פרחי כהונה קו

לא היו עבים ועכורים והסרתי השלפוחית והנה תחתיה שלם שלא היתה אוכלת בבשר הכוליא. ולא הגיעה למקום הלובן. והכשרתי עפ"י מ"ש מרן הש"ע סי' מ"ד ס"ב וז"ל ואם נמצאת מים שמראיהם רע. אבל לא היו עבים ועכורים. אלא מראיהם כרכומי כמראה הדבש כשרה. ויש מי שאוסר. הגה, והכי נהוג עכ"ל והנה לפי מאי דקיי"ל בכלל הש"ע דסתם ואח"כ מחלוקת. הלכה כסתם. וא"כ יש לפסוק דין זה כפסק מרן הש"ע כדעת הג"א להכשיר. האמנם כל האחרונים ז"ל פסקו כהיש מי שאוסר שהוא דעת הרשב"א וכפסק מור"ם ז"ל וכמ"ש בד"מ על מ"ש מרן הב"י משם הג"א להכשיר במראה כרכומי מדמכשרינן בהיה בה דם עיי"ש. וכתב עליו הד"מ דלא נהירא דטעמא דדם הוא כמ"ש באו"ה שאין זו לקותא הואיל וכולה דם. אבל בלא"ה לא. ולכן יש להחמיר כדברי הרשב"א בתשובה עכ"ל. וכ"כ בביאור הגר"א דהעיקר כסברא אחרונה שהוא הרשב"א ע"כ. ובזבחי תרועה כתב משם המחב"ר אות כ"א דבמים שהם כמראה הדבש. הרבה מהאחרונים חלקו על מרן ואסרו והכי נקטינן עיי"ש ע"כ: אך מ"מ על משמרתי אעמודה בכחא דהיתירא כדמעיקר' והוא דע"כ לא קאמר הרשב"א ז"ל לאסור בכגון זה אלא דוקא אם הגיעו המים שהם כמראה כרכומי עד החריץ. אבל אם לא הגיעו עד הלובן כו"ע מודו דכשר דלא גרע מאם נמצאת כוליא מליאה מוגלא. דפסק מרן ז"ל בב"י ובש"ע שם כדעת הרשב"א והטור שאין שום דבר פוסל בכוליא אלא א"כ הגיע למקום חריץ. וכ"ש הוא לנדון זה במים שמראיהם כרכומי וכ"כ הפ"ת ס"ק ה' משם הרב תולדות יצחק סי' י"ב שכתב דבזה שהיה כמראה הדבש דוקא אם בודאי הגיע למקום חריץ יש לאסור. אבל אם היה ספק אם הגיע למקום חריץ יש להתיר עכ"ל. וכ"כ הרב יד אפרים משם פמ"א בענין בועא בכוליא שמראיה כרכומי. אף שיש לומר דלדעת הרי"ף והרמב"ם כל שאינם עבים ועכורים בכלל מים זכים הוא. מ"מ אין לסמוך להתיר כי אם שלא הגיע למקום חריץ ע"כ. ומעתה כל לגבי דידן בנדון זה שעינינו הרואות שלא הגיע למקום הלובן. כו"ע מודו להכשיר: אלא דאכתי פש גבן לברר מנא ידעינן שלא הגיע למקום הלובן: והוא בחד שאנחנו רואין שהקרום מפסיק בין הבועא ובין הלובן, זו הוכחה ברורה שלא נגע ולא פגע בלובן. וכמ"ש במנהגי המערב כתי' וז"ל לכן אם התחילה הבועה בבשר הכוליא ונכנסה קצת בלובן בענין שלא נגעה הבועה בלובן כלל, ואנו יודעין זה ע"י הקרום המפסיק בין הבועא ובין הלובן. שזה מוכיח שלא נאכל כלום מן הלובן. אבל אם נראה בחוש שנאכל מהלובן. פשיטא דטריפה. ע"כ: וכל זה כתבתי להרוחה דמילתא. אלא דבלא"ה הרי פסקו במנהגי אוראן ותלמסאן כפסק מרן הש"ע ז"ל דמים בכוליא ומראיהם כרכומי כמראה דבש כשרה וכ"כ הרב זבחים שלמים שכך נוהגין. ודלא כיש מי שאוסר ואני תפלה לאל עליון יורינו מדרכיו ונלכה בארחתיו. אורח חיים למעלה למשכיל, אכי'ר: החו"פ בעי"ת תמושנת יעא' יושב בס' מכל הבהמה הטהורה ב' ימים למרחשון ש' ברצ"ת ה' דרכי איש לפ"ק ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן ז מעשה היה כשבדקתי הריאה בפנים. מצאתי האונה דבוקה לדופן צר. ובדרך העברת היד נפלש הסירכא. אחר כן ראיתי שהדופן במקום דיבוק הריאה בסי' הנזכרת היה נקוב הבשר שבין הצלעות, והכנסתי אצבעי דרך שם והנה הוא נקוב ויוצא עד בשר הכתף שניכר הדבר שנעשה זה ע"י נגיחה בקרן. אח"כ עיינתי בריאה עצמה והנה היא בקועה שתי וערב. שנראה בחוש שגם בה שלט בה קרן הנגיחה. ונסתפקתי אם הדופן ההוא מגין על הנקב מאחר שהיתה דבוקה מיהת או אינו מגין כיון שהוא נקוב והבשר שעליו נאכל כל סביביו: תשובה, נראה פשוט להטריף מדינא דג"מ פ' א"ט דף מ"ח דאיתא שם אר"נ ריאה שניקבה ודופן סיתמתה כשירה. ומוקמינן לה בניקבה במקום רביתא שהוא חיתוכא דאוני וקאמר התם אילו אינקיב דופן להדיא טריפה ומפרש רש"י ז"ל דאזלת לה סתימת דופן ע"כ וכ"כ המרדכי אות תרי"ט וז"ל וכשהאונות נסרכו אפילו במקום רביתא נהגו לפורקה מן הדופן ולבודקה. ונ"ל משום דיש לחוש שמא ניקב גם הדופן ואינו סותם. כדאמרינן לקמן אילו אינקיב דופן בהדי נקב טריפה ע"כ. וכ"כ התשב"ץ בס' יבין שמועה דף כ' עב' וז"ל בכ"מ שאנו מתירין בין באונה בין באומה אם ניקב הדופן טריפה כיון שניקב הדופן אינו מגין ע"כ וגדולה מזו כתב הכנה"ג הגב"י אות רס"א דהא דאמרינן אינקוב דופן להדיא היינו אפילו בניקב דופן לבד (ר"ל העצם) בלא ניקב הבשר ג"כ שעל הדופן ואפילו נכנסה הריאה בתוך הנקב שבעצם ונסרכה עמו ועם הבשר שאחורי הנקב טריפה. וכ"כ הרב משחא דרבותא בהשמטות דף רי"ד דדוקא במקום רביתא שהן סמוכין תמיד אבל הכא דאישתני הו"ל שלא במקום רביתא וחיישינן לה דמיפרקא ע"כ הבי"ד השב"א סי' ט"ל אות מ"ט אלא שרבני המערב ז"ל מכשירים בזה וכמ"ש בס' זבחי רצון כתי' משם מוהרמ"ב ומוהרש"ץ ז"ל אם נמצא נקב בצלע מפולש ונסרכה בו סירכא תוך הנקב עצמו ונכנסה האונה ונדבק שם דיבוק חזק. אם נשאר בחוץ מעט בשר עם העור להגן כשרה. אבל אם לא נשאר כ"א העור. ודאי דאינו מגין. והבי"ד ה' זבחים שלמים אות ע' וכ"כ מנהגי אוראן ותלמסאן סי' של"ד סירכא מגב האונות לדופן והדופן נקוב ונסרכה לעור. טריפה, אם לא נדבקה בנקב הצלע אלא לעור. ואם נדבקה בנקב הצלע