פרחי כהונה קיד

חשוב כניטל ואף שהעור קיים טריפה. וכ"כ המנהגי המערב כ"י וז"ל מעשה שנמצאת נגיחה בעור הנקרא אסאכל"א. וכשהפשיטו העור נגלה נקב גדול. ונמצא בשר דבוק בעור נגד הנקב. באופן שהיה נראה לעין שאם היה הטבח מפשיט בנחת ובחכמה העור. היה מוציא הבשר בלי פילוש, ואסר א"א ז"ל שאפשר שלא היה הבשר סותם כל הנקב. ועוד שהיה הבשר ההוא מוגלד כעין בשר מת. ע"כ מבי"ן. הרי כיון שהיה הבשר מוגלד אינו מציל אף שהעור קיים. והכא נמי שהבשר לקוי וממוסמס אינו מציל אף שהעור קיים וטריפה. ואל ה' יאיר עינינו בתורתו הקדושה אנס"ו נאם הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט סימן יד למעלת חכם לבב. מבני חובב, ידידי ותלמידי ה"ח ה"ש כה"ר פינחס טבול נרו' בעית' גיריוויל יעא': האיר אל עבר פני נועם זיו מכתבך הבהיר ובתוכו רצוף שאלה כענין. על אודות הבהמות הנמצא בבשרם נקודות לבנות ובתוכם תולעים. שהרופא מחפש אחריהם. ואם יהיו בבהמה שורף כל הבהמה. ועיני"ק ראו אור בשו"ת ישיב משה שהשיב הרב על זה שהיא אסורה. וכו' ומעלתו רוצה לעמוד על שורש דין זה מאיזה סיבה יתהווה חולי זה בבהמה. ומבקש ממני להודיעו דבר בזה: תשובה. יפה שאלת ואודעיך ידידי מה שהגיד לי רופא הבהמות אשר במח"ק תמושנת יעא' כי סיבת החולי הזה. יתהווה בבהמה מפני כשאוכלות עשבי השדה נמצאים שם זוחלי עפר מין נחשים דקים וארוכים כמו חוט ואוכלים אותם הבהמות עם העשב ומזה יתהווה בבשרם נקודות כמין תולעת שיש לה ראש וזנב. כאשר הראה אותי במראה המגדיל הראות העשוי לזה אבל אותה התולעת אין בו שום חיות ולא יתנועעו הילך ולכשיתארך בהם זה החולי ימים מספר יעשה מאותם הנקודות נגע שיש בו מוגלא. וכן ראיתי איזה שוורים גדולים שהיה בהם זה החולי. והיה סביבות הטרפש מלא נגע כמין סובין והרופא ההוא אמר שאם יאכל האדם מבשר הבהמה ההיא. יולד בבשרו ג"כ נגע זה. וכאשר הגיד לי כן הראה אותי בספר כתוב מספרי הרפואות ככתבם וכלשונם. וכשהרופא מחפש בבהמה אחר זה. הוא בודק מתחלה בלחיים סמוך ללשון. ואם יהיה בה חולי זה. אז ימצא שם כעין תולעת וזה מורה על הבהמה שכולה מליאה ממין זה עד כאן שמעתי מפה הרופא ההוא. אבל לא ראיתי מזה באיזה ספר: והנה לענין דינא. הגם שאין נראה בזה שום טריפות ואין לנו להוסיף על הטריפות כמ"ש הרמב"ם בפי' מה"ש. מ"מ יש חשש לאסור משום חשש סכנה שידבק ההוא באדם. וחמירא סכנתא מאיסורא כמ"ש הרב ישיב משה. אלא דאין ראיה כ"כ ממ"ש הוא ז"ל מבהמה שנמצא במעיה בהרות אדומות מחמת שאוכלות הכל"ך וכו' דשאני התם דהכל"ך הוא עצמו החלתית שפסק מרן בש"ע סי' נ"א בסופו. וכמבואר בתשובות מרן בספר אבקת רוכל במחלוקת שבינו לבין המבי"ט ז"ל וכמו שהעתיק ה' יד אפרים עיי"ש. אמטו"ל אוסרין הבהמה משום טריפות שעקב בני מעיה וגם משום סניף חשש סכנה. אך היכא שאין בו חשש טריפות אלא חשש סכנה לחוד, עד עתה לא שמענו. אכן ממ"ש הט"ז ביו"ד סי' קט"ז סק"ו משם רש"ל ז"ל בפרק הגוזל בתרא סי' לז' שנהגו לאסור הכבשים שגדל בהם מין שחין של נגע שרגילין למות בהן. ובימי חורפי ראיתי שעשו הקהל חרם ואסרו כל הכבשים עד שפסקה המכה ע"כ הרי לך דבמקום שאין בו איסור טריפות כגון האי מין שחין הגדל בכבשים ועכ"ז אסרו בהם משום סכנה ובר מן דין הרי הלכה פסוקה בדברי הרמב"ם ז"ל בפי מה"ש הלכה ח' וז"ל אכלה סם שהורג את האדם. או שנשכה נחש. וכן כיוצא בו: מותרת משום טריפה. ואסורה מפני סכנת נפשות ע"כ: ואין בכלל זה מ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' מה"ש הלכה י"ב שאין להוסיף על הטריפות שמנו כלל. ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה להיות. ע"כ שנראה מזה שאין לנו לחוש לדברי הרופא ולאסור הבהמה מפני שום חולי אחר זולת השבעים טריפות. וכמ"ש נמי הפר"ת סי' ס' סקיב' וז"ל אה"ל אם יאמרו הרופאים שבהמה זו חולה בחולי שאין מציאות בעולם שתחיה פשיטא דשרי ולא אסרינן אלא טרפיות האמורים בדבריהם ז"ל כמ"ש הרמב"ם ז"ל. דאין הכי נמי משום טרפיות אין לנו להוסיף אך משום חשש סכנה סברי מרנן לחוש ולאסור וכמש"ל משם הרמב"ם באכלה סם וכו' דמותרת משום טריפות ואסורה מפני סכנת נפשות: ועיין להרב זבחים שלמים סוף סי' ס' שכתב להודיע מ"ש לו שוחט מומחה בליורנו יעא' שהיה רואה בקיבת הבהמות בועה אחת סרוחה לפנים. ולא היה חושש לה שלא היתה במקום המטריף. ובאותו זמן היה חולי הקוליר"א ומתו כמה נפשות רח"ל. וחשב בדעתו שמא מחמת אכילת הבשר שיש בהם. אותה בועות נמשך החולי לבני אדם וקבל על עצמו להטריף כל הבהמות הנמצא בהם אותה בועה. ומהיום ההוא והלאה המגפה נעצרה ע"כ תוד"ק. וכ"כ הרב תודת זבה אות ד' ס"י מ"ה סעיף יח' שכן הדין בריעותות אדרות שנמצאו בבהמות ומתות מסיבת אותו חולי ראוי ולחוש ולאסור מחשש ספק סכנה ע"כ: אח"ז ראיתי לה ארה"ח ז"ל ביו"ד סי' פד' סט"ז שכתב משם ה' פרי הארץ ח"ב יוד' סי' י"ב דבעיהק"ו צפת"ו שכיח להמ"א בבשר הבהמות הגסות. כמין תולעים ארוכים ודקים הרבה לאין מספר והם מובלעים בעובי הבשר. אכן התולעים ההם אינם זזים ממקומם