פרחי כהונה קטז

עיי"ש. ותי' בנקודות הכסף דודאי הצוה"ג הם פחותים יותר מחצי עצם. ואי הוה משערינן בחצי עצם הוי חומרא גדולה. משו"ה נתנו שיעור רוחב אצבע שהוא יותר (נראה שצ"ל פחות) קצת מחצי עצם עכ"ל. ובהא לישרי לן מר דאין אלא בתורים ובני יונה הקטנים. אבל בתרנגולים ואווזים רוחב אצבע אינו מגיע אפילו לשליש ולרביע העצם. והנה כי מ"ש הרב פרי תואר ז"ל סק"ט דמה שפסק רמ"א בהג"ה לבער ברוחב אצבע שהיא דעת מהרי"ל אתיא כמ"ד בטדא אצבע. והבא לפסוק כמ"ד בטדא ארבע אצבעות. לעולם אין צוה"ג למעלה מחצי העצם. דלא הוי טפי מהכי ע"כ, וא"כ לפי מה שפסק בד"מ כדעת הרוקח לשער בחצי עצם הוא לפי דעת הרמב"ם דמפרש בטדא ד' אצבעות. ונמצא לפי מאי דקיי"ל כדעת דסתם לן מרן ז"ל בסעיף ה' יש לנו לשער דוקא בחצי עצם. וכן דעת הש"ך שם שכתב משם סימנית"ח כלל פ"ז דין יו"ד דשיעור ארכו של צוה"ג הוא בעצם האמצעי מחציו ולמטה הוי צוה"ג, ומחציו ולמעלה לא הוי צוה"ג עכ"ל. גם הט"ז סק"ז כתב משם רש"ל דרוחב אצבע שכתב רמ"א משם מהרי"ל הוא צודק לפי פירש"י שפירש בשור הגדול ד' אצבעות. אבל לפי מאי דקיי"ל י"ו אצבעות כדעת הרמב"ם דסתם לן מרן בס"ה כוותיה, לא יספיק אצבע ולכל הפחות בעוף ב' אצבעות עכ"ל רש"ל. וסיים הט"ז דמ"ש רמ"א ולעולם אין צוה"ג וכו' פי' הן בעוף קטן הן בבהמה גדולה. דשם אין שייך שיעור עכ"ל. דר"ל דרוחב אצבע אגודל בעוף קטן הוא יותר מחצי עצם א"צ לשער בו אלא עד חצי עצם אף אם יהיה פחות מאצבע. וכן בבהמה גדולה דשיעור י"ו אצבעות הוא יותר מחצי עצם אין לשער רק עד חצי עצם ותו לא: נמצינו למידין מכל האמור דבעוף סתם שאינו קטן לא סגי ברוחב אצבע אגודל שכתב רמ"א בהג"ה אלא בעינן חצי עצם לפי מ"ש בד"מ שהיא דעת הרמב"ם דסתם לן מרן כוותיה בס"ה. ושכן דעת הש"ך או לפחות ב' אצבעות כמ"ש הט"ז משם רש"ל. וכן הסכימו כל האחרונים כמ"ש הפר"ח בסק"ז דמקצת האחרונים חלוקים עמ"ש רמ"א ישער ברוחב אצבע. וס"ל דלפחות בעינן ב' אצבעות. ולכן יותר נכון לשער מחצי עצם האמצעי ולמעלה ששם לא יש צוה"ג. ויש לסמוך ע"ז בין בעוף בין בבהמה ע"כ. וכ"כ המחב"ר שם אות י"ב שהאחרונים חלקו על זה. והנכון יותר לשער מחצי עצם האמצעי וכו' ע"כ: וחזו"ת קש"ה ראיתי במנהגים כת"י מנהג "אוהראן" ותלמסאן שכתבו דלכתחלה בעינן ב"א ובדיעבד לאחר שחיטה סגי ברוחב אצבע עכ"ל. ותמיהני מאין יצא להם זה. כיון דקיי"ל כמ"ד בבהמה י"ו אצבעות א"כ גם בעוף ליבעי ב' אצבעות אף דיעבד ואפשר דיצא להם דין זה ממ"ש רש"ל כמש"כ ולכל הפחות בעוף ב"א. דנראה משיגרת לישניה דלא ברירא ליה דלעולם בעינן ב"א בעוף לפי שיעור יו"א בבהמה. וכן דקדק הפ"מ בשפ"ד אות ז' מלשון רש"ל עצמו ביש"ש שכתב ולכל היותר ב"א. לא ברירא ליה וכו' עיי"ש וסיים ובערב שבת יש להקל בשיעור אצבע ע"כ ולכן גם במנהגים חילקו בין דיעבד לכתחלה: ולדאתן עלה בנדון שלפנינו שנשבר למטה מ"ב אצבעות זולת מה שהקילו המנהגים בדיעבד אח"ש לשער באצבע. עוד יש אתנו חדא למעליותא לצאת בה ידי סברת האחרונים דסברי מרנן לשער דוקא בחצי העצם והוא מה שחזר ונקשר יפה. שכתב מרן לקמן סעיף יו"ד בזה שתי סברות וז"ל אם נשבר העצם במקום צוה"ג ונקשר ונתרפא יפה. יש מתירין אם לא נשתנה מראית בשר שעל השבר ויש אוסרין עד שיבדוק צוה"ג. וכתב מור"ם בהגה דכן עיקר כיש אוסרין משום דאין אנו בקיאין בבדיקת העוף ע"כ והשתא הכא יש לצרף דעת היש מתירין להכשיר אף שהוא למטה מ"ב אצבעות כיון דבלא"ה אף שלא נקשר הרבה פוסקים מכשירין ברוחב אצבע. והשתא שנקשר ואין ריעותא בבשר והוא למעלה מרוחב אצבע. פשוט הוא להכשיר מכח ס"ס ספק כמ"ד דסגי ברוחב אצבע: ואת"ל עמ"ד ב"א דילמא הלכה כיש מתירין בנקשר. וכ"כ הזבחים שלמים משם מזמור לדוד. וכ"כ בשמו השב"א אות ח'. ואף שנשאר עוקץ דק בשבירה ולא עבר המחט כדרכו מ"מ מיקרי שפיר נקשר יפה. כמ"ש הט"ז בסי' נה' סקי"א וז"ל ומ"מ נ"ל שאם נשבר העצם במקום שאין עושה אותו טריפה כדלעיל ס"ה בזה מהני אם חזר ונקשר יפה אעפ"י שלא חזר למקומו ע"כ. ועיין הזכו"ל יו"ד ח"ב סי' נ"ה משם שו"ג סקל"ו שכ' אם עו"ב שלם כשר אף שאין הקיסם עובר ע"כ ועיין בנובי"ק סי' כ' שהשיב אורחא דהיתירא עדיף להכשיר בנשבר למעלה מאצבע ואינו נקשר יפה וגם נמצא אחר אכילה וכו' ממ"ש הט"ז כנ"ז עיי"ש ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן יח מעשה בא לפני בריאה שנכפלה ראש הבועה לפנים ברוחב אגודל והותר ונסרכה שם בחוט על גבי בועא באונא עצמה ותחת הכפל יש פילוש שיוכל להכניס ראש אצבע. והסירכא קצרה שאין בה שיעור להתפשט עפי' רוחב הכפל אם ימתח רק כמו ראש כנף בגד שכפלו לפנים ותפרו בתפירה אחת. ונסתפקתי אי דיינינן לה כסי' מניה וביה: תשובה נראה פשוט דדיינינן לה כדין סי' מניה וביה ממה שנתן טעם בב"י סי' מניה וביה להכשיר כדין סי' תלויה והוא מ"ש בסי' ח"ל דאפילו לדברי האומרים אין סי' בלא נקב. הכא בסי' מניה וביה כשרה דכיון שנדבקה באונה עצמה. הא ודאי אינה סי'. אלא הפשחת ליחות הריאה ולא בא מחמת נקב. וגם ליכא למיחש שמא תתפרק כדברי האומרים יש סי' בלא נקב דבהא ליכא למיחש כיון ששני ראשיה במקום אחד