'ורוס פראנציץ שהלוהו מקודם ותו לא ע"כ תוד"ק: תשובה כשאני לעצמי הגם הלום שלפי האמת דמיונו כאריה עולה יפה. מ"מ לא הראה פנים לדבר מה דמות יערוך לדין פוסקין על המטבע עם דין פוסקין על הפירות שפסק מרן ז"ל. שלכאורה נראה דלא דמו אהדדי דשאני מעמיד הלואתו על הפירות דשרי משום מקנה אותם המלוה בחובו וזכה בהו מהשתא, וכי אייקור ברשותיה אייקור ואין כאן צד רבית. משא"כ הקונה מטבעות לחאסאני שהעמיד הלואתו עליהם.