פרחי כהונה קה

נסרכה הריאה לשדרה. דוקא אם האונות והאומות דבוקות לשדרה בלי פילוש כשרה. אבל האונות לבד או האומות לבד טריפה עד דאיכא מכה ע"כ. ואם כנים הדברים בלתי טעות סופר קשה להולמם במה שכתבו שאם האונות לבד סרוכות לשדרה שהיא טריפה והרי מפורש יוצא דסברת רוב הפוסקים מכשירין בזה וכן הוא דעת מרן הש"ע וכמ"ש התב"ש כנז' והיה נראה לומר דלא מיירי בדין סרכא. אלא בדין דבק וקאי אמ"ש מור"ם ז"ל בהגה סעיף ז' וכן מקילין אם היתה כל הריאה דבוקה לשדרה. כי אומרים שדרך רביתיהו בכך ואין זה סרכא ע"כ. וסברי לה שאין להקל רק אם היתה דבוקה כולה האונות והאומות. אבל אונות לבד או אומות לבד לא. וזו קשה מן הראשונה. וכי חלילה לנו לומר דקטלי קני באגמא נינהו. הלא כל יקר ראתה עיני קודשם ז"ל שורש הדין הזה בטור וב"י. והני מפורש יוצא שם בטור כתב הרשב"א בשם הגאוני' שאם כל הגב של האומה מהשלמת האונין ולמעלה דבוק בשדרה כשרה. שכך מראים הדברים שזו היא ברייתה בד"א כשכל הגג דבוק אל השדרה. אבל אם יש פיצול שאין כל הגב דבוק אל השדרה טריפה ע"כ. וכתב ב"י דגרסינן גג במקום גב. וכן הוא בת"ה כי יש חילוק בין גב לגג. כי גג אינו אלא אחורי האומה היושב על השדרה. לאפוקי גב הוא שטח כל הריאה ואם נסרך כל הגב כתב רבינו בסמוך דאסור כ"כ הפרישה והב"ח ובב"י כתב שהכלבו כתב סברת הרשב"א הנז'. ואח"כ כתב שי"א שצריך שיהיו האונין והאומות דבוקות בשדרה בלא שום פילוש. ואם אין האונות דבוקות ג"כ. אוסרים אותה וכן מנהג נרבונ"א עכ"ל. ולענין הלכה נקטינן כדברי הרשב"א עכ"ל. ואתה דע וראה מ"ש מור"ם ז"ל אם היתה כל הריאה דבוקה וכו' נמשך אחר י"א שכתב הכלבו. האמנם מרן ז"ל בב"י הרי פסק כהרשב"א דאף בשגג האומא לבד דבוק בשדרה סגי בהכי וכ"כ לעיל שהריב"ש כתב כן משם הרשב"א וכן דעת מהר"י בן חביב. וכ"כ הפר"ח דהעיקר כדעת הגאונים וכו' והכי נקטינן. ומור"ם ז"ל שנמשך אחר סברת הכלבו לא עיין יפה. ומעתה לפי האמור לא ירדתי לסוף דעת הרבנים ז"ל שיסדו המנהג הזה. שאף אמנם אם אמרנו שפסקו כדעת מור"ם וכסברת הכלבו. עכ"פ לא באנו לכלל ישוב. שהרי לדעת הכלבו דבעי שיהיו דבוקות אוני ואומי. היינו לאפוקי אומי לבד בלא אוני, אבל באוני לבד בלא אומי כו"ע מודו דכשר. והיאך כתבו דאונות לבד או אומות לבד טריפה אשר עפ"י האמור נ"ל שבודאי טעות סופר יש כאן וצ"ל כן אבל אומות לבד טריפה. ותיבות אונות לבד ליתא. והיינו כדעת הי"א שהביא הכלבו וכמשמעות לשון מור"ם ז"ל דבעינן אומי ואוני ובאומי לבד טריפה כמנהג נרבונ"א, אלא דמ"מ עדיין הדבר תמוה שמנהג זה לאו אליבא דהלכתא כפסק מרן ב"י. ואפשר לומר דמה שפסקו לחומרא בזה כדעת מור"ם. משום ששלטה עיני"ק במ"ש הרב תב"ש בסי' ט"ל ס"ק ט"ל שהקשה על הרב"י שפסק כדברי הרשב"א וז"ל וטעם בריבי איני יודע למה הקיל בשל תורה ודבר חדש שאם הרשב"א יקר בעיניו לפי מהללו. הרי לא נתפשטו שמותן של י"א זקנים הללו. ומי יודע ערכם. ואם מפני שהריב"ש וש"פ הביאו דברי הרשב"א והסכימו כן. היינו י"ל שלא ידעו מדברי י"א אלו. ואי ממ"ש הפר"ח שהעיקר כדברי הגאונים שכתב הרשב"א משמן. אטו י"א אלו לחלוק על הגאונים באו דאין זה דרך הפוס' האחרונים רק שהם קבלו דהכי ס"ל להגאונים. ולענ"ד בכיוון כתב רמ"א ז"ל בהגה אם היתה על הריאה דבוקה כשרה וכו' והיינו להחמיר בשל תורה. ולא כמו שכתב בל"ח שהגיה בדברי רמ"א ז"ל חנם. וכתב שכ"ה בד"מ וליתא. וגם לא כדברי הפר"ח שהשיג על רמ"א בהא ומ"מ במקומות שנהגו להקל יקילו. ויסמכו אהרשב"א ז"ל עכ"ל: ועם כל זה אנו אין לנו אלא פסק מרן ב"י ז"ל. דהעיקר כהרשב"א. וכ"כ הרב בית יהודה במנהגים וז"ל וכן אם השלם שכנגד האומא או האונות נדבק כולו לשדרה בלי פילוש אצבע מצד פנים. דהיינו פני השלם שמכוון כנגד השדרה כשרה. אבל אם לא נדבק אלא צד החיצון של השלם טריפה ואם נדבק משני צדדין כ"ש דכשרה. דחשיב טפי רביתא ע"כ. הראת לדעת שהרב בית יהודה שערי "אלג'ירי" נמשכין אחרי דב"ק הכי סבר לה מר כפסק הרשב"א שכתב בהדיא האומא או האונות, או זה או זה. ונראה דמ"ש לחלק אם נסרכה מצד חוץ לבד. לא מיירי אלא באומא אבל באוני אין חילוק דבכל צד כשרה. וכמ"ש מרן ב"י שאין להתיר בנדבק גג האומא, אא"כ כל האבר דבוק לארכו אעפ"י שאין כולו דבוק לרחבו. כגון שקצת רחבו של צד פנים דבוק וקצת רחבו של צד חוץ אינו דבוק, שאפשר דהרשב"א מודה בזה דתו לא מיפרק. אבל אם קצת רחבו של צד חוץ דבוק ושל צד פנים נפרד טריפה דלאו היינו רביתייהו עכ"ל: עלה בידינו בס"ד דגג האונות הסרוך לשדרה נידון כגב אוני הסרוך לדופן וכשר אפילו יש בו פיצול. כמו שפסק מרן הש"ע. וכמבואר מלשון הפוס' כמ"ש הרב תב"ש. וזה פשוט כמעט לכל הפוסקים כמבואר בב"י וגג האומות הדבוק לשדרה. אם הוא דבוק כולו בלי פילוש כשר. אבל אם יש בו פילוש כדי להכניס אצבע קטנה טריפה. כדעת מרן ב"י בשם הרשב"א משם הגאונים. וכמ"ש הפר"ח ס"ק י"ט. וכ"כ מהרש"ל הב"ח על דברי הרשב"א הנז' ליישב מ"ש הטור דין זה דאומא לגבי דין דאוני כדי להשמיענו שאם נסרך כל גג של האונות אפילו יש פיצול כשרה. דלא מחלקינן בהאי דינא דפיצול אלא באומא ולא באונא עכ"ל: סימן ו מעשה היה בבהמה שנמצא בה בועא בכוליא והיתה מליאה מים שמראיהם כמראה כרכומי. אבל