פרחי כהונה קטו

ואין בהם חיות כלל רק מראיהן כעין תולעים, ונוהגין בעיהק"ו הנז' לאסור הבשר. כי לסיבת ריבויים א"א למיקם עלייהו ולנקרם מהבשר. והגם דהתולעים אלו אין בהם שום חיות. ולא נכנסו בסוג פסק מרן הש"ע ז"ל שם. מ"מ מאן לימא לן דלא נשארו חיים שעה א' לאחר השחיטה ואח"כ מתו. וספק תורה להחמיר ע"כ והרי לנו תורה חדשה מפי הרב הנז' שראוי לאסור הבהמה משום איסור תולעים ג"כ ע"ה מסעוד הכהן ס"ט סימן ט"ו מעשה שבא לידי עוף שצוארו עקום שנתעקמו החוליות שבשדרה ונכנסו זה בזה קצתם על קצתם. ולאחר שחיטה בדקתי בו והפרקתי החוליות זה מזה ומצאתי אותם שלימים בלי שבר וגם חוט השדרה קיים עובר בתוכם. והכשרתי העוף. שנראה שנעשה זה בקטנותו על ידי שנכנס צוארו במקום צר ונתעקמו החוליות ולא נתפשטו אח"כ. זאת הבדיקה עשיתי לפני הרב כמוהר"ר סעיד הכהן נר"ו שד"ר חבת"ו והוטב בעיני קודשו: שוב מצאתי הדבר מפורש בספר מחב"ר ז"ל סי' ל"ב אות ה' והרב תורת זבח אות ח' סי' נ"ד אות ז' ומטו בה משם הרב מטה יוסף ז"ל ח"ב יו"ד סי' ו' שכתב בעוף שנמצאת שדרתו עקומה וכפולה הנקרא קורקובאד"ו, דיש להכשיר. דנמצא כן דלפעמים לא תוכל הביצה להכיל את האפרוח בתוכה מפני קטנותה ומתעקם בתוכו ונשארת כן. ע"כ. וכתבו עוד שמעשה בא לפני הרב מט"י ז"ל כזה באווז אחד. והורה הרב לפרק החוליות אחת לאחת לראות אם חוט השדרה קיים. ונמצא שלם והכשירו וכן בא מעשה לידו בצואר עוף עקום ובדק כל השדרה ונמצא כל החוט שלם וקיים והכשירו כ"כ הרב תורת זבח שם והוא מכוין להוראתנו. ותהלות לאל שנתכוונו לדעת קדושים ז"ל. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן טז כבד של עוף שהוא מלא בועות וצמחים כתב המחב"ר ז"ל סי' מ"א אות כ"א משם הרב המופלא קדוש יאמר לו מהר"ם זכות ז"ל בתשובותיו סי' ג' וז"ל אם יש בועות בכבד או טינרי במקום מרה או במקום חיותא יש להכשיר. ומה גם דהוא הפסד מרובה. דרבו כמו רבו הכבדים מלאי הבועות. וכמה פעמים ג"כ עת צורך הוא לעניים. שבדוחק קונים עוף אחת לשבת. ונמצא הכבד מלא בועות. ויש להכשיר. הגם דנהגו להטריף. היינו בחושבם שהוא איסור. ואין זה מנהג: וכתב שכן הסכימו הרב מהר"ש אבוהב וכל רבני הישיבה וכתבו שכן הורו הגאונים שהיו בויניציא"ה, וכן הורה הרב יצחק דילואלי וכתב אבל מוהר"ר גור אריה הלוי מסתפק בטינרי במקום מרה וחיותא ע"כ. והרב עיקרי הד"ט סי' ה' מפשט פשיטא ליה שלא להחמיר ולהטריף בועות בכבד, ודלא כתשובת הרב גור אריה שהיה מסופק להחמיר עיי"ש וכתב עוד על מה שהרב זרע אמת שכתב דלבו מהסס הרבה להתיר בבועות בכבד ודחה ראיות הרמ"ז. אני אומר דלא שבקינן פשיטותייהו דאשלי רברבי רבים בחכמה ומנין. הרב החסיד הדב"ש ומהר"י הלוי דכתבו להקל בשם כל רבני הישיבה. וגאוני ויניציא"ה ומי לנו גדול כמשה הרמ"ז הנזכר המעיד עדותו אמת שכ"כ הרבנים הנז' וכו'. וסיים ואיך שיהיה נראה ודאי דלצורך שעה או הפמ"ר אין הוראה להחמיר. דראוים האשלי רברבי הנז' לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק. וכ"ש בשעת הדחק ע"כ, וכן הביא הרב תורת זבח אות כ' סי' ס"ה אות ז' וסיים והכי נקטינן וכ"כ הרב שאלת יעבץ ח"ב סי' נ"ט. ואחר ראיתי להרב זבחים שלמים שכתב משם זבחי רצון שהסכים להתיר דוקא בנשאר כזית במקום מרה ומקום חיותא כמ"ש הזר"א עיי"ש. אך במנהגי אוהראן פסקו כתשובות הרמ"ז הנז'. ועפ"י זה עשיתי מעשה להכשיר. לצורך כבוד שבת הגם שלא נשאר כזית במקום מרה ובמקום חיותא. ע"ה מסעוד הכהן סימן יז מעשה בא לידי בתרנגולת שנשבר עצם האמצעי במקום צוה"ג ברוחב אצבע אגודל מתחלת הפרק וחזר ונקשר יפה. רק שבמישמוש היד לצד סוף השבירה נרגש בו עוקץ דק גם לא עבר המחט. מעא"ע שנראה שלא נתכוונו השברים יפה. אלא שהעור והבשר שלם ולא ניכר בהם שום ריעותא: תשובה. כתב הרב"י בסי' נ"ו משם הרשב"א ז"ל שיעור צוה"ג בעוף. מסתברא שהסימן בהם כאותן הסימנים האמורים בדקה. לפי שבדקה לא נתן קצרה לשיעורן אלא נתן סימן בגופן בעוביין ובמראיתן והן הן הסימנים בכל עוף ג"כ עכ"ל וכתב הד"מ שכן הוא דעת הטור. וכ"כ מהרא"י בכתביו סי' קמ"א שהוא היה משער צוה"ג לפי מראית העין כל עוף לפי גודלו ולפי קטנו. שכל זמן שהם קשים הם צוה"ג כמו בבהמה. ומהרי"ל ז"ל שיער ברוחב אצבע לעוף במקום שמתחילין עכ"ל מהרא"י. וברוקח כתב סי' ת"ר שם צוה"ג מחציו ולמטה כיון שנשבר העצם אפילו לא יצא לחוץ צריך לבדוק בצוה"ג. מחציו ולמעלה אין כאן שם תורת צוה"ג עכ"ל ונראה דעל זה יוכל כל אדם לסמוך ואף מי שאינו בקי עכ"ל הד"מ. וכן פסק מרן הש"ע כדברי הרשב"א ומור"ם פסק כדברי הגאונים הנ"ל, אלא דבהג"ה הש"ע כתב מי שאינו בקי לשער. ישער ברוחב אצבע. שפסק לקולא כדעת מהרי"ל ז"ל ובד"מ פסק לחומרא כדעת הרוקח ז"ל לשער בחצי העצם למי שאינו בקי. וכן הקשה הש"ך שם סק"ט בדרך אחרת